המלצה לביצוע/הקלטה של בטהובן פיאנו סונטה מס' 8

[איתי ו.]

שלום,

מאד אוהב את היצירה הזו.
האם יש המלצה לביצוע שאתם סבורים שהוא יוצא דופן בביצוע?

תודה רבה.

 

[AK1]

לסונאטה מס' 8, אופוס 13, הידועה בכינוי "פאתטית" (לא במשמעות עלוב נפש אלא במשמעות פאתוס), הוקלטו אינספור ביצועים, עם ובלי וידיאו. אני לא חושב שייש ביצוע אחד שמאפיל על כל האחרים.

הביצוע הראשון שקופץ לי לראש היא הקלטת הסטודיו של בארנבוים עבור EMI בסביבות 1966 (הוא הקליט עבורם את כל מחזור הסונאטות, ואחר כך גם עבור DG ועבור Decca). ההקלטה לא מתבלטת לטובה, אבל הביצוע כן. אבל יש עוד literally עשרות ביצועים מעולים.

 

[AK1]

באופן כללי, כשמבקשים המלצה, כדאי לומר באיזה פורמאט מתעניינים, שאז אפשר לתת הפניות ספציפיות לתקליט או דיסק או YouTube או FLAC או סטרימינג (לומר איזה, למשל Tidal או Spotify) וכו'.

אז @איתי ו. -- באיזה פורמאט תרצה להאזין לסונאטה?

 

[איתי ו.]

תודה עמיר.

אני מחובר ל- Tidal וכן יש לי CD.

 

[katzofe]

בראוטיחם בחברת BIS. ספציפית את הסונטה הזו לא שמעתי אבל אחרות כן .

 

[AK1]

אני מדבר על הביצוע של בארנבוים שנמצא בטידל כאן

 

[איתי ו.]

תודה רבה עמיר

ותודה גם לעופר על ההמלצה לסונטות האחרות.

ואם יש המלצות נוספות אשמח לקבל.

בריאות לכולם

 

[AK1]

בראוטיחם בחברת BIS. ספציפית את הסונטה הזו לא שמעתי אבל אחרות כן .

אזהרה לגבי בראוטיחם (Brautigam) -- הוא מנגן בפסנתר מתקופתו של בטהובן (או העתק מודרני של פסנתר כזה), מה שנקרא פוֹרְטֶפִּיָאנוֹ (ה-פ' הראשונה לא דגושה, fortepiano, בקיצור fp), בניגוד לפסנתר מודרני, שנקרא פִּיָאנוֹפוֹרְטֶה (ה-פ' השנייה לא דגושה, pianoforte, בקיצור pf). הפסנתר התפתח הרבה מאוד מאז זמנו של בטהובן, ולא כל אחד אוהב את הצליל של הפסנתר התקופתי.

אני בעקרון מאוד אוהב את הצליל של כלים תקופתיים, אבל יוצאי הדופן היחידים שאני לא אוהב הם הפסנתרים התקופתיים, הפורטפיאנו-אים. הם כל כך עלובים יחסית לפסנתר מודרני, שכואב הלב (והאוזן).

אז גם אם מנגנים היטב בפורטפיאנו, בדרך כלל אני אמנע מהביצוע הזה.

הביצועים היחידים שאני יכול לזכור שאני כן אוהב במיוחד למרות השימוש בפורטפיאנו הם הקונצ'רטי לפסנתר של מוצארט עם Malcolm Bilson בניצוח John Eliot Gardiner על English Baroque Soloists (בטידל כאן). גארדינר מנצח בצורה כל כך מרתקת, שלמרות שהקונצ'רטי הם בעיקר לפסנתר סולו, התוצאה הכוללת מרהיבה. כדאי להתחיל לדגום לא בקונצ'רטי המוקדמים אלא נגיד במס' 20 ק. 466 והלאה.

 

[למה]

אני אישית מאד מתחבר לביצוע הזה של סונטות בטהובן: https://www.prestomusic.com/classical/products/7989336--beethoven-piano-sonatas-nos-1-32#reviews

 

[katzofe]

בראוטיחם קיים בטידל? בטיוב הוא כן
-

 

[AK1]

הנה הבראוטיחם בטידל. הפסנתר פחות גרוע מפורטפיאנו-אים אחרים, אם כי לא שיא הכייף. גם הנגינה לא משהו מיוחד משום כיוון. עוד אחד שאינו מבין הרבה הביצועים המעולים.

אולי הגזמתי כשכתבתי שייש literally עשרות ביצועים מעולים, אבל יש הרבה.

למשל רובינשטיין, שאינו ידוע במיוחד כפרשן בטהובן, מנגן את הסונאטה הזו יפה מאוד בהקלטה מ-1962 שיצאה ב-SACD היברידי ב-2006 (כאן בטידל). כנ"ל לגבי הורוביץ, אם כי לא ב-SACD (כאן בטידל). גיללס מצויין (כאן בטידל). פוליני מצויין (כאן בטידל). משום מה לא מצאתי בטידל את שיף (András Schiff).

יש מעריצים ל-Richard Goode, ל-Friedrich Gulda ול-Rudolf Buchbinder, שאני לא אוהב בדרך כלל.

גלן גולד מתחיל מהר וממשיך הרבה יותר מהר, קצת מטורף, לא מומלץ על תקן ביצוע יחיד/עיקרי, אבל מעניין בדרכו המיוחדת (כאן בטידל). מדגיש קווים בבאס יותר מאחרים, וגם מקפיץ דברים בסטאקאטו, בתוספת הימהומים.

כאן קצת התעייפתי מלבדוק ביצועים (לוודא שאלה שזכורים לי כטובים הם אכן כאלה)

 

[AK1]

ביצוע חדש יחסית, של הפסנתרן הרוסי-גרמני Igor Levit (כאן בטידל) קיבל ביקורות טובות. עכשיו בהאזנה לסונאטה הזו בלבד, הביצוע שלה נשמע לי סתמי וחסר אמירה אישית. מבחינה זו, הפסנתרן הצרפתי Jean-Efflam Bavouzet (זָ'אן אֶפְלָאם בָּאבוּזֶה, לא הוגים את ה-t, ה-ב' השנייה לא דגושה) עדיף (כאן בטידל).

 

[שוני]

כיף גדול שהאוחזים בידע משתפים את הקוראים.

 

[איתי ו.]

ביצוע חדש יחסית, של הפסנתרן הרוסי-גרמני Igor Levit (כאן בטידל) קיבל ביקורות טובות. עכשיו בהאזנה לסונאטה הזו בלבד, הביצוע שלה נשמע לי סתמי וחסר אמירה אישית.

גם לטעמי זה כך

 

[איתי ו.]

כנ"ל לגבי הורוביץ, אם כי לא ב-SACD (כאן בטידל). גיללס מצויין (כאן בטידל).

עד כמה שאני הבחנתי הורביץ לא עושה שימוש בפדל כמו האחרים.
נשמע לי איכשהוא נקי יותר..(אבל שונה)

 

[AK1]

כיף גדול שהאוחזים בידע משתפים את הקוראים.

תודה, אבל יש לציין שלא מדובר כאן בדיוק בידע, אלא בעצם צירוף של היכרות עם ביצועים, ומעבר לזה, טעם אישי בהערכתם.

מה שאני כותב אינו "האמת" בנושא, אלא תוצאה של חשיפה להרבה ביצועים, האזנה להם והשוואות ביניהם, חלקן "עיוורות" (ללא ידיעה מי המבצעים) ורובן לא, כאשר ההמלצות, בסופו של דבר, הן טעם אישי, לא משהו אובייקטיבי.

מרמה מסויימת של ביצוע ומעלה, אי אפשר לטעון שביצוע X עדיף על ביצוע Y באופן אובייקטיבי. זה תמיד בסופו של דבר טעם אישי.

אפילו במצב כמו למשל כש-X מדגיש ומבליט פרטים שאינם נמצאים אצל Y, יהייו כאלה שיגידו שאין צורך להדגיש אותם, והבלטת הפרטים מטשטשת ומסיטה את תשומת הלב מהתמונה הגדולה, שהיא כבייכול העיקר מבחינתם. אני בתור חובב פרטים כמעט תמיד אעדיף לשמוע אותם, למעט אם יש בעיות אחרות בביצוע שמפריעות לי במידה כזו שהמאזן הכולל הוא שלילי. אבל יש כאלה שמעדיפים אחרת, ואי אפשר להכריע בוויכוח מסוג זה.

יש אפילו מקרים יותר מובהקים, למשל ש-X עושה בדיוק מה שכתוב בתווים (למשל לנגן את הקטע חזק מאוד), ו-Y עושה משהו אחר (למשל מנגן את הקטע חלש, בניגוד לכתוב). אז אפשר לטעון ש-X עדיף כי הוא מנגן לפי כוונת המלחין. אבל אפשר גם לטעון שעם כל הכבוד למלחין, מה שהוא כתב זו רק המלצה לגבי איך צריך לנגן את זה, ואם צורת ביצוע אחרת נשמעת למבצע טובה יותר, אז הוא צריך לנגן לפי צו ליבו ולא לפי צו המלחין. גם את הוויכוח הזה אי אפשר להכריע, במיוחד כשייש דוגמאות שמבצע ניגן בצורה אחרת ממה שהמלחין כתב, והמלחין שמע את זה ואמר שהדרך של המבצע עדיפה.

עוד דוגמה מובהקת היא נגינתו של ארתור רובינשטיין, שבחלק מהמקרים הוא במודע לא ניגן את כל התווים -- הייה לו קשה מדי והוא התעצל להתאמן (כשהוא טרח להתאמן הוא הייה מסוגל לנגן דברים קשים מאוד). אז הוא הייה מומחה בלהשמיט חלק מהתווים כך שהקהל, למעט אולי מומחי מעט, לא יבחין שחסר משהו. חוצמזה, הוא גם הייה מפספס לפעמים ומקיש צלילים לא נכונים. עם זאת, הוא הייה משכנע כל כך מבחינה מוזיקאלית, שהרבה אנשים העדיפו ביצועים שלו, עם כל הפגמים, על פני פסנתרנים שניגנו את כל הצלילים הנכונים, בלי להשמיט ובלי לפספס, אבל לא הייה להם כל כך הרבה לומר מוזיקלית. אז גם זה ויכוח שאי אפשר להכריע -- האם נגינת כל התווים ללא פיספוסים הוא תנאי-סף בל יעבור, או שהמסר המוזיקלי חשוב יותר.

העדפה של ביצוע היא שיקלול של הרבה דברים. יש אנשים שאצלם זה הולך ממש לפי קריטריונים קשוחים, וייש כאלה שלא יודעים למה הם מעדיפים X על Y, אבל מעדיפים, וייש כאלה שפשוט אין להם העדפות.

בכל מקרה, הבחירה, כולל החשיבות שנותנים לקריטריונים, היא תוצאה של טעם והעדפות אישיות.

 

[AK1]

עד כמה שאני הבחנתי הורביץ לא עושה שימוש בפדל כמו האחרים.
נשמע לי איכשהוא נקי יותר..(אבל שונה)

אני חושב שהוא כן משתמש בלא מעט פדאל, אבל ההקלטה שלו (מ-1963) מאוד מאוד יבשה.
זה סוג הצליל שהוא קיבל מחברת Columbia

מ-RCA הוא קיבל צליל טוב יותר בדרך כלל, לא תמיד.

 

[שוני]

וגם למדתי שרובינשטיין היה עצלן/תחמן בנגינתו.

 

[AK1]

וגם למדתי שרובינשטיין היה עצלן/תחמן בנגינתו.

בספרי הזיכרונות של רובינשטיין הוא סיפר על התארחותו אצל אלמנתו ובתו של המלחין מָנוּאֶל דֶה פָאיָה (Manuel de Falla, הוגים כאילו הייה כתוב Faya), בתקווה שאני זוכר נכון:

הן ביקשו ממנו לנגן מיצירות הבעל/אבא והוא לא כל כך רצה. הן התעקשו, אז הוא אמר שהוא מנגן אותן לא בדיוק כמו שכתוב. הן התעקשו, והוא ניגן בדרכו, כולל השמטת חלק מהצלילים. הן מאוד התרגשו מהנגינה ואמרו שגם המלחין עצמו לא הייה מנגן את כל הצלילים המיותרים...

אחד ההדרנים המפורסמים ביותר שלו הייה העיבוד לפסנתר של "מחול האש" מתוך הבאלט "האהבה הקוסמת/המכשפת" (או איך שמתרגמים El amor brujo), שתוך כדי נגינתה הוא הייה מרים את ידיו גבוה מאוד (למשל ב-0:47), ללא צורך פונקציונאלי (למעשה אנטי-פונקציונאלי -- מעלה את הסיכוי לפיספוסים), אבל זה נראה מאוד מרשים

 

[AK1]

בין הביצועים הממש ממש טובים יש למנות את ההקלטה השנייה (EMI) של סטפן קובאצ'ביץ' (ב' רפוייה, Stephen Kovacevich)(כאן בטידל). הייתה לו הקלטה קודמת (Philips) פחות מוצלחת.

יש לציין שלפעמים הוא נקרא Stephen Bishop ולפעמים Stephen Bishop-Kovacevich.

הוא נולד כ-Stephen Kovacevich, אבל כשאמו התחתנה בשנית, שונה שמו ל-Stephen Bishop, ובשם זה הוא התחיל להופיע, אבל בילבלו בינו לבין זמר/גיטאריסט באותו שם. אז הוא התחיל הופיע בשם Stephen Bishop-Kovacevich, ובהמשך Stephen Kovacevich. הוא הייה בעלה השלישי של Martha Argerich.

אבל מכל הביצועים ששמעתי היום שוב, עדיין בארנבוים ב-EMI נשמע לי המוצלח ביותר (כאן בטידל, החל בקטע 46). קובאצ'ביץ' הזה מקום שני, מתחרה על המקום הראשון.