העובדה היחידה הידועה היא שהחברה נמכרה לחברה אחרת.
האם העובדה ש-B&W נמכרה מצביעה שנכשלה, או אולי דווקא בגלל שהיא חברה מצליחה?
האם החברה שקנתה רואה את היצרן הבריטי רק בהקשר של אודיו היי אנד, או דווקא כפוטנציאל כביר - בגלל השם - למוצרי מסה, אבל עם ייחוד (מה שמאפשר לתמחר בהתאם). למשל: אוזניות, הגברה דיגיטלית עם סטרימרים (לייף סטייל וכו') - ולא פחות חשוב: אודיו לרכב ברמות הגבוהות. וזה הרבה מאוד מאוד מכירות בכלל, בהינתן העלייה בביקוש למכונית יוקרה בפרט.
דגמים רלוונטיים נמכרים במאות אלפים וגם מיליונים במשך חיי הדגם (6 שנים). ואם וולוו קנתה ל-90 החדשה (S ו-XC9) את הרמקולים של B&W, אז אולי כדאי להיכנס ממש ברצינות לשם.
תשאלו את הרמן קרדון, שיש לה מותג בשם מרק לוינסון, וכמה טוב הוא עושה למאזן שלה כאשר הוא מתייצב בדגמי יוקרה.
לגבי התמחור של הקצה. יש כאלה שמייצרים מוצרים יקרים יותר וטובים יותר כדי לשפר את המיצוב של המותג. עסקית, חשוב לחברה כמו B&W שיהיה לה קו מוצרים עממי יחסית, בשביל היקף המכירות. אבל רמקולים יקרים מאוד, מעבר לכך שהם משדרגים את המותג, ומכניסים גם כסף, יכולים להשפיע מאוד גם על כוח המשיכה של הרמקולים הזולים (בגלל אותו שדרוג).
אכן, קו המוצרים של B&W התיישן - אבל הנה דווקא כעת יצא חדש, שאמור להתיישר עם עם הדגמים היותר עדכניים של יצרני הי אנד נכבדים מאוד.
ואולי גם זה, קו מוצרים מעודכן, היווה סיבה טובה להשקיע בחברה כזו. שלא לדבר על מעמדה בתחום, על המסורת, היקף הפעילות, המחקר והפיתוח, יכולת הייצור ועוד.
