כפרה עליך, נשמה, עיניים.
מזכיר לי אותי כשהייתי בן 4 והייתי שואל את אבא שלי כל הזמן למה העצים זזים אחורה כשאנחנו נוסעים קדימה. ממש מיני איינשטיין.
הרעיון מאחרוי דרייברים קואקסיאליים (שבהם הטוויטר בתוך המיד) הוא שמקור הצליל יצא ממקום אחד, ולא שניים.
היות ותדרים שונים מתפזרים בחלל עם מאפיינים שונים, כולל כיווניות שונה (ככל שהתדר גבוה יותר, כך אלומת הפיזור שלו צרה יותר), המחשבה היא לייצר דרייבר שיוציא את גלי הקול מאותו מקור. יש לזה מספר יתרונות, כולל תבנית התאבכות גלים פשוטה יותר - בגלל שהם יוצאים מאותה נקודת מרכז, אין התבאכויות הורסות בין הגלים שיוצאים מהטוויטר ומהוופר, ולכן, זה מהווה יתרון משמעותי בשיפור איכות הצליל.
כמובן שהשיטה לא חפה מחסרונות, מבניות בעיקר - אני מניח - כמו מגבלות של חומרים שניתן לשים אחד על השני וכו', אבל פה אני מבין עוד פחות מהתאבכות אז לא אתיימר אפילו לנסות להעמיק.
או בשורה תחתונה, לאחר שסיפקנו את סקרנותנו האקדמאית - למחצה או יותר מכך - אפשר לחזור לטיעון האלמותי, על פיו התוצאה נקבעת לא ע"י הטכנולוגיה אלא המימוש שלה. או במילים אחרות, רמקול קואקסיאלי לא בהכרח יישמע טוב יותר לאוזניך מאשר רמקול בקונפיגורציית דרייבים "רגילה".