פה בארץ חלק בזים למזרחית , בחו"ל יש שיגנו את ליידי גאגא או איזה פופ וראפ
פשוט חפרתם לנו , תנו לבני האדם לעשות את ההחלטה האישית שלהם ולשמוע מה שבא להם .
הם לא בזים למזרחית מתוך גזענות. לדעתי הם לא מתחברים לגוון הקולי. אגב, שמעתי את המילים של השיר הזה ״שני משוגעים״. אם סחרוף היה שר את זה (והוא גם מזרחי), מילה לא היתה יוצאת לרעת השיר. ולכן, אני לא חושב שזה עניין של מזרחי או אשכנזי.
בלי קשר. כבר כתבתי, אשכנזים לא יודעים לשיר.
זה נכון שישנה התנשאות מסויימת לכל מה שהוא לא ״ישראלי״. כתב את זה אפריים שמיר (שכבר לא רלוונטי) ולפניו הביעו הרבה זמרים (גם מבני עידות המזרח) שעושים רוק את מורת רוחם לגבי המוסיקה העכשווית. הם לא הצליחו להבין שלכל סגנון יש מקום ויש מטרה.
עומר אדם, משה פרץ, ליאור נרקיס ועוד רבים וטובים באים לעשות שמח. הם מצליחים בזה וטוב שכך - כן ירבו. אני מוצא את עצמי לא מעט פעמים ממש נהנה מהמוסיקה שלהם. אם בנסיעה, אם במכון כושר ואם באירועים. בבית אני נהנה ממוסיקה קלאסית לרוב וג׳אז קצת פחות. לעיתים רחוקות אני שומע רוק.
ביום שיבינו שיש מקום גם לזה וגם לזה, ולא כל דבר צריך להיות מורכב, עמוק ומתוחכם, ילמדו לקבל כל סגנון מוסיקלי. במילים אחרות, אם חלק מהחברים כאן היו חובבי קולינריה, שווארמה היתה עומר אדם, גפילטע היתה אלברשטיין, אנטריקוט היה אייל גולן ומוצארט היה טרין כבד אווז עם שברי פולי קקאו ומיקרו כוסברה טוויל פרמזן במלית קרם מוצרלה בופאלו ועגבניות שרי חרוכות.
כל פעם בא משהו אחר. לאכול את אותו אוכל, לחשוב על אותו אוכל, לאהוב רק את אותו אוכל, להכין רק את אותו אוכל עושה לי בחילה.
בשורה התחתונה. למוסיקה כמה תפקידים. אחד מהם הוא לגרום לך לזוז, לזרום, לשתות אותה בקלות. לא הכל צריך להיות מורכב.
ולא. אני לא חושב שיש כאן גזענות. אני חושב שיש כאן הרגל ואי הבנה של תפקידה של המוסיקה.
