(lol):מה??????????: אז תרים טלפון או מייל נרגש ורוגש ומלא פאתוס לימהה,אקיופייז,לקסמן,ומקינטוש(אצלם זה בכלל העיצוב הכמעט יחיד),ותתלונן בפניהן מדוע הן מתעקשות
לייצר מגברים עם מיטרים,פוטנציומטרים גדולים ממתכת,ואלומיניום כסוף,עבה ומוברש לפאנל הקדמי.תתלונן שאתה מעוניין שהן יעברו לייצר קופסה עם כפתור אחד באמצע..(של כיבוי והדלקה).
אין לי שום תלונה נגד סגנון רטרו, והאלטרנטיבה אינה כפתור אחד...
כנראה שמה שהקפיץ אותי -- בצורה לא רציונאלית, בעצם, זה שכתבת שכל חברות הסטריאו צריכות לעצב כך את המוצרים שלהן
אבל לטעמי, כל חברות הסטריאו צריכות לעצב כך את המוצרים שלהן,לא רק החברות היפניות המוכרות,אלא גם כל החברות האקזוטיות שאתם דנים כאן עליהן.
אבל אין מה לכעוס עליך בגלל זה -- זכותך לרצות בזה גם אם הדברים היו קורים לפי רצונך, אבל אפילו זה לא, כך שאין בזה שום נזק לאף אחד.
אני מתנצל על תגובת-היתר שלי!
לקחת את זה קצת רחוק. יש טרנד של עיצוב רטרו, גם במכוניות כמובן, ראה פיאט 500 או חיפושית חדשה של פולקסוואגן, או מוסטנג של פורד ואלו דוגמאות מייצגות בלבד. ובדיוק כמו בקופסאות האלו בהן אנחנו דנים כאן, מדובר באריזה נוסטלגית למכללים מודרניים. אין בזה רע, ענין של טעם, אני מאוד אוהב, אתה כנראה פחות, שנינו בסדר.
אכן אין בזה רע, וזו שאלה של טעם בלבד.
למעשה, כל הציוד שקניתי, מאלקטרוניקה ועד סטנדים, מכוערים בעיני, למעט הרמקולים (B&W) שעברו מעיצוב תעשייתי לעיצוב יפה --פשוט עיצוב אינו שיקול עבורי בעת הקנייה.
ואם כבר, דווקא ליאמהה יש לי הכי הרבה נוסטאלגיה: המערכת ה"רצינית" הראשונה שלי הכילה טיונר CT-710 (שעדיין פעיל!!), מגבר CA-810 ורמקולים KEF Concerto.
גם נגן ה-CD הראשון שלי, CDX-1110 הייה של יאמהה, ועבד פנימית ברזולוצייה של 18 ביט (תוך שימוש ב-16 ביט עם shifts) ואוברסמפלינג בתקופה בה רוב הנגנים היו 16-ביט ללא אוברסמפלינג ונשמעו נורא.
עמיר