היום הייה אצלי ידידי הטוב @DavidGil
על רקע התעסקותי לאחרונה בקונצ'רטו בפה וברפסודיה "בכחול" של גרשווין, התחלנו בהשוואה מינימליסטית של הפרק הראשון של הקונצ'רטו בין ה"רפרנס" הוותיק של Earl Wild / Fiedler ב-SACD תלת-ערוצי בהקלטת RCA Living Stereo מעולה מ-1961, מול ההיכרות החדשה עבורי, הביצוע של Previn / Kostelanetz מ-1960 ב-CD רגיל ברימאסטרינג בשימוש ב-DSD.
הוויילד נשמע מצויין גם כביצוע וגם כהקלטה, אבל הפרבין הרשים כהקלטה -- ממש מדהים יחסית להקלטת קולומביה -- למרות שהפסנתר טיפה מתכתי, וגם מוקלט קרוב, אבל לא יותר מדי, בלי לכסות את התזמורת המאוד מפורטת -- והביצוע באופן משמעותי יותר כייפי, במיוחד בפסנתר. בהמשך, בעקבות זה שזכרתי את Donohoe / Rattle ב-CD רגיל מ-1990 כמצטיין בפרק השני, הוספנו אותו, אבל הוא הייה רחוק משני הקודמים, הן כביצוע והן כהקלטה. כמוכן זכרתי לטובה את הביצוע של Jon Nakamatsu בפסנתר עם Jeff Tyzik מנצח על תזמורת רוצ'סטר ב-SACD רב-ערוצי מ-2006, שהתברר שההקלטה שלו מדהימה, גם בסטריאו. הפסנתרן מצויין, והכניסה שלו הייתה אפילו עדיפה על זו המצויינת של פרבין, אם כי בהמשך הפרק הם די שקולים, במיוחד אם מביאים בחשבון את ההקלטה כחלק אינטגרלי מהחווייה.
המשכנו לפרק השני. כאן פידלר רץ מהר מדי ומחפף את ההקדמה התזמורתית הנפלאה, וגם וויילד לא מצטיין. לעומת זאת, קוסטלנץ ותזמורתו עשו מלאכת מחשבת בהקדמה התזמורתית, בנגינה עשירה בנואנסים, בג'אזיות, בבניית משפטים ארוכים עם שיאים של מתח והרפייתם, ופרבין נכנס בעזוז ובקפיציות שובי לב. ממש גדול. לעומתם, Tyzik הייה שטוח בהקדמה התזמורתית במידה שהוציאה את הכייף מהפרק. Rattle לא הייה טוב כפי שזכרתי, עם הרבה ויבראטו, במידה ממש מוגזמת באבוב. הוצאנו אותו מהשוואת הפרק השלישי.
בפרק השלישי Nakamatsu / Tyzik לוקחים את הקופה, בזכות התזמורת וההקלטה, הפסנתרן נהדר. פרבין פחות או יותר שקול בפסנתר, אבל בהקלטה שנשמעת מאוזנת אחרת מהפרק הראשון, הוא מכסה קצת את התזמורת, שנשמעת פחות מפורטת, עם הרבה פחות בראס, ופחות כייפית. על ידם, וויילד נשמע כמעט מוגבל טכנית, הרבה פחות מבריק.
מסקנות עבורנו: וויילד/פידלר הודח ממעמדו כ"רפרנס", אם הייה חובה לבחור ביצוע אחד זה הייה פרבין/קוסטלנץ, אבל צריך גם את Nakamatsu / Tyzik באוסף.
משם עברנו לרפסודיה "בכחול" -- סיפרתי לדוד את מה שכתבתי בפוסט בפייסבוק על ההקלטה מ-1976 עם גרשווין עצמו עם Michael Tilson Thomas מנצח על Jazz Band בתזמור של Ferde Grofé ב-CD רגיל ברימאסטרינג בשימוש ב-DSD, ואז שמענו קצת מהביצוע של וויילד/פידלר מ-1959 מאותו SACD כמו הקונצ'רטו, ואת כל הביצוע של גרשווין/MTT, שהוא הרבה יותר כייפי ומעניין.
כקוריוז, השמעתי את הקטע On the Trail מתוך "הקניון הגדול" של Ferde Grofé כמלחין, בביצוע מ-1963 של ברנשטיין ב-single-layer SACD.
חזרנו לגרשווין -- "אמריקאי בפאריז" עם פידלר מאותו SACD כמו הקונצ'רטו לעומת MTT באותו דיסק כמו הרפסודיה -- האחרון עדיף למרות שהוא מוקלט פחות טוב -- שומעים ברור כלים סולניים, אבל בגדול ההקלטה "סתומה", ללא השוואה להקלטת RCA Living Stereo של פידלר.
בקיצור -- הייה מעניין וכייפי, גם המוזיקה וגם החברה.
קצת מאוחר בגילי לחינוך מחדש
אין כאן עניין להסכים או לא , יש כאלו שמתחברים יותר וכאלו שלא מתחברים למוסיקה קלסית..לא מסכים איתך, בעברי הייתי חבר בלהקת רוק כבד, היום אני במקום אחר לגמרי, כך שאין גיל לאהוב "אפילו" מוסיקה קלאסית!
אשמח להשתתף במפגש.
תודה מראש.
