איזו מציאות? שעובד שמבקש העלאה הוא עובד חרא?
על סמך מה הקביעה הזו? אולי הבוס חרא שלא יודע לתגמל ולקדם עובד טוב?
העובד לא חרא,
אבל הוא צריך לקחת בחשבון
שגם לא יקבל העלה וגם ירגיש דחוי
ויפתח עוינות יתר,
הכח של הבוס הוא, להגיד לא
וזה לא אומר שהוא חרא.
איזו מציאות? שעובד שמבקש העלאה הוא עובד חרא?
על סמך מה הקביעה הזו? אולי הבוס חרא שלא יודע לתגמל ולקדם עובד טוב?
הם יכולים להיות "צודקים" גם באותו חלק זמן -- מספיק שההערכה שלהם לגבי התרומה של העובד תהייה שונה, כשכל אחד רואה אספקטים שונים שלה ולא רואה אספקטים אחרים, כדי ליצור אי-תאימות בתמורה ה"ראוייה", שגם היא תלוייה בההערכות שלהם לגבי המצב בשוק, ששניהם רואים אחרת (אחד רואה מהחברים העובדים שלו והאחר מהחברים המעסיקים שלו, ושניהם מסקרים שונים).בתחום שלי זה משחק של חתול ועכבר , והבעיה שהעובד והמעסיק צודקים בחלקי זמן שונים.
והעניין הוא ההתאמה בין השדות הללו בזמן נתון.
העניין תלוי גם בגורם שלישי שהוא חשוב ״מצב השוק״ שלא ניתן להתעלם ממנו והוא מכתיב
את הכתוב לעי״ל.
וברגע נתון בו אתה יכול ליישר קו והעובד מבריז אז מה. ??
הכלל הזה "נכון" ברמה של נתינת מוטיבצייה למפקדים.אמר כבר מישהו , אין חיל לא טוב יש מפקד לא טוב.
זה ככלל כנראה נכוןןhttp://www.haaretz.co.il/misc/1.1118978
עיוותת את דבריי.העובד לא חרא,
אבל הוא צריך לקחת בחשבון
שגם לא יקבל העלה וגם ירגיש דחוי
ויפתח עוינות יתר,
הכח של הבוס הוא, להגיד לא
וזה לא אומר שהוא חרא.
את המילה חרא אני כלל לא הזכרתי.איזו מציאות? שעובד שמבקש אתי העלאה הוא עובד חרא?
על סמך מה הקביעה הזו? אולי הבוס חרא שלא יודע לתגמל ולקדם עובד טוב?