אחרי לא מעט תערוכות של IFA , CES ו- CEDIA, החלטתי שהגיע הזמן לדגום את התערוכה במינכן.
התארגנו 10 חבר'ה, ב- 2 בתי מלון שונים, 2 חברות תעופה שונות, מוכנים לספוג הרבה סאונד והרבה אוכל.
הנסיעה לא ממש התחילה טוב, לאור העובדה שהחברה הלאומית (מי יתן ותכנס לפירוק בהקדם...) החליטה לבטל את הטיסה וזאת כ- 4 שעות בלבד לפני ההמראה.
האקט הבלתי נסבל הזה, אילץ את חלקנו לדחות את ההגעה ליום למחרת, להפסיד לילה במלון וחשוב מכך, להפסיד זמן מאוד יקר.
למותר לציין שהקבוצה שבחרה לטוס בחברה הגרמנית היעילה , הגיעו בול בזמן וגם דאגו כמובן לשלוח ווטס אפים מתגרים בקשר עם הבחירה השגויה....
לגופם של דברים.
התערוכה גדולה, כוללת עשרות חברות ועשרות חדרים, אבל זו עדיין תערוכה קטנה יותר מהתערוכות בהן ביקרתי.
מהר מאוד מבינים שהחברות נאלצות לערוך את ההדגמות בחדרים שהם לא פחות מזוועה אקוסטית וכפועל יוצא מכך, החלק הארי של ההדגמות ששמעתי, נעו בין בינוני לזוועת עולם וזה נאמר באופן מאוד עדין.
במהלך יומיים וחצי דגמתי עשרות חדרים, לחלקם נכנסתי פעמיים ואף שלוש, ניהלתי שיחות מרתקות עם היצרנים/מתכננים , פגישה חשובה ומועילה עם CH ואפילו עם כתבי אודיו ידועים ומוכרים, כדוגמת Mr. Roy Gregory, איתו אני מתכתב שנים רבות, אך מעולם לא נפגשנו.
בסופו של יום, אין שום אפשרות להתרשם ממוצר כלשהו בתערוכה, זה בפירוש לא המקום לזה.
התנאים האקוסטיים הם בלתי סבירים, כמעט תמיד יש רעש בחדר, אנשים מרגישים שהם חייבים לדבר בקולי קולות, אנשים נכנסים ויוצאים, או מחליטים, מסיבה לא ברורה, לטייל בסמוך לרמקולים.
תוסיפו לזה מיקום ישיבה לא תמיד אידאלי וכמובן, בחירת מוזיקה לעיתים תמוהה והזויה, על ידי המציגים.
בשום חדר לא חשבתי שהבאס נמצא במקום טוב וזה בלשון המעטה, זה נע בין באס סביר למחשבה שמא המדגים לא שומע טוב, כי כל החדר הידהד והידהד והידהד.
עובדה זו מן הסתם השפיעה באופן ניכר ומכריע על התוצאה הסופית.
ואם כבר מדברים על תוצאה סופית, מהר מאוד מבינים שאין שום קשר, בשום צורה, בין מחיר המערכות בחדרים לתוצאה הסופית, למעשה, אם אני חושב על מכלול הדברים, החדרים שהיו טובים יותר, באופן יחסי, היו דווקא חדרים שהציגו מערכות יחסית זולות.
כמובן שדאגתי להקשיב לחברות שהן קרובות יותר לליבי כדוגמת
CH Precision שהציגה את סדרת ה 10 המפלצתית שלהם, בזמן שהם בחרו להשתמש ברמקולים של רוקפורט.
היה מעניין לראות את המוצרים ומרתק לשמוע את ההסברים הטכניים על הטכנולוגיה והחדשנות מאחורי המוצרים, אבל התוצאה הסופית בחדר ה יקר הזה, כמו במרבית החדרים, חלקם אף יקרים יותר, הייתה סבירה לכל היותר.
.
זלאטון הציגו רמקול חדש, האח הקטן של הרמקול שלי, כאשר הם מדגימים דווקא עם האחרון...
