כל זמן שהסוף באופק אז לא צריך לדאוג....אבל אין ספק אף אימפריה לא מחזיקה לעד לדעתי הסוף באופק
williams
ארז
כל זמן שהסוף באופק אז לא צריך לדאוג....אבל אין ספק אף אימפריה לא מחזיקה לעד לדעתי הסוף באופק
williams
תדי סיפר לי שהוא הבחין בכך שבתערוכה בה השתתף באנגליה בקרו רק אנשים מבוגרים. הוא לא ראה שם צעירים. האם צעירים מבקרים בתערוכות בארץ?
אריה
אכן, לפני דיבור על ציוד ואיכות המוזיקה יש פה תופעה תרבותית.
צריכת הבידור בעולם השתנתה ב-30 השנים האחרונות.
בתור אחד שנולד בשנות החמישים של המאה האחרונה של האלף הקודם, ילדותי התרחשה בתקופות בהן מוזיקה והאזנה למוזיקה היו המטרה! הדבר המרכזי!
הייתי חוזר הביתה מבית הספר, שם תקליט על ה-BSR, ומתמכר.
ואם אמא צועקת מהמטבח להנמיך את הקקופוניה הזו - אז שמים אוזניות, וממשיכים להאזין.
"להאזין" - איזה פועל יפה!
וכל התעשיה פעלה בכיוון הזה - של בני אדם שקונים ומאזינים למוזיקה בבית.
המיקסינג באולפנים היה בכיוון של מוזיקה שמושפעת במערכת ביתית, עם תחום דינמי סביר, ועם מקום למקטעי שקט.
היום מרכז הכובד של צריכת הבידור הביתי הלך לכיוון הקולנוע הביתי. לא אומר שזה רע או טוב - זה פשוט שם.
אז איפה שומעים מוזיקה?
ברקע. באוטו, ברדיו, בפאב, במסעדה, או יחד עם סרט על המסך.
זה תמיד by the way, זה לא הדבר המרכזי.
(אני עושה הכללות, אבל מתכוון לממוצע השולט בשוק)
אנחנו פה יוצאי דופן, שצורכת תרבות של מיעוט, ומפרנסת (בשלב זה) תעשיית נישה. אני אוהב את זה ונהנה להשתייך לקבוצת המיעוט, אבל גם מסכים לגמרי שאפשר לחשוף ולפתוח את העולם הקסום הזה לקהלים ש"לא ידעו את יוסף".
רונן
מסכים עם כל מילה! כנראה נולדנו באותם שנים (אני 1956),קצת מבאס להשתייך לאלף הקודם, בגלל זה התחלתי לעשות אמבטיות בוץ,בכדי להתרגל לאדמה.[אכן, לפני דיבור על ציוד ואיכות המוזיקה יש פה תופעה תרבותית.
צריכת הבידור בעולם השתנתה ב-30 השנים האחרונות.
בתור אחד שנולד בשנות החמישים של המאה האחרונה של האלף הקודם, ילדותי התרחשה בתקופות בהן מוזיקה והאזנה למוזיקה היו המטרה! הדבר המרכזי!
הייתי חוזר הביתה מבית הספר, שם תקליט על ה-BSR, ומתמכר.
ואם אמא צועקת מהמטבח להנמיך את הקקופוניה הזו - אז שמים אוזניות, וממשיכים להאזין.
"להאזין" - איזה פועל יפה!
וכל התעשיה פעלה בכיוון הזה - של בני אדם שקונים ומאזינים למוזיקה בבית.
המיקסינג באולפנים היה בכיוון של מוזיקה שמושפעת במערכת ביתית, עם תחום דינמי סביר, ועם מקום למקטעי שקט.
היום מרכז הכובד של צריכת הבידור הביתי הלך לכיוון הקולנוע הביתי. לא אומר שזה רע או טוב - זה פשוט שם.
אז איפה שומעים מוזיקה?
ברקע. באוטו, ברדיו, בפאב, במסעדה, או יחד עם סרט על המסך.
זה תמיד by the way, זה לא הדבר המרכזי.
(אני עושה הכללות, אבל מתכוון לממוצע השולט בשוק)
אנחנו פה יוצאי דופן, שצורכת תרבות של מיעוט, ומפרנסת (בשלב זה) תעשיית נישה. אני אוהב את זה ונהנה להשתייך לקבוצת המיעוט, אבל גם מסכים לגמרי שאפשר לחשוף ולפתוח את העולם הקסום הזה לקהלים ש"לא ידעו את יוסף".
רונן