חיים
054-5884658
לא נראה לי שזה כל כך עניין של גיל -- אפשר להתחיל בכל גיל, למעט במקרי דמנצייה -- וזה גם לא חינוך מחדש, אלא תוספת לקיים. אבל ממש לא חייבים ואין כפייה.קצת מאוחר בגילי לחינוך מחדש
זה בהחלט נכון, אבל זה פונקצייה גם של העבר -- מה שמעו בבית הוריך, האם/מה הסבירו לך בקשר לזה, האם ניסו לכפות עליך למרות רצונך, האם אי-ההתחברות שימשה כדך לבידול עצמך, וכו וכו' פסיכולוגיות בגרוש -- וגם של ההווה -- כמה פוטנציאל הנאה אתה רואה בהתחברות לזה, איזו תדמית יש לך בקשר למוזיקה הקלאסית עצמה ולגבי אלה שמאזינים לה, האם/איך מסבירים דברים בקשר לזה, האם זה נעים לשמיעה לפחות בזכות הסאונד, וכו' וכו'יש כאלו שמתחברים יותר וכאלו שלא מתחברים למוסיקה קלסית.
הורי ז"ל לא כפו עלי אבל בהחלט ניסו לחבר אותי למוסיקה קלסית,לא נראה לי שזה כל כך עניין של גיל -- אפשר להתחיל בכל גיל, למעט במקרי דמנצייה -- וזה גם לא חינוך מחדש, אלא תוספת לקיים. אבל ממש לא חייבים ואין כפייה.
זה בהחלט נכון, אבל זה פונקצייה גם של העבר -- מה שמעו בבית הוריך, האם/מה הסבירו לך בקשר לזה, האם ניסו לכפות עליך למרות רצונך, האם אי-ההתחברות שימשה כדך לבידול עצמך, וכו וכו' פסיכולוגיות בגרוש -- וגם של ההווה -- כמה פוטנציאל הנאה אתה רואה בהתחברות לזה, איזו תדמית יש לך בקשר למוזיקה הקלאסית עצמה ולגבי אלה שמאזינים לה, האם/איך מסבירים דברים בקשר לזה, האם זה נעים לשמיעה לפחות בזכות הסאונד, וכו' וכו'
לי למשל היתה בעייה עם המוזיקה הקלאסית בילדות -- כשאבא שלי האזין למוזיקה קלאסית ו/או למהדורות החדשות והפרשנויות שאחריהן הוא לא הייה פנוי לשים לב אלי. אז בסופו של דבר לקחתי את הדברים לקיצוניות: מצד אחד, התעמקתי במוזיקה קלאסית הרבה יותר ממנו, ומצד שני, נמנעתי במשך עשרות שנים מלהאזין/לצפות בחדשות ומקריאת עיתונים. עכשיו אני כבר לא סוגר את הרדיו כשייש חדשות, אבל למשל לא עובר מקול המוזיקה לתחנה אחרת כדי ליזום האזנה לחדשות.
עמיר
גם אני אהבתי את כל השירים האלה בדיוק, וגם את קליף ריצ'ארד, רק שזה הייה לפני שהתחלתי לאהוב מוזיקה קלאסיתה"קלקול" בא דווקא מאחותי הגדולה ז"ל , שהביאה תקליטים של הביטלס, ותקליטונים של
CUORE MATTO טוני הקטן מסן רמו 67 ,ג'אן פרנסואה מישל שלום קנדי היפה, א'צי , ג'ה טאם (אני אוהבת אותך .. אני כבר לא..).
...
גם חברים מבית הספר היסודי קילקלו אותי שהיינו עושים מסיבות סלוניות ורוקדים סלאו לא צמוד לשיריו של מייק ברנט ז"ל , ורוקדים שייק לצלילי תקליטונים של מאשמקאן שהשנים חולפות, 2525 ג'אגר ואוונס, לוקי לוקי מודי טרודי ...
קטונתי -- מעולם לא שמעתי על המנצח Henry Adolph ו/או על התזמורת Philharmonia Slavonica, וגם חברת הדיסקים Vienna Master Series אינה מהמובילות, כך שקשה להאמין שהביצוע/הקלטה יתחרו במבַצְעים הגדולים מהחברות הגדולות והמוכרות -- אבל הכל ייתכןעמיר,לא יכול להשוות ביצוע עם הרפרנס שלך של גרשווין,אבל לדעתי ההקלטה ממש טובה לאוזניי:https://www.discogs.com/George-Gershwin-Leoš-Janáček-Philharmonia-Slavonica-Henry-Adolph-Rhapsody-In-Blue-An-American-In-/release/8364902
עמיר, ללא קשר לביצועים, ההקלטות לא נופלות מאריות התחום. אגב היצרן מערב גרמני ונקרא PMG pilz media groop ולדעתי כבר לא קיים.יש לי ארבע תקליטורים משנות יצור 1988 ו 1991 מסידרת Vienna Master Series וכולם מוקלטים היטב.קטונתי -- מעולם לא שמעתי על המנצח Henry Adolph ו/או על התזמורת Philharmonia Slavonica, וגם חברת הדיסקים Vienna Master Series אינה מהמובילות, כך שקשה להאמין שהביצוע/הקלטה יתחרו במבַצְעים הגדולים מהחברות הגדולות והמוכרות -- אבל הכל ייתכן
עמיר