אחד הגדולים באמת... במיוחד כשלוקחים בחשבון את ההשפעה שלו על דורות המתופפים שבאו אחריו.
למי שבשנות ה70 ותחילת ה80 אהב לשמוע בתחום הרוק סולו תופים מורכב, מסעיר, מעניין ולא פחות חשוב מוסיקלי,
עם כל האנרגיה האפשרית שאפשר לקבל בהופעה חיה,
היו פחות או יותר 3 ברירות, איאן פייס מדיפ פרפל בהופעה ביפן עם The Mule,
ג'ון בונהאם מלד זפלין עם Moby Dick, וניל פירט עם YYZ באלבום Exit Stage Left.
עם סוללת תופים מורחבת בצורה מעוררת השתאות, שבמבט ראשון נראית מוגזמת,
אף תוף ומצילה לא נשארים מיותמים, כל מכה ברורה ומופרדת,
קצב מסחרר, דיוק פנומנלי שלא על חשבון עניין, ושפע של דמיון.
שיעור מעולה לאבחנה בקשת הגוונים הרחבה של מערכת כלי הקשה.
והכי חשוב, פשוט כיף להאזנה. הסולו הזה עושה שמח גם היום אחרי כל כך הרבה שנים.
