- הודעות
- 20,099
- מעורבות
- 4,264
- נקודות
- 113
כך ניצחנו – ניצחון המוסיקה המזרחית – הפרשנות שלי.
נתחיל בלינק לסרט.
http://reshet.ynet.co.il/13639.aspx
כאחד שמכיר מקרוב את האמנים ואת שוק המוסיקה המזרחית אני יכול להעיד על כמה דילמות קשות. הסרט הבא שבלינק ממחיש אותן באופן מאוד ברור.
נתחיל עם הפערים שבתוך המוסיקה המזרחית. חשבתם שאין הבדל? טעיתם, בגדול, בענק. טעיתם במקסימום של הטעות. הפערים קיימים והפערים פעורים כל כך שעל מנת לגשר בניהם צריך סגנון מוסיקה חדש.
הפערים.
מרוקאים, טורקים VS תימנים. גם בקול וגם בכל הם שונים, חיות אחרות מזן אחר, מעולם אחר.
הקול התימני הוא הקול החלק, המסולסל והמעודן יותר. גם בשיווק אגב וגם בגישה. הקול המרוקאי/טורקי הוא אגרסיבי יותר, התכנים יכולים להיות דומים אך הוא ישמע תמיד יותר "דיכאוני".
קובי פרץ VS אייל גולן. שני "אוייבים" שלכל אחד הדרך שלו. האחד {קובי} דואג לעשות גבות ולצלם את עצמו לובש חולצה שהוצאה מתוך ארון בגדים יותר מפואר מהשרשרת שקיבלה הנסיכה דיאנה ליום הולדתה. דואג להראות את עצמו עושה פדיקור, מניקור ועוד שטותיקור שאין לה שום קשר עם מוסיקה ומשם יוצאים גם התכנים הזולים ויציאות באין כניסה מול קהל בחתונה שלאחריה שכר עורך דין ממולח שהצליח לשנות אות שקצת לא היתה ברורה. לי היא היתה ברורה לחלוטין! קובי פרץ עסוק בהיותו קובי פרץ המפורסם, העשיר, השחור דיני והכי חשוב חובב השטרות הירוקים. היחצנית הוולגרית שלו דואגת לשים אותו באור של כוכב חרטא שכל חייו עסוקים באני אני ואני והשאר רוצים להיות אני. והאמת, זה לא עושה לו טוב ולא נראה לי שהוא משחק משחק, זה האדם וזה מה שהוא רוצה – להיות זמר, והוא עדיין לא שם. ועוד להאשים את אייל גולן בחפרפרות?! כנראה שאם מישהו מטעם אייל גולן הגיע להופעה שלו היא על מנת לעשות את הכל הפוך.
והשני, אייל גולן, מחליט בחכמת היחצנית שלא להיכנס לתכנית ולא לעמוד מול חיקוי לדוגמן ששירה היא סימן לשטר ירוק ופדיקור עושה אותו זמר יותר טוב. אייל מעודן יותר, מפרגן יותר והרבה יותר איכותי ממנו. נכון, הוא דפק חתיכת קעקוע על הקלאבסה ועוד אחד על הגב אבל בכל תוכנית שהוא משתתף או מתראיין בה תשמעו אותו מדבר על התכנים המצוינים שלו שנבחרו בקפידה. צליל מיתר, מלאך ועוד שירים יפים מלאים ברגש. רגש מסחרי אומנם אבל עדיין, משהוא ברמה גבוהה ולא מתפשרת.
