בקיצור - הובסתי. אבל אדם גדול (תרתיי משמע) יודע להכיר בטעויות שלו.
לפני שאספר - לא אוכל לצערי לתת לכם את הפרטים העסיסיים שאתם כה אוהבים - לא יהיה פה פירוט על הציוד, כי בעל הבית מבקש לשמור על דיסקרטיות, וזה גם לא העניין פה בעצם.
רקע : לפני כמה חודשים ערכתי אצל חבר השוואה בין אותן הקלטות כשהן על CD/SACD ובתקליט.
היו הבדלים, היו יתרונות לכאן ולכאן, אבל בסך הכל העדפתי את מה שנתן הדיגיטל לעומת הויניל.
חזרתי לעשות ניסוי נוסף. התנאים לא היו זהים - מקור שונה, מגברי הכוח הוחלפו למגברי מנורות רציניים במקום SS, אבל הסטאפ האנלוגי נשאר כשהיה כמו בפעם הקודמת.
שמענו שלושה תקליטים קלאסיים למול הגרסה הדיגיטלית שבשניים מהם היתה אפילו בהדפסה יפנית משובחת.
ולסיום שמנו את הבלדות של קולטריין ועשינו השוואה אחד לאחד על ידי מעבר בין שני המקורות תוך כדי נגינה.
לצערי (או לשמחתי
) הפעם היה נוקאאוט ברור לטובת הויניל.
כפי שהבנתם התקשיתי להודות כי אני מהמוזרים האלו שאוהבים צליל דיגיטלי. אבל הפעם לא היתה לי ברירה והרמתי ידיים.
בכל המקרים הצליל בתקליט היה גדול יותר, עמוק יותר, הקצוות יותר מודגשים וברורים, כל מיני קולות רקע כמו מצילתיים וכו' שנעלמו כמעט לגמריי בדיגיטל הופיעו כאילו משום מקום. אני לא אוהב להשתמש במילים כמו מוסיקליות או חוויה אבל הויניל פשוט נתן יותר באופן מודגש וברור. לא היתה הרגשה של עיגול קצוות או אובדן פרטים כמו ששמעתי בעבר. נכון שלא אתגרנו אותו עם סימפונית האורגן של סן-סנס אבל במה ששמענו ההבדל היה ברור.
הסבר לתופעה ? אני עדיין מסרב להודות שהתקליט יהיה תמיד יותר טוב בכל הקלטה בכל מערכת וכו'.
יש לי חשד שהצליל האנלוגי "התלבש" יותר טוב על ההגברה החדשה.
אולי הייתי יכול למצוא עוד כמה סיבות ותירוצים.
אבל המוסיקה שנשמעה מהמערכת כמות שהיא עם הפטיפון והגברת המנורות וללא אף ביט אחד שהיה מעורב בתהליך היתה פשוט יותר טובה.
זהו.
אני אישית בכלל בדרך לעבור למחשב ועדיין יש דברים בדיגיטלי שאני אוהב, וגם ברור לי שכדי להגיע לאותה תוצאה צריך השקעה מטורפת בציוד יקר, אבל מבחינת קיבלתי את ההוכחה שלי.
לפני שאספר - לא אוכל לצערי לתת לכם את הפרטים העסיסיים שאתם כה אוהבים - לא יהיה פה פירוט על הציוד, כי בעל הבית מבקש לשמור על דיסקרטיות, וזה גם לא העניין פה בעצם.
רקע : לפני כמה חודשים ערכתי אצל חבר השוואה בין אותן הקלטות כשהן על CD/SACD ובתקליט.
היו הבדלים, היו יתרונות לכאן ולכאן, אבל בסך הכל העדפתי את מה שנתן הדיגיטל לעומת הויניל.
חזרתי לעשות ניסוי נוסף. התנאים לא היו זהים - מקור שונה, מגברי הכוח הוחלפו למגברי מנורות רציניים במקום SS, אבל הסטאפ האנלוגי נשאר כשהיה כמו בפעם הקודמת.
שמענו שלושה תקליטים קלאסיים למול הגרסה הדיגיטלית שבשניים מהם היתה אפילו בהדפסה יפנית משובחת.
ולסיום שמנו את הבלדות של קולטריין ועשינו השוואה אחד לאחד על ידי מעבר בין שני המקורות תוך כדי נגינה.
לצערי (או לשמחתי
) הפעם היה נוקאאוט ברור לטובת הויניל.כפי שהבנתם התקשיתי להודות כי אני מהמוזרים האלו שאוהבים צליל דיגיטלי. אבל הפעם לא היתה לי ברירה והרמתי ידיים.
בכל המקרים הצליל בתקליט היה גדול יותר, עמוק יותר, הקצוות יותר מודגשים וברורים, כל מיני קולות רקע כמו מצילתיים וכו' שנעלמו כמעט לגמריי בדיגיטל הופיעו כאילו משום מקום. אני לא אוהב להשתמש במילים כמו מוסיקליות או חוויה אבל הויניל פשוט נתן יותר באופן מודגש וברור. לא היתה הרגשה של עיגול קצוות או אובדן פרטים כמו ששמעתי בעבר. נכון שלא אתגרנו אותו עם סימפונית האורגן של סן-סנס אבל במה ששמענו ההבדל היה ברור.
הסבר לתופעה ? אני עדיין מסרב להודות שהתקליט יהיה תמיד יותר טוב בכל הקלטה בכל מערכת וכו'.
יש לי חשד שהצליל האנלוגי "התלבש" יותר טוב על ההגברה החדשה.
אולי הייתי יכול למצוא עוד כמה סיבות ותירוצים.
אבל המוסיקה שנשמעה מהמערכת כמות שהיא עם הפטיפון והגברת המנורות וללא אף ביט אחד שהיה מעורב בתהליך היתה פשוט יותר טובה.
זהו.
אני אישית בכלל בדרך לעבור למחשב ועדיין יש דברים בדיגיטלי שאני אוהב, וגם ברור לי שכדי להגיע לאותה תוצאה צריך השקעה מטורפת בציוד יקר, אבל מבחינת קיבלתי את ההוכחה שלי.
נערך לאחרונה ב:
