אתמול בערב הצפנתי אל VIVALDI AUDIO. באתי בעיקר להתרשם בשנית ממגברי המונו בלוקים MAVIS P200. בפעם שעברה שמעתי אותם עם הרמקולים MAVIS MASTER 15 והתוצאה היתה פשוט מהממת בכל קנה מידה אפשרי. עכשיו לאחר שעברו ברייק-אין באתי לשמוע עם אותה מערכת בדיוק, בשינוי אחד: הפעם הרמקולים היו OPEN BAFFEL BLACK DIAMOND שהם במקרה גם הרמקולים האישיים שלי.
המערכת היתה מורכבת מה-TMS-9 בתור קדם-מגבר וממיר. מקור נוסף: פטיפון HOLBO שכולל זרוע ליניארית, ואת הראש הטופ של SKYANLOG. פונו סטייג' P20 של ThivanLabs. הגברה P200, כל הכבילה של MAVIS. סטנדים של MAVIS.
לאחר שעות של הקשבה לתקליטים, לסטרימינג ולקבצים (downloads), המסקנה שלי פשוטה וברורה: זאת המערכת הוורסטילית הטובה ביותר ששמעתי מעודי.
ראשית, המגברים שולטים ברמקולים בצורה מלאה לחלוטין, הבמה עצומה, הדינמיות נשמעת פשוט אין סופית. ההפרדה, הפירוט, וההגדרה של הצלילים פשוט עילאיים. הבס הדוק, ממוקד, מפורט ונמוך נמוך. ניטרליות מוחלטת, הכול נשמע נכון. מוסיקה חיה במיטבה.
אף פעם לא שמעתי סטרימינג שנשמע ככה, פשוט מדהים. והמערכת האנלוגית היא קצה, זהו.
מבחינת תקליטים האזנו לדיוק אלינגטון וקולמן הוקינס, ג'ולייט גרקו, אריק דולפי, ריי קוניף, אריק לביא, התשיעית של שוסטקוביץ' (פרק ראשון, בניצוח של Kondrashin).
אם לפרט, בתקליט Duke Ellington Meets Coleman Hawkins, הסקסופון טנור של הוקינס נשמע בגודל בניין. ב-Out to lunch, הקלרינט בס של אריק דולפי נשמע בדיוק בגוון ובמשקל הנכונים. בין התופים, הבס והוויברפון יש פשוט הפרדה ברורה ומוחלטת.
את אריק לביא מעולם לא שמעתי כך. פשוט עוצר נשימה! הקול של אריק במרכז והכל נעשה סביבו בתיאום מושלם.
העושר והמורכבות של מרקם הצליל כמעט בלתי נתפסים. זה פשוט משהו אחר!
דוגמא נוספת, הפרק הראשון בתשיעית של שוסטקוביץ'. מוסיקה גאונית. שוסטקוביץ' הוא צייר של צלילים. אני חושב שהוא לא היה מאמין שאפשר לשמוע כך.
בסטרימינג וקבצים שמענו דברים רבים, לדוגמא: להקת אחרית הימים, מנו קצ'ה,
פט מתאני, דיאנה קרל (פיתוי), אבי בללי (מיתוס), אלון אבוטבול, נילס לופגרן, מרקוס ופיליפ, ועוד רבים וטובים שאינני זוכר כרגע.
שורה תחתונה: המונובלוקים P200 הם טירוף! זאת מערכת קצה! סוף דרך!
המערכת היתה מורכבת מה-TMS-9 בתור קדם-מגבר וממיר. מקור נוסף: פטיפון HOLBO שכולל זרוע ליניארית, ואת הראש הטופ של SKYANLOG. פונו סטייג' P20 של ThivanLabs. הגברה P200, כל הכבילה של MAVIS. סטנדים של MAVIS.
לאחר שעות של הקשבה לתקליטים, לסטרימינג ולקבצים (downloads), המסקנה שלי פשוטה וברורה: זאת המערכת הוורסטילית הטובה ביותר ששמעתי מעודי.
ראשית, המגברים שולטים ברמקולים בצורה מלאה לחלוטין, הבמה עצומה, הדינמיות נשמעת פשוט אין סופית. ההפרדה, הפירוט, וההגדרה של הצלילים פשוט עילאיים. הבס הדוק, ממוקד, מפורט ונמוך נמוך. ניטרליות מוחלטת, הכול נשמע נכון. מוסיקה חיה במיטבה.
אף פעם לא שמעתי סטרימינג שנשמע ככה, פשוט מדהים. והמערכת האנלוגית היא קצה, זהו.
מבחינת תקליטים האזנו לדיוק אלינגטון וקולמן הוקינס, ג'ולייט גרקו, אריק דולפי, ריי קוניף, אריק לביא, התשיעית של שוסטקוביץ' (פרק ראשון, בניצוח של Kondrashin).
אם לפרט, בתקליט Duke Ellington Meets Coleman Hawkins, הסקסופון טנור של הוקינס נשמע בגודל בניין. ב-Out to lunch, הקלרינט בס של אריק דולפי נשמע בדיוק בגוון ובמשקל הנכונים. בין התופים, הבס והוויברפון יש פשוט הפרדה ברורה ומוחלטת.
את אריק לביא מעולם לא שמעתי כך. פשוט עוצר נשימה! הקול של אריק במרכז והכל נעשה סביבו בתיאום מושלם.
העושר והמורכבות של מרקם הצליל כמעט בלתי נתפסים. זה פשוט משהו אחר!
דוגמא נוספת, הפרק הראשון בתשיעית של שוסטקוביץ'. מוסיקה גאונית. שוסטקוביץ' הוא צייר של צלילים. אני חושב שהוא לא היה מאמין שאפשר לשמוע כך.
בסטרימינג וקבצים שמענו דברים רבים, לדוגמא: להקת אחרית הימים, מנו קצ'ה,
פט מתאני, דיאנה קרל (פיתוי), אבי בללי (מיתוס), אלון אבוטבול, נילס לופגרן, מרקוס ופיליפ, ועוד רבים וטובים שאינני זוכר כרגע.
שורה תחתונה: המונובלוקים P200 הם טירוף! זאת מערכת קצה! סוף דרך!