ומה עם המראיין? מי הוא? מה הוא? ולמה הוא שם????? התשובה היא פשוטה, הביאו אותו כי הוא פשוט לא סובל את המוסיקה הזו ולא סובל את הזמרים האלה. הוא מצטט לגלעד מסאמי את השיר שכתב לקובי פרץ {בלבלי אותו}, מדוע לא ציטט בעבר את "ציף ציף על הרציף" או "קוקוס" של "הזמרת הגדולה" חווה אלברשטיין {המרכאות אינן טעות}, והלהיט ההיסטרי העמוק ביותר במוסיקה העברית "כלבלב בידי בם בם" בקיצור, פרייאר מי שהתראיין מול המראיין הזה. מטרתו היא להציג אותם באור רע. אבל, לא נגיד שהם לא דאגו לתגובה הולמת למראיין שמתעב אותם. הביאו לו מוקש חזק, מסטול קצת אבל חריף אש במילותיו ובידיעותיו – ישי לוי. הוא בהחלט הזמר האמיתי שם. בלי פוזות, בלי דאווינים. "תעמוד על הבמה ותתחיל לשיר" או במילים אחרות "תשיר כבר במקום לבלבל ת'מוח על פדיקור"! לקראת שלושת רבעי הכתבה הוא מתייחס לדבריו של הזמר מתי כספי {שלצערי אני מאוד אוהב} עד לרגע שהוא אמר את מה שאמר. התגובה של ישי הייתה סגירת חשבון אמיתית עם מתי. ואם תשאלו אותי, הוא סגר יופי של חשבון ונראה לי שמתי כספי לא יגיב לזה. לא בגלל שהוא לא רוצה – הוא לא יכול. האמת, ישי לוי סגר חשבון גם עם אלא שמתיימרים להיות ב"מחנה" שלו. אה, ואחר כך רואים את קובי פרץ עושה צבע חדש לשיער ועוד כמה פלאברות שיוצאות לו מהפה.
בנוסף הזכירו את אותו סיפור שענה עליו השדרן דידי הררי בזמנו. נראה לי שדידי הררי ענה על כך באופן הטוב ביותר.
http://www.dtown.co.il/forum/10218-מוסיקה-מזרחית-בושה-וכלימה.html
אפרופו שדרנים. יש את אליקו, אוי אליקו אליקו. אם הייתם מכירים אותו הייתם מבינים מדוע יש שלושה שדרנים שמנגנים מוסיקה מזרחית, רק שלושה הא. זה כמו שלושה קילו מתוך טון של שדרים. דידי הררי, ירון אילן ואליקו. ירון אילן ודידי הררי חברים טובים. אליקו – לבד. כנראה שהוא צריך להיות לבד.
ואיפה כל ה"גדולים" שצמחו מהמועדונים המזרחיים. הם הרי לא מוכנים לחזור לשם? וכמו שאמר ישי לוי "מהמועדונים המזרחיים הם קנו את ה-BMW, את הבית והכי חשוב, את הקהל. אכלת – תאכיל!" {גילוי נאות – כמה מהמועדונים המדוברים הם בבעלות משפחתי אך אינני מדבר כך מהסיבה הזו, אני מדבר כך מפני שבכל מצב זה פשוט דוחה, אגואיסטי וכמובן שמאוד מעליב}, אייל לעומתם, גדול מהם ועדיין זוכר את הפלקה, ביינקה, פליקס והסהרה שמהם צמח. אני בהחלט זוכר שעבדתי בתור תקליטן במועדון המיד נייט בנס ציונה עוד לפני שאייל התפתח, הוא היה "מתחנן" לעלות לשיר. נתנו לו והיום הוא זוכר אותנו. קובי פרץ היה שר במועדון הטנגו בתל אביב, ששם עבדתי, אני הייתי התקליטן ולמי שלא יודע שמי הפרטי הוא נמר. כמה כאלה אתם מכירים? איך הוא לפתע לא זוכר את שמי? האם זה שם כל כך נפוץ? ועוד הוא היה "צוחק" על השם שלי אז, היום הוא שכח. שכח? או שמעדיף לשכוח. וזה לא אני? זה המועדון הזה, הוא לא היכל התרבות אך הוא זה שהביא לו את התהילה.
אז מה היה לנו שם?
קבוצות ששייכות ל"אותה קבוצה אחת" שלכל אחד את היחוד שלה. אז מי הם אלא שמעצבים את המוסיקה המזרחית הים תיכנית האמיתית? חלק שרים וחלק מיחצנים. אני עם הזמרים. את היחצנים אין ברירה, ננגן בחתונות. ולמרות כל זאת, גם לזמרים היחצנים יש כמה יציאות טובות ששוות האזנה.
ולסיום ישי לוי הזמר המבצע הטוב ביותר במדינת ישראל אומר את המילים הבאות, ואני מצטט. "אני כל כך דואג וחרד למוסיקה הזו כמו שאני חרד לבית שלי. על הרמה שבגלל כמה אמנים. לא שהיא תיפול, שיגידו שזה לא "תרבות"! אני לא אתן לזה ליפול." והוא צודק! כל עוד הוא חי ושר תמיד יהיה את זה שיביא כבוד למוסיקה הים תיכונית הטובה, היפה והאיכותית. ממש כמו פעם.