שוב, סאונד סביר ולא יותר מזה. לא ממש גורם לך לרוץ ולקנות זלאטון אחרי ההדגמה שנכחתי בה.
ווילסון סאשה DAW הוצג בשלושה חדרים שונים, נשמע שונה לחלוטין בכל חדר ועדיין זה נע בין בינוני לבלתי שמיע, מצד שני הם הציגו צבע חדש בדמות ירוק מט. כאילו וואוו...ועוד ממישהו שהוא לא חסיד של ירוק...
הקשבתי למג'יקו בשני חדרים שונים, פעם ל M6 עם הגברה של סולושן, נשמע מאוד חלושס, סאונד סטייג' מאוד קטן ולא משכנע, בחדר אחר, הציגו את המג'יקו מסדרת A ביחד עם פיליום ושם הסאונד דווקא היה גדול יותר, אבל הכל נשמע עמום וחסר דינמיות.
התצוגה של אוואנגרד הייתה על גבול ההזייה מרוב שהדברים נשמעו כל כך רע, סוג של עינוי.
לשמחתי, אני מכיר את המוצרים שלהם מביקורים תכופים אצל חבר שהמצב אצלו דווקא נשמע מעולה.
החדר היקר של DCS כלל את ה Alexx V של ווילסון עם הגברת מונובלוקים של דאגוסטינו מסדרת המומנטום. הדבר הזה פשוט לא נשמע טוב. באס מאוד בעייתי, אין רגש, סאונד קטן באופן מפתיע, פשוט לא טוב
ברגע שאתה מבין שאין באמת מצב ל-וואוו, או רגש יוצא דופן, אתה נהנה (מאוד) מחווית ההסתובבות בין החדרים, השיחות הנחמדות והמעניינות עם אנשים חדשים, מכרים ותיקים וזאת בזמן שאתה בוחן מוצרים מעניינים, עם פוטנציאל גדול.
ובכל זאת, היה חדר אחד שבהחלט הרשים אותי ומצאתי את עצמי חוזר אליו שלוש פעמים:
החדר של חברת NAGRA השוויצרית, שבחרה להציג ביחד עם הרמקול של Wilson ה XVX , היה בהחלט החדר המרשים מבחינתי בתערוכה.
זו הפעם הראשונה שהחברה מציגה את הפטיפון החדש והאולטרה יקר שלהם, ביחד עם פרה ופאוור מסדרת ה HD.
הדבר שתפס את מירב תשומת הלב, אחרי שהשתחררתי מה לווק המדהים של הרמקול הזה, זו העובדה שהיה שם סאונד מרשים באפס מאמץ, הרבה מאוד אנרגיה, רזולוציה, גודל, עם לא מעט נשמה.
עם זאת, חשוב לציין, כי הסאונד שם היה רחוק מאוד מלהיות מושלם ובוודאי רחוק מאוד מהתוצאה אותה אתה מצפה לקבל, ממערכת בשווי של מאות מאות אלפי אירו.
ראויים לאיזכור:
בורסן. חברה דנית. הציגו רמקול פול רינג' שנראה צנוע, במחיר מגוחך (יחסית) של 10,000 אירו אבל עם סאונד שהימם אותי בשיר הראשון ומעט פחות בשיר השני, שהיה מאתגר יותר ועשה רושם קצת גדול מדיי על יכולות המערכת.
Lyravox, הציגו רמקול גדול בחדר אחד ורמקול קטן בחדר שני. שני הרמקולים מוגברים:
באס מפתיע מאוד לטובה (עדיין רחוק מלהיות מושלם) מאוד מוצלח טונאלית ומסוגל לייצר סאונד גדול, תלת ממדי עם הרבה רזולוציה (תמונה מצורפת).
בורמייסטר. הציגה ליין חדש.
מבחינתי, אלו המוצרים שנראו הכי מרשים חזותית. יצירת אומנות.
הסאונד היה בהחלט טוב. בשרני, נינוח, עם יכולת פירוט גבוהה ואימיג'ינג מרשים, מצד שני, הרמה לא הייתה כזו שמצדיקה הוצאה של למעלה מ 300,000 אירו..
