לגבי נושא השרשור, החדר הטוב ביותר:
לדעתי לא ניתן להגיע למסקנה בעניין בהנתן שכל חדר ניגן מוזיקה אחרת.
אם ניקח לדוגמא את הספנדורים שהיו הפתעת התערוכה (והם באמת אחלה של רמקולים ואני מאוד נהנתי להאזין להם), אני בכלל לא בטוח אם הם היו מחזיקים כהלכה במצב של מוזיקה סימפונית מורכבת.
אז גבי, ששם מוזיקה מחמיאה לרמקול, זרק אחלה טיזר ואני בטוח שאנשים יבוא עם הדיסקים שלהם לשמוע אצלו ובזה המטרה המסחרית הושגה, אבל אני מתקשה אפילו להתחיל להשוות אותם לפוקל ששם לא הייתי מסוגל לשמוע את המוזיקה שניגנו יותר משניה.
אם היה אפשר בתערוכה הבאה לבקש שתהיה שעה אחת ביום שכל המציגים ינגנו את אותה יצירה ועדיף משהו מורכב, לא חשוב הסגנון (העיקר לא סקסופון אחד נושף...אם אני שומע עוד סקסופון אחד בחודש הקרוב אני לא יודע איך זה יגמר....) אז היה אפשר לעשות השוואה קצת יותר מושכלת.
עוד מחשבה שעברה בי בשעת המנוחה בחלל המרכזי, כשאכלתי ושתיתי מול הסמסונג האמתנית שהיתה דלוקה שם עם סרטון 4K שרץ בלופ על נופי טוסקנה.
אז נכון שזה היה מרהיב, צבעוניות מטורפת ורואים כל פרט ופרט וכל שערה בנחיר של הגולדן רטריבר שכיכב בסרטון, כאילו אתה צופה דרך המיקרוסקופ של מכון ויצמן, אבל סורי, מהכירותי הלא מעטה, טוסקנה זה לא.
הכל מוקצן, מחודד, צבוע בצבעים עזים, יותר מידי מפורט, יותר מידי ״לפנים״, יותר מידי רועש, יותר מידי תוכנית ריאליטי, יותר מידי הכל. אני לא מאמין שהייתי רוצה לראות ככה טלויזיה כל הזמן.
חשבתי לעצמי שאותו דבר קורה עם הטרנד של הרמקולים היום, בנסיון לחדש ולהמציא את השוק מחדש, היצרנים מנסים לייצר רמקולים 4K , מפורטים בטירוף, רזולוציות אולטרא סוניות, ונראה שכוונו ברוח הQLED , חדים ומחודדים יתר על המידה. זה אמנם מאוד מרשים אבל משהו הולך לאיבוד בדרך ויוצר חווית האזנה מאומצת לאורך זמן.
לעניות דעתי, הפרמטר היחידי שהייתי בודק במערכת שהייתי רוצה לחיות איתה, זה אם אפשר להאזין בה בהנאה, למוסיקה שאתה אוהב, במשך לפחות 4 שעות רצופות.
בסוף, שמחתי לחזור בלילה למערכת הפרטית שלי.