ממש לא מדוייק.
קיימים הבדלים תהומיים בין מאפיני צליל שכל אחד מהפורמטים הנ"ל מייצר.
כמובן שזה לא סותר את הקביעה שלשרשרת הציוד ולחדר השפעה לא מבוטלת על בניית סינרגיה יחודית.
במילים אחרות הטוטאל הסוני על הריבוד והפורמציה שמגלמים אותו, שונה בתכלית מפורמט לפורמט, ומכאן שגם האימפקט על הטוטאל.
לא בכדי קיימים אותם אודיופילים שמהסיבה הזו אינם מוכנים לוותר או יותר נכון להתפשר על המקור.
לא הבנתי מה לא מדוייק.
אף אחד לא אמר שאין הבדלים בין פורמטים, שנראה שעם זה אתה מתווכח.
בעליל יש הבדלים, אבל לאף פורמט == צורת ייצוג של המוזיקה -- אין צליל משלו שקיים בזכות עצמו.
בהכרח, תמיד, ובכל המקרים, ללא יוצא מן הכלל, יש צורך בתהליך של קריאת הייצוג -- בין אם היא שינויים במגנטיות של טייפ או הארד-דיסק, חריצים של ויניל, בורות של דיסק אופטי (בצורות אירגון שונות), פולסים חשמליים של סטרימינג וכו', והמרתם לגלי קול.
בהכרח, תמיד, ובכל המקרים, ללא יוצא מן הכלל, את גלי הקול השל תוצאת התרגום שומעים בחלל עם אקוסטיקה מסויימת, כשהאוזניים בנקודות מסויימות במרחב הזה.
ובהכרח, תמיד, ובכל המקרים, ללא יוצא מן הכלל, אתה שומע את גלי הקול בווליום מסויים, אבל אפילו שינוי בווליום משנה את הצליל (את היחס בין הנמוכים, מיד וגבוהים), בערך לפי עקומות פלטשר מאנסון, לפי השמיעה המסוימת שלך.
זה אומר שכשאתה מסתכל על תקליט מסויים, אין לו צליל מסויים יחיד כלשהו -- הצליל הוא בהחלט פונקציה של התקליט, אבל גם פונקציה של המערכת, האקוסטיקה, מיקומך באקוסטיקה, הווליום והשמיעה הספציפית שלך.
ובעליל, הרבה מהעוסקים ב"מקור" מתעלמים או לא קולטים את הנקודות המהותיות האלה, שאומרות שאין צליל מקור ספציפי יחיד, והם "לא מוותרים" על משהו שבמציאות הוא לא מוגדר, ואי אפשר שלא "לוותר" עליו. לדעתי זו סתם טיפשות, אבל הם נהנים לחשוב שהם עוסקים ב"מקור" ובאמת הלא קיימת, ואפילו נעלִים על אלה ש"מסתפקים" בזה ש"נעים להם באוזן", בעוד שהאחרונים עושים בדיוק את מה שהגיוני וכדאי לעשות בענייני סאונד