לסיכומם של דברים, ההנאה (הגדולה) מיומיים וחצי בתערוכה לא הייתה קשורה בשום צורה לסאונד אותו שמעתי, אלא לכל המסביב.
כל זאת השתנה כאשר הגעתי לתערוכת ההיי פיי דלוקס במלון מריוט בעיר....
מדובר בסוג של תערוכה מיניאטורית הכוללת כ 10 חדרים גדולים ועוד כ 10 חדרי מלון קטנטנים.
ההבדל הגדול בין 2 התערוכות לא נגע רק להבדלי הגודל בין התערוכות אלא לעובדה שהיה ב- הייי פיי דלוקס סאונד ובחלק מהחדרים, אפילו סאונד מרשים.
העובדה הפשוטה שמדובר בחללים גדולים יותר, טובים משמעותית מבחינה אקוסטית, פחות מבקרים, הדגמות שקטות וגמישות יותר מבחינת החומר המושמע, הפך את התערוכה האמורה למשמעותית טובה יותר, בכל הקשור לתוצאה הסופית.
3 החדרים המרשימים של תערוכת היי פיי דלוקס היו של
אקפלה, עם רמקול מפלצתי ותג מחיר תואם.
חברת Kroma עם המגבר המפלצתי החדש של גרייפון ה Apex וחברה איטלקית בשם Omega אודיו שלא נתקלתי בשמה לפני כן, שהציגה רמקולים חדשים בשווי של 60,000 אירו בהעמדה של toe in קיצוני ביותר והצליחה להוציא סאונד בהחלט מרשים.
אלדר הסביר לי שהיצרן מאחורי החברה זה הצבעי של הכפר שבחלק מהזמן הוא בונה רמקולים ובחלק מהזמן הוא צובע בתים,...
לא יודע לגבי אמיתות הסיפר הזה, אבל הצבעי בחליפה האיטלקית שעמד מולי והסביר לי באריכות על האלמנטים הטכנולגים הקשורים למוצר, בהחלט השאיר עליי רושם שהוא יודע הרבה יותר מאשר לדלל צבע...
תם ונשלם.
למרבה ההפתעה, טיסת אל על חזור יצאה בזמן.
רן
התארגנו 10 חבר'ה, ב- 2 בתי מלון שונים, 2 חברות תעופה שונות, מוכנים לספוג הרבה סאונד והרבה אוכל.
הנסיעה לא ממש התחילה טוב, לאור העובדה שהחברה הלאומית (מי יתן ותכנס לפירוק בהקדם...) החליטה לבטל את הטיסה וזאת כ- 4 שעות בלבד לפני ההמראה.
האקט הבלתי נסבל הזה, אילץ את חלקנו לדחות את ההגעה ליום למחרת, להפסיד לילה במלון וחשוב מכך, להפסיד זמן מאוד יקר.
למותר לציין שהקבוצה שבחרה לטוס בחברה הגרמנית היעילה , הגיעו בול בזמן וגם דאגו כמובן לשלוח ווטס אפים מתגרים בקשר עם הבחירה השגויה....
לגופם של דברים.
התערוכה גדולה, כוללת עשרות חברות ועשרות חדרים, אבל זו עדיין תערוכה קטנה יותר מהתערוכות בהן ביקרתי.
מהר מאוד מבינים שהחברות נאלצות לערוך את ההדגמות בחדרים שהם לא פחות מזוועה אקוסטית וכפועל יוצא מכך, החלק הארי של ההדגמות ששמעתי, נעו בין בינוני לזוועת עולם וזה נאמר באופן מאוד עדין.
במהלך יומיים וחצי דגמתי עשרות חדרים, לחלקם נכנסתי פעמיים ואף שלוש, ניהלתי שיחות מרתקות עם היצרנים/מתכננים , פגישה חשובה ומועילה עם CH ואפילו עם כתבי אודיו ידועים ומוכרים, כדוגמת Mr. Roy Gregory, איתו אני מתכתב שנים רבות, אך מעולם לא נפגשנו.
בסופו של יום, אין שום אפשרות להתרשם ממוצר כלשהו בתערוכה, זה בפירוש לא המקום לזה.
התנאים האקוסטיים הם בלתי סבירים, כמעט תמיד יש רעש בחדר, אנשים מרגישים שהם חייבים לדבר בקולי קולות, אנשים נכנסים ויוצאים, או מחליטים, מסיבה לא ברורה, לטייל בסמוך לרמקולים.
תוסיפו לזה מיקום ישיבה לא תמיד אידאלי וכמובן, בחירת מוזיקה לעיתים תמוהה והזויה, על ידי המציגים.
בשום חדר לא חשבתי שהבאס נמצא במקום טוב וזה בלשון המעטה, זה נע בין באס סביר למחשבה שמא המדגים לא שומע טוב, כי כל החדר הידהד והידהד והידהד.
עובדה זו מן הסתם השפיעה באופן ניכר ומכריע על התוצאה הסופית.
ואם כבר מדברים על תוצאה סופית, מהר מאוד מבינים שאין שום קשר, בשום צורה, בין מחיר המערכות בחדרים לתוצאה הסופית, למעשה, אם אני חושב על מכלול הדברים, החדרים שהיו טובים יותר, באופן יחסי, היו דווקא חדרים שהציגו מערכות יחסית זולות.
כמובן שדאגתי להקשיב לחברות שהן קרובות יותר לליבי כדוגמת
CH Precision שהציגה את סדרת ה 10 המפלצתית שלהם, בזמן שהם בחרו להשתמש ברמקולים של רוקפורט.
היה מעניין לראות את המוצרים ומרתק לשמוע את ההסברים הטכניים על הטכנולוגיה והחדשנות מאחורי המוצרים, אבל התוצאה הסופית בחדר ה יקר הזה, כמו במרבית החדרים, חלקם אף יקרים יותר, הייתה סבירה לכל היותר.
.
זלאטון הציגו רמקול חדש, האח הקטן של הרמקול שלי, כאשר הם מדגימים דווקא עם האחרון...
שוב, סאונד סביר ולא יותר מזה. לא ממש גורם לך לרוץ ולקנות זלאטון אחרי ההדגמה שנכחתי בה.
ווילסון סאשה DAW הוצג בשלושה חדרים שונים, נשמע שונה לחלוטין בכל חדר ועדיין זה נע בין בינוני לבלתי שמיע, מצד שני הם הציגו צבע חדש בדמות ירוק מט. כאילו וואוו...ועוד ממישהו שהוא לא חסיד של ירוק...
הקשבתי למג'יקו בשני חדרים שונים, פעם ל M6 עם הגברה של סולושן, נשמע מאוד חלושס, סאונד סטייג' מאוד קטן ולא משכנע, בחדר אחר, הציגו את המג'יקו מסדרת A ביחד עם פיליום ושם הסאונד דווקא היה גדול יותר, אבל הכל נשמע עמום וחסר דינמיות.
התצוגה של אוואנגרד הייתה על גבול ההזייה מרוב שהדברים נשמעו כל כך רע, סוג של עינוי.
לשמחתי, אני מכיר את המוצרים שלהם מביקורים תכופים אצל חבר שהמצב אצלו דווקא נשמע מעולה.
החדר היקר של DCS כלל את ה Alexx V של ווילסון עם הגברת מונובלוקים של דאגוסטינו מסדרת המומנטום. הדבר הזה פשוט לא נשמע טוב. באס מאוד בעייתי, אין רגש, סאונד קטן באופן מפתיע, פשוט לא טוב
ברגע שאתה מבין שאין באמת מצב ל-וואוו, או רגש יוצא דופן, אתה נהנה (מאוד) מחווית ההסתובבות בין החדרים, השיחות הנחמדות והמעניינות עם אנשים חדשים, מכרים ותיקים וזאת בזמן שאתה בוחן מוצרים מעניינים, עם פוטנציאל גדול.
ובכל זאת, היה חדר אחד שבהחלט הרשים אותי ומצאתי את עצמי חוזר אליו שלוש פעמים:
החדר של חברת NAGRA השוויצרית, שבחרה להציג ביחד עם הרמקול של Wilson ה XVX , היה בהחלט החדר המרשים מבחינתי בתערוכה.
זו הפעם הראשונה שהחברה מציגה את הפטיפון החדש והאולטרה יקר שלהם, ביחד עם פרה ופאוור מסדרת ה HD.
הדבר שתפס את מירב תשומת הלב, אחרי שהשתחררתי מה לווק המדהים של הרמקול הזה, זו העובדה שהיה שם סאונד מרשים באפס מאמץ, הרבה מאוד אנרגיה, רזולוציה, גודל, עם לא מעט נשמה.
עם זאת, חשוב לציין, כי הסאונד שם היה רחוק מאוד מלהיות מושלם ובוודאי רחוק מאוד מהתוצאה אותה אתה מצפה לקבל, ממערכת בשווי של מאות מאות אלפי אירו.
ראויים לאיזכור:
בורסן. חברה דנית. הציגו רמקול פול רינג' שנראה צנוע, במחיר מגוחך (יחסית) של 10,000 אירו אבל עם סאונד שהימם אותי בשיר הראשון ומעט פחות בשיר השני, שהיה מאתגר יותר ועשה רושם קצת גדול מדיי על יכולות המערכת.
Lyravox, הציגו רמקול גדול בחדר אחד ורמקול קטן בחדר שני. שני הרמקולים מוגברים:
באס מפתיע מאוד לטובה (עדיין רחוק מלהיות מושלם) מאוד מוצלח טונאלית ומסוגל לייצר סאונד גדול, תלת ממדי עם הרבה רזולוציה (תמונה מצורפת).
בורמייסטר. הציגה ליין חדש.
מבחינתי, אלו המוצרים שנראו הכי מרשים חזותית. יצירת אומנות.
הסאונד היה בהחלט טוב. בשרני, נינוח, עם יכולת פירוט גבוהה ואימיג'ינג מרשים, מצד שני, הרמה לא הייתה כזו שמצדיקה הוצאה של למעלה מ 300,000 אירו..
לסיכומם של דברים, ההנאה (הגדולה) מיומיים וחצי בתערוכה לא הייתה קשורה בשום צורה לסאונד אותו שמעתי, אלא לכל המסביב.
כל זאת השתנה כאשר הגעתי לתערוכת ההיי פיי דלוקס במלון מריוט בעיר....
מדובר בסוג של תערוכה מיניאטורית הכוללת כ 10 חדרים גדולים ועוד כ 10 חדרי מלון קטנטנים.
ההבדל הגדול בין 2 התערוכות לא נגע רק להבדלי הגודל בין התערוכות אלא לעובדה שהיה ב- הייי פיי דלוקס סאונד ובחלק מהחדרים, אפילו סאונד מרשים.
העובדה הפשוטה שמדובר בחללים גדולים יותר, טובים משמעותית מבחינה אקוסטית, פחות מבקרים, הדגמות שקטות וגמישות יותר מבחינת החומר המושמע, הפך את התערוכה האמורה למשמעותית טובה יותר, בכל הקשור לתוצאה הסופית.
3 החדרים המרשימים של תערוכת היי פיי דלוקס היו של
אקפלה, עם רמקול מפלצתי ותג מחיר תואם.
חברת Kroma עם המגבר המפלצתי החדש של גרייפון ה Apex וחברה איטלקית בשם Omega אודיו שלא נתקלתי בשמה לפני כן, שהציגה רמקולים חדשים בשווי של 60,000 אירו בהעמדה של toe in קיצוני ביותר והצליחה להוציא סאונד בהחלט מרשים.
אלדר הסביר לי שהיצרן מאחורי החברה זה הצבעי של הכפר שבחלק מהזמן הוא בונה רמקולים ובחלק מהזמן הוא צובע בתים,...
לא יודע לגבי אמיתות הסיפר הזה, אבל הצבעי בחליפה האיטלקית שעמד מולי והסביר לי באריכות על האלמנטים הטכנולגים הקשורים למוצר, בהחלט השאיר עליי רושם שהוא יודע הרבה יותר מאשר לדלל צבע...
תם ונשלם.
למרבה ההפתעה, טיסת אל על חזור יצאה בזמן.
רן
