לבוקר חמישי, ארט פפר - פטרישיה.
זה מתוך התקליטור "ארטור בלוז".
מתוך ויקיפדיה:
"בגיל 17 החל פפר לנגן באופן מקצועי עם
בני קרטר, אחר כך הצטרף לתזמורתו של
סטן קנטון התזמורת והופיע אתה עד גיוסו ב-1943. אחרי מלחמת העולם השנייה חזר פפר ללוס אנג'לס והצטרף שוב לתזמורתו של קנטון. בשנות ה-50 זכה פפר להכרה כאחד מהאלטו סקסופוניסטים המובילים בג'אז ואף סיים שני רק ל
צ'ארלי פארקר במשאל הקוראים של המגזין
דאון ביט ב-1952. יחד עם
צ'ט בייקר,
ג'רי מאליגן ו
שלי מאן, פפר מקושר לעיתים קרובות (אולי יותר עקב מוקד פעילותו מאשר סגנון נגינתו
[1]) עם ה
קול ג'אז של החוף המערבי, בניגוד לג'אז "החם" יותר של החוף המזרחי שנוגן על ידי צ'ארלי פארקר,
דיזי גילספי ו
מיילס דייוויס. הקריירה של פפר נקטעה פעמים רבות עקב מאסרים שנבעו מהתמכרותו ל
הרואין, אך הוא הצליח לחזור להקליט ולהופיע ולמרות בעיותיו הרבות שמר על רמה מוזיקלית גבוהה עד מותו ב-1982".