האם לא כדאי בתקליטים חדשים לחפש כיתוב על כך שנעשו מה מקור האנלוגי ( madtered from the original analog tapes). כך אני נוהג. האם זה לא מגביר את הסיכוי לתקליט שישמע טוב יותר או צליל עם מאפיינים יותר אנלוגיים?
עוד בהקשר זה:
הרבה חובבי תקליטים משתמשים במילה "אנלוגי" לתיאור התוצאה שהם מקבלים מתקליטים. אבל לא ה"אנלוגיות" של ההקלטה היא הגורם העיקרי לצליל המיוחד שמקבלים מויניל, אלא התהליכים שהסאונד עובר במסלול הארוך מהמאסטר, כיווץ טווח דינמי, הקטנת ההפרדה בין הערוצים, סיכום הבאס למונו, RIAA, מכונת חריטה, הטבעה, ניגון ע"י ראש, ו-RIAA הופכי, עד ההגברה והרמקולים. אין שום ודאות שאם חלק מהתהליכים הנ"ל יבוצעו באופן דיגיטלי, זה יוריד מהתוצאה המתקבלת מהוויניל.
נראה לי שמה שמוכיח שדיגיטל בדרך אינו בהכרח הורס הקלטות הוא העובדה שהמיתוס -- אמונה טפלה -- שטות -- שאומרת שהקלטה אנלוגית צריך לשמוע רק בתקליטים (או טייפים), והקלטה דיגיטלית רק בדיגיטל, אינו נכון: יש אינספור דוגמאות שמראות את ההיפך המוחלט, הקלטות אנלוגיות שנשמעות טוב יותר בדיגיטל, וחשוב יותר בהקשר שלנו -- הקלטות דיגיטליות שנשמעות טוב יותר בתקליטים.
דוגמאות להקלטות דיגיטליות שנשמעות עדיפות בתקליטים -- הקלטות של Telarc שנעשו באמצעות מערכת SoundStream, והקלטות של Charles Dutoit (שארל דיטווא) עם תזמורת מונטריאל.
ודוגמה ממש ספציפית: הקלטת הרביעית של צ'ייקובסקי עם Lorin Maazel ותזמורת קליבלנד ב-1979 עדיפה לאזני בתקליט על פני גירסת ה-SACD שלה, וגם על הקלטתו האנלוגית ב-1964 עם תזמורת וינה באולם Sofiensaal המפורסם באקוסטיקה הנפלאה שלו.
זה התקליט מההקלטה הדיגיטלית:
זה ה-SACD:
זה התקליט מההקלטה האנלוגית:
דרך אגב, הדוגמאות האלה של Telarc ו-Dutoit יכולות לשמש גם לניפוץ מיתוס אחר -- שכל ההקלטות הדיגיטליות המוקדמות היו גרועות.
דוגמאות להרבה הקלטות אנלוגיות שנשמעות הרבה יותר טוב בדיגיטל -- חלק מהקלטות הקוואדרו משנות ה-70. בחלקן, כשמאזינים לתקליט המקורי, קשה לדמיין בכלל עד כמה ההקלטה מופלאה.
למשל תקליט הקוואדרו המקורי:
לעומת ה-multichannel SACD:
קצר והדגמות על ההבדלים בין תקליטים שונים
