לפי תדי,במפגש עצמו,אחד הפרמטרים שלו למערכת מוצלחת הוא:שהמאזין נשאר בנקודת ההאזנה ומקשיב למה שמנוגן עד הסוף,לא נוטש באמצע.
עוד דבר שתדי הזכיר במפגש,וגם בפוסטים שלו פה: ה DEC שלו תוכנן כשהסאונד האנלוגי של הפטיפון שלו הוא המטרה שאליה הוא רוצה להגיע.
כמי שהישתתף במפגש,לגבי הפרמטר הראשון,לפחות מבחנתי,הושג. גם כשהושמעו קטעים שאינם כוס התה שלי (הכוונה לקטעי סאונד שתמיד משמיעים כ"הקלטות אודיופיליות,כדי לתת מדד על איכות המערכת),לא הרגשתי צורך להתנתק מהאזנה קשובה עד שיעלמו כבר. בהחלט,מה שהוצג והושמע,עשה חשק לשבת עד הסוף ולהקשיב עד לתו האחרון.
לגבי ה DEC: לפחות לאוזני תדי בהחלט התקרב מאוד לתוצאה האנלוגית של הפטיפון שהודגם באמצעותו. בשיחות "הקטנות" אחרי האירוע עלתה השאלה מה נשמע "טוב" יותר האנלוגי או ה DEC. הדיעות היו חלוקות עם נטייה לכיוון האנלוגי.
לאוזני,ולאוזני בלבד,ה DEC היה הרבה יותר מרשים,מעניין ומגרה להאזין לכל פרט ועד לתו האחרון. הסיבה לכך,לאוזני ולהן בלבד,שאכן ה DEC הזה,מאלה שיצא לי לשמוע,בהחלט קרוב יותר לסאונד הנעים והמרשים של האנלוגי. אני חושב שאם לא היו אומרים לי שמדובר ב DEC ומבקשים ממני לנחש הייתי טוען שתדי,"פשוט" החליף את המקור האנלוגי במשהו הרבה יותר איכותי. אז לאוזני בקטגוריה של מה היה יותר מרתק להאזין לו עד התו האחרון - היה ה DEC. קחו בחשבון שהמקור היה מחשב נייד פשוט למהדרין בלי טוויקים קונפיגורציות וכו - וממש כשבנו לסשן ההאזנה שלו - לא שכח להזכיר לנו שמדובר במחשב נייד רגיל למהדרין ו"דפק" קריסת מערכת שאילצה אותנו להמתין לסיום האיתחול שלו....מחדש
...
מנחם.