ולעניין עצמו, בכלל לא משנה עד כמה הציוד באולפן שמעבר למיקרופונים נפלא ומדויק, מה שמשנה הוא:
- מה מגיע אליו -- ומגיעים אליו פלטים ממיקרופונים שממוקמים בצורה שאינה קולטת מה שמאזין היה שומע, אלא משהו שונה לחלוטין מכל בחינה, אם מבחינת גוון הכלים, האיזון ביניהם, האימפקט שלהם, תוספת פרטים, מיקום הכלים וכו' וכו', בתוספת הבעיה שכל מיקרופון קולט לא רק את מה שמיועד לו אלא גם דברים מסביב בהפרשי גוון ופאזה
- מה שעושים איתו -- משתמשים בו לעירבול הקלטים מהמיקרופונים השונים לפי ראות הטכנאים -- לא תמיד אפילו אותם טכנאים שהיו בזמן ההקלטה -- כולל שינוי האיזון בין הכלים שלא לפי מה שהמנצח והמבצעים ניסו להפיק, קביעת מיקום הכלים בבמה לאו דווקא על פי המציאות, ובכל מקרה לא בעזרת cues שנלקחו מהמציאות, וכו' וכו'. כמוכן גם חותכים ומחברים קטעים וקטעי קטעים מהקלטות שונות, אפילו ברמת חלק מצליל בודד.
התוצאה של כל השינויים המאסיביים האלה נשמרת על תקן המאסטר. כל עיוות שהציוד באולפן מוסיף מעבר לזה הוא בטל וזניח לחלוטין.
להמחשה, אם בנוסף למה שעושים כדי להגיע למאסטר היו מוסיפים גם שני מיקרופונים שיקלטו את מה שהמאזין היה שומע מאותם sessions, והיו עושים השוואה למאסטר, בצורה הרגילה של השוואת RMS בין המאסטר למה שהמאזין היה שומע, היה מתברר שמידת העיוות של המאסטר יחסית למקור היא אלפי או עשרות אלפי אחוזים.
אפילו העיוותים שמכניס החדר, אם ימדדו את ההבדל בין מה שמגיע ל-sweet spot לבין המדיה הביתית, יקבלו הרבה מאוד אחוזים, כש-room modes ו-cancellations גורמים להדגשות והנחתות שיכולות לעבור את ה-10dB.
אבל הטכנוקראטים חושבים, משום מה, שמאוד חשוב לדייק בהעברת המאסטר לחדר ההאזנה בבית, ולא להוסיף לו 2% עיוות בשום שלב בדרך, וגם שהמערכת הביתית לא תוסיף עוד 2% ולא תהפוך את הצליל ליותר "חם", או משהו כזה. זה מגוחך עד פאתטי עד כמה שזה זניח.
שטות אבסורדית.
