נוריאל
אוהב את התחום
- הודעות
- 165
- מעורבות
- 80
- נקודות
- 28
ערכתי מיני מחקר, שעשוי אולי לעניין אחדים מכם.
עברתי על 40 מערכות של חברי האתר – שני העמודים הראשונים במלואם בפורום "מערכות חברים".
קבעתי לעצמי כמה נקודות לבדיקה, שמעניינות אותי:
1. סוג רמקול – כלומר, קופסתי/אלקטרוסטטי/מגנפלנרי/אומני/הורן/אופן-באפל.
2. קרבה לקיר האחורי.
3. אקוסטיקה.
4. העמדה – האם יש ציוד על ציוד.
5. סוג מוזיקה, במקרים שבהם אפשר לשמוע.
ברור שאחרים היו בודקים אולי אנלוג מול דיגיטל, טרנזיסטורי מול שפופרות, ועוד. בבקשה, אתם מוזמנים להרים את הכפפה.
מכל מקום, לפני שאציג את התוצאות, מדובר כמובן במדגם רחוק מאבסולוטי, אבל כזה, נדמה לי, שמשקף לא רע את הכיוון הכללי של חברי האתר, אם כי ככל הנראה לאו דווקא את המערכות של אלה שנמנעים מהשתתפות באתרים השונים.
טוב, נתחיל:
1. ב-37 מקרים מתוך ה-40, הרמקולים הם קופסתיים. 2 אלקטרוסטטיים. 1. אומני.
2. ב-35 מקרים הרמקולים קרובים עד צמודים לקיר האחורי. בשני מקרים הם מעט רחוקים יותר, ובשלושה מקרים הם במרחק נאה מהקיר האחורי.
3. ב-28 מקרים אין טיפול אקוסטי.
4. ב-11 מקרים יש ציוד על ציוד.
5. ב-35 המקרים שניתן לשמוע את המוזיקה, פעם אחת בלבד המוזיקה היא קלסית, פעם אחת ג'ז קלסי, ובכל השאר ג'ז קליל, ומוזיקה קלה מסוגים שונים.
ממצאים נוספים שהם בגדר "לרוב":
לאודיופיל הישראלי אין חדר האזנה ייעודי.
חלל ההאזנה קטן עד בינוני.
לאודיופיל הישראלי רמקולים גדולים מדי ביחס לחלל ההאזנה.
האודיופיל הישראלי נוטה יותר להשקיע בחלקי המערכת והרבה פחות בחלל שבו נמצאים החלקים האלה.
האם האודיופיל הישראלי "חושב בתוך הקופסה"?
האם הוא חושש משינויים? לא סקרן?
למה הוא נוטה לרמקולים גדולים מדי ביחס לחלל שלו?
השאלות רבות, ואתם מוזמנים להסיק מסקנות.
עברתי על 40 מערכות של חברי האתר – שני העמודים הראשונים במלואם בפורום "מערכות חברים".
קבעתי לעצמי כמה נקודות לבדיקה, שמעניינות אותי:
1. סוג רמקול – כלומר, קופסתי/אלקטרוסטטי/מגנפלנרי/אומני/הורן/אופן-באפל.
2. קרבה לקיר האחורי.
3. אקוסטיקה.
4. העמדה – האם יש ציוד על ציוד.
5. סוג מוזיקה, במקרים שבהם אפשר לשמוע.
ברור שאחרים היו בודקים אולי אנלוג מול דיגיטל, טרנזיסטורי מול שפופרות, ועוד. בבקשה, אתם מוזמנים להרים את הכפפה.
מכל מקום, לפני שאציג את התוצאות, מדובר כמובן במדגם רחוק מאבסולוטי, אבל כזה, נדמה לי, שמשקף לא רע את הכיוון הכללי של חברי האתר, אם כי ככל הנראה לאו דווקא את המערכות של אלה שנמנעים מהשתתפות באתרים השונים.
טוב, נתחיל:
1. ב-37 מקרים מתוך ה-40, הרמקולים הם קופסתיים. 2 אלקטרוסטטיים. 1. אומני.
2. ב-35 מקרים הרמקולים קרובים עד צמודים לקיר האחורי. בשני מקרים הם מעט רחוקים יותר, ובשלושה מקרים הם במרחק נאה מהקיר האחורי.
3. ב-28 מקרים אין טיפול אקוסטי.
4. ב-11 מקרים יש ציוד על ציוד.
5. ב-35 המקרים שניתן לשמוע את המוזיקה, פעם אחת בלבד המוזיקה היא קלסית, פעם אחת ג'ז קלסי, ובכל השאר ג'ז קליל, ומוזיקה קלה מסוגים שונים.
ממצאים נוספים שהם בגדר "לרוב":
לאודיופיל הישראלי אין חדר האזנה ייעודי.
חלל ההאזנה קטן עד בינוני.
לאודיופיל הישראלי רמקולים גדולים מדי ביחס לחלל ההאזנה.
האודיופיל הישראלי נוטה יותר להשקיע בחלקי המערכת והרבה פחות בחלל שבו נמצאים החלקים האלה.
האם האודיופיל הישראלי "חושב בתוך הקופסה"?
האם הוא חושש משינויים? לא סקרן?
למה הוא נוטה לרמקולים גדולים מדי ביחס לחלל שלו?
השאלות רבות, ואתם מוזמנים להסיק מסקנות.
נערך לאחרונה ב: