קצת הסטורייה: הויכוח לגבי מדידות לא התחיל אתמול. כבר לפני 30 שנה התחילו היצרנים היפניים להתבסס על מדידות כעל פרמטר שיווקי - למשל Kenwood מאד התגאתה בעובדה שהמגברים שלה יציבים כבר בתדר 0, כלומר DC. אח"כ התחילה מלחמת וואטים וכל אחד הראה מדידות וואטים לפי סגנונו האישי. אח"כ גילו את ה-THD, והיו אלו סאנסוי שבנו קמפיין שיווקי שלם (שנת 81 נדמה לי) על בסיס THD הכי נמוך בשוק.
מהצד השני של העולם, היו אלו הבריטים שהמשיכו לטעון בלהט שהמגברים שלהם נשמעים מצויין גם בלי לפרסם תוצאות מדידה ושבעצם מדידות = חארטה. חברת NAIM למשל התחילה לפרסם תוצאות מדידה של המגברים שלה רק בשנים האחרונות, וגם זה בקמצנות יחסית.
אני מניח שהאמת נמצאת איפשהו באמצע - יש משמעות למדידות, ויש לייחס להן משקל משמעותי, אבל לא כמו שהיצרנים מראים לנו, ולמה הכוונה? לדוגמה נתון העיוות (THD) שיצרנים יפנים תמיד נוטים לנופף בו - אין לו שום משמעות כמו שהוא מוצג. אם כבר, עדיף להציג את המבנה ההרמוני של העיוות (הרמונייה ראשנה, שנייה וכו') ולראות אילו הרמוניות דומיננטיות ולפי איזה סדר (האם השלישית גבוהה מהשנייה או להיפך וכו').
בזמנו גם נכתבו מאמרים המראים את הצורך במדידות עיוותים הנוצרים בעת מעברים חדים (Transient), שכן מוזיקה מבוססת על צליל משתנה, ולא על צפצוף קבוע (שמשתמשים בו במדידת THD).
נכתבו כבר מאמרים רבים המציעים פרוצידורות למדידה של מגברים ורמקולים, וגם את הקשר בינם לבין חווית ההאזנה. זכור לי מאמר אחד שהציע מדד לעיוותים ששונה בתכלית מ-THD, וגם הראה תוצאות סקר שעשה בקבוצה של מאזינים שהראו קורלצייה בין תוצאת טובות לפי המדידות שלו לבין חווית ההאזנה. מיותר לציין שאף חברה מסחרית לא אימצה את השיטה שלו, הרי אף אחד לא רוצה לקבל את האמת בפנים, לא?