אני חושב שפשוט צריך להסביר את זה למאזינים חדשים - צעירים ומבוגרים.
בסיגנון של:
"הסרט שאתם הולכים לראות, ילדים, הוא לא מה שהמלחין "רצה" לתאר, אלא רעיונות דמיוניים של יוצרי הסרט.
תהנו, ואחר כך תאזינו רק למוזיקה ותנסו ליצור לעצמכם רעיונות אחרים בדימיון".
וזו תהיה חוויה מאין כדוגמתה.
ככה עשתה אמא שלי כשהייתי בן 4, והיא הושיבה אותי על השטיח ושמה לי תקליט של Vltava בניצוח טוסקניני.
התקליט הזה ניגן איספור פעמים כל השנים האלה. יש לי אותו עד היום, הוא כבר בלתי שמיע לגמרי, אבל ערכו הריגשי עצום.
אני מניח שמה שאמא שלך עשתה עם "מולדתי" הייה פשוט לתת לך לשמוע את המוסיקה כפי שהיא, בלי להסביר לך על זה שייש מלחין, וייש מבצע, וייש פרשנות, ובמקרה הזה יש גם "תוכנית" שלמה (זו מוסיקה תוכניתית!) על שני מעיינות, שמתאחדים והופכים לנהר שוצף, שעובר על פני יערות, וייש הדים של צייד, והשתקפויות במיים, וכל מיני דברים כאלה.
אז או שדמיינת משהו לעצמך, או שלא, אבל לא קיבלת תמונה חיצונית, חזקה ומשכנעת, מהסוג שיכול לעצב ולהשתלט על החוויה שלך, במיחד אם אתה קטן ונתון להשפעה, עם משהו אחר שסותר את הכוונה המקורית ו/או את מה שאתה דמיינת.
ואני לא בדיוק מבין מה הקשר בין מה שאמא שלך עשתה איתך לבין מה שאתה מציע לעשות עם סרטים כמו "פנטאסיה"...
עמיר
נונדניק