נכון, ארוך. אבל חשוב.
נתחיל בלינק לסרט.
http://reshet.ynet.co.il/13639.aspx
כאחד שמכיר מקרוב את האמנים ואת שוק המוסיקה המזרחית אני יכול להעיד על כמה דילמות קשות. הסרט הבא שבלינק ממחיש אותן באופן מאוד ברור.
נתחיל עם הפערים שבתוך המוסיקה המזרחית. חשבתם שאין הבדל? טעיתם, בגדול, בענק. טעיתם במקסימום של הטעות. הפערים קיימים והפערים פעורים כל כך שעל מנת לגשר בניהם צריך סגנון מוסיקה חדש.
הפערים.
מרוקאים, טורקים VS תימנים. גם בקול וגם בכל הם שונים, חיות אחרות מזן אחר, מעולם אחר.
הקול התימני הוא הקול החלק, המסולסל והמעודן יותר. גם בשיווק אגב וגם בגישה. הקול המרוקאי/טורקי הוא אגרסיבי יותר, התכנים יכולים להיות דומים אך הוא ישמע תמיד יותר "דיכאוני".
קובי פרץ VS אייל גולן. שני "אוייבים" שלכל אחד הדרך שלו. האחד {קובי} דואג לעשות גבות ולצלם את עצמו לובש חולצה שהוצאה מתוך ארון בגדים יותר מפואר מהשרשרת שקיבלה הנסיכה דיאנה ליום הולדתה. דואג להראות את עצמו עושה פדיקור, מניקור ועוד שטותיקור שאין לה שום קשר עם מוסיקה ומשם יוצאים גם התכנים הזולים ויציאות באין כניסה מול קהל בחתונה שלאחריה שכר עורך דין ממולח שהצליח לשנות אות שקצת לא היתה ברורה. לי היא היתה ברורה לחלוטין! קובי פרץ עסוק בהיותו קובי פרץ המפורסם, העשיר, השחור דיני והכי חשוב חובב השטרות הירוקים. היחצנית הוולגרית שלו דואגת לשים אותו באור של כוכב חרטא שכל חייו עסוקים באני אני ואני והשאר רוצים להיות אני. והאמת, זה לא עושה לו טוב ולא נראה לי שהוא משחק משחק, זה האדם וזה מה שהוא רוצה – להיות זמר, והוא עדיין לא שם. ועוד להאשים את אייל גולן בחפרפרות?! כנראה שאם מישהו מטעם אייל גולן הגיע להופעה שלו היא על מנת לעשות את הכל הפוך.
והשני, אייל גולן, מחליט בחכמת היחצנית שלא להיכנס לתכנית ולא לעמוד מול חיקוי לדוגמן ששירה היא סימן לשטר ירוק ופדיקור עושה אותו זמר יותר טוב. אייל מעודן יותר, מפרגן יותר והרבה יותר איכותי ממנו. נכון, הוא דפק חתיכת קעקוע על הקלאבסה ועוד אחד על הגב אבל בכל תוכנית שהוא משתתף או מתראיין בה תשמעו אותו מדבר על התכנים המצוינים שלו שנבחרו בקפידה. צליל מיתר, מלאך ועוד שירים יפים מלאים ברגש. רגש מסחרי אומנם אבל עדיין, משהוא ברמה גבוהה ולא מתפשרת.
ומה עם המראיין? מי הוא? מה הוא? ולמה הוא שם????? התשובה היא פשוטה, הביאו אותו כי הוא פשוט לא סובל את המוסיקה הזו ולא סובל את הזמרים האלה. הוא מצטט לגלעד מסאמי את השיר שכתב לקובי פרץ {בלבלי אותו}, מדוע לא ציטט בעבר את "ציף ציף על הרציף" או "קוקוס" של "הזמרת הגדולה" חווה אלברשטיין {המרכאות אינן טעות}, והלהיט ההיסטרי העמוק ביותר במוסיקה העברית "כלבלב בידי בם בם" בקיצור, פרייאר מי שהתראיין מול המראיין הזה. מטרתו היא להציג אותם באור רע. אבל, לא נגיד שהם לא דאגו לתגובה הולמת למראיין שמתעב אותם. הביאו לו מוקש חזק, מסטול קצת אבל חריף אש במילותיו ובידיעותיו – ישי לוי. הוא בהחלט הזמר האמיתי שם. בלי פוזות, בלי דאווינים. "תעמוד על הבמה ותתחיל לשיר" או במילים אחרות "תשיר כבר במקום לבלבל ת'מוח על פדיקור"! לקראת שלושת רבעי הכתבה הוא מתייחס לדבריו של הזמר מתי כספי {שלצערי אני מאוד אוהב} עד לרגע שהוא אמר את מה שאמר. התגובה של ישי הייתה סגירת חשבון אמיתית עם מתי. ואם תשאלו אותי, הוא סגר יופי של חשבון ונראה לי שמתי כספי לא יגיב לזה. לא בגלל שהוא לא רוצה – הוא לא יכול. האמת, ישי לוי סגר חשבון גם עם אלא שמתיימרים להיות ב"מחנה" שלו. אה, ואחר כך רואים את קובי פרץ עושה צבע חדש לשיער ועוד כמה פלאברות שיוצאות לו מהפה.
בנוסף הזכירו את אותו סיפור שענה עליו השדרן דידי הררי בזמנו. נראה לי שדידי הררי ענה על כך באופן הטוב ביותר.
http://www.dtown.co.il/forum/10218-מוסיקה-מזרחית-בושה-וכלימה.html
אפרופו שדרנים. יש את אליקו, אוי אליקו אליקו. אם הייתם מכירים אותו הייתם מבינים מדוע יש שלושה שדרנים שמנגנים מוסיקה מזרחית, רק שלושה הא. זה כמו שלושה קילו מתוך טון של שדרים. דידי הררי, ירון אילן ואליקו. ירון אילן ודידי הררי חברים טובים. אליקו – לבד. כנראה שהוא צריך להיות לבד.
ואיפה כל ה"גדולים" שצמחו מהמועדונים המזרחיים. הם הרי לא מוכנים לחזור לשם? וכמו שאמר ישי לוי "מהמועדונים המזרחיים הם קנו את ה-BMW, את הבית והכי חשוב, את הקהל. אכלת – תאכיל!" {גילוי נאות – כמה מהמועדונים המדוברים הם בבעלות משפחתי אך אינני מדבר כך מהסיבה הזו, אני מדבר כך מפני שבכל מצב זה פשוט דוחה, אגואיסטי וכמובן שמאוד מעליב}, אייל לעומתם, גדול מהם ועדיין זוכר את הפלקה, ביינקה, פליקס והסהרה שמהם צמח. אני בהחלט זוכר שעבדתי בתור תקליטן במועדון המיד נייט בנס ציונה עוד לפני שאייל התפתח, הוא היה "מתחנן" לעלות לשיר. נתנו לו והיום הוא זוכר אותנו. קובי פרץ היה שר במועדון הטנגו בתל אביב, ששם עבדתי, אני הייתי התקליטן ולמי שלא יודע שמי הפרטי הוא נמר. כמה כאלה אתם מכירים? איך הוא לפתע לא זוכר את שמי? האם זה שם כל כך נפוץ? ועוד הוא היה "צוחק" על השם שלי אז, היום הוא שכח. שכח? או שמעדיף לשכוח. וזה לא אני? זה המועדון הזה, הוא לא היכל התרבות אך הוא זה שהביא לו את התהילה.
אז מה היה לנו שם?
קבוצות ששייכות ל"אותה קבוצה אחת" שלכל אחד את היחוד שלה. אז מי הם אלא שמעצבים את המוסיקה המזרחית הים תיכנית האמיתית? חלק שרים וחלק מיחצנים. אני עם הזמרים. את היחצנים אין ברירה, ננגן בחתונות. ולמרות כל זאת, גם לזמרים היחצנים יש כמה יציאות טובות ששוות האזנה.
ולסיום ישי לוי הזמר המבצע הטוב ביותר במדינת ישראל אומר את המילים הבאות, ואני מצטט. "אני כל כך דואג וחרד למוסיקה הזו כמו שאני חרד לבית שלי. על הרמה שבגלל כמה אמנים. לא שהיא תיפול, שיגידו שזה לא "תרבות"! אני לא אתן לזה ליפול." והוא צודק! כל עוד הוא חי ושר תמיד יהיה את זה שיביא כבוד למוסיקה הים תיכונית הטובה, היפה והאיכותית. ממש כמו פעם.
נכון, ארוך. אבל חשוב.
