תסלחו לי ידידי היקרים מהמכנה המשותף הגבוה.
עופר.
לשמוע את המילים והלחן של השיר "אבי" ששר זוהר ארגוב נשמע דל באוזנייך? האם אתה מעדיף "ציף ציף, על הרציף"?
לשמוע את הביצוע של ישי לוי לשיר "עלם חמודות" או "צליל ענבלים" זה לא לרמתך?
סלחו לי חברים, אבל יש כאן איזה בלבול שלכם, בלבול קשה בין קובי פרץ לשירה הישנה והמאוד איכותית ועשירה.
לדעתי מעטים מכם שומעים מוסיקה ומתייחסים למילים ולביצועים, איפה שיש ח' ו-ע' ושירה ים תיכונית עם כמה סלסולים נתפס בעני המכנה המשותף הגבוה כנחות.
עכשיו סיפור.
הזמין מלחין מוסיקה מערבית ידוע יוצר מוסיקה ערבית לקונצרט.
לאחר הקונצרט שאל המלחין המערבי מה הוא חושב על היצירה.
ענה לו המלחין הערבי {מזרחי לצורך העיניין} שזה נחמד מאוד, אפילו יפה. אבל מדוע רק 7 תווים?
לידיעתכם ידידי היקרים.
מוסיקה מזרחית בנוייה מרבעי טונים הנקראים "מקאמות". היא נחשבת {מבחינה מוסיקלית} עשירה בקנה מידה ממוסיקה מערבית.
רוב הזמרים המזרחיים הם בעלי יכולות קוליות גבוהות משמעותית מאשר זמרים במוסיקה המערבית הישראלית. זה אולי גנים, אולי התפילות מבית הכנסת פתחו את מיתרי קולם, אולי אפילו פוקס. אבל עם עובדות אין מה להתווכח {ואני מדבר על יכולת קולית ולא על טעם}.
תמיד היו אמנים טובים משני העולמות, מזרחי ומערבי כאחד. המזרחי נתפס כ"נחות" רק מהסיבה שהמערבי תפס מעצמו מרומם.
מבחינה מוסיקלית פרופר, המוסיקה המזרחית הישנה איכותית בקנה מידה מהמוסיקה המערבית באופן כללי. הן מבחינת מורכבות התווים, בחירת הכלים {עיבוד} ממגוון רחב יותר של צלילים {עוד, קנון, דרבוקה וכלים ערבים נוספים} והן מבחינת המלל שרובו נכתב על ידי כותבים דתיים בעלי שפה עברית עשירה בזכות התורה.
נכון, יש כאן עיניין של טעם, ואני בהחלט שומע גם וגם, נהנה משני העולמות מפני שאני מצליח לעשות את ההפרדה בין המוצא לבין המוסיקה {מה שקשה לחלק נכבד מהמגיבים}.
עופר.
תבוא אלי פעם אחת, נעשה לך סשן של מוסיקה איכותית מהמכנה המשותף הנמוך.
נמר,
אני חושש שאתה עושה לעצמך את החיים קצת קלים.
מזכיר לך מהיכן התחלנו: צריך להבחין בין מי שמשפיע, שמהווה סמן משמעותי בחיי התרבות שלנו, לבין מי שמציץ, מבליח לכמה שנים ונעלם.
זמרי פופ, זמר ים תיכוני, כוכב נולד וייצרני להיטים כאלו או אחרים, תמיד היו, תמיד יהיו, וכמו שהם מפציעים כך הם דועכים.
זמרים שמטביעים חותם תרבותי, נשארים לזמן ארוך.
כשאני מחפש "מטביעי חותם" שכאלו, כמובן שאני מחפש מכנה משותף גבוה. יתרה מכך - אני מחפש תרבות גבוהה. מה רע בזה? זה בדיוק מה שחברה צריכה לפתח על מנת להמשיך ולהתפתח. הלוואי ויהיו לנו הרבה גאונים שייצרו שירה ומוזיקה "גבוהה". אשרינו.
זה לא אומר שבכל תרבות אין מקום ואין צורך גם ב"כוכבים" שבאים והולכים, ובדרך משמחים אותנו עם כמה להיטים.
רק שאלו לא מטביעי החותם שלנו, והם לא מה שאנחנו רוצים לראות כסמלי תרבות. כי אם הם יהיו סמלי התרבות שלנו, אזי סימן שהתרבות שלנו גם היא רגעית, חולפת, חסרת עומק ובסיס. תרבות של פלסטיק.
להבדיל, תחשוב לרגע על מוזיקה קלאסית. תחשוב מתי בטהובן ומוצארט כתבו את היצירות הגאוניות שלהן - לפני מאות שנים. ועד היום המוזיקה הזו חיה, בועטת, ומושמעת בכל מקום בעולם כמעט. האולמות מפוצצים והדיסקים והתקליטים נמכרים במחירים מלאים ואנשים צורכים את התרבות הגבוהה הזו, שנחשבת לא רק למהנה אלא גם למאתגרת מכל הבחינות (נגינה, הבנה והאזנה). אז מה רע בתרבות "גבוהה" וב"מכנה משותף גבוה"?
אין ביננו ויכוח שלגיטימי ואפשר ליהנות משריד חדד אבל אי אפשר לשים אותה ליד שושנה דמארי, עם כל הכבוד (ויש כבוד להצלחה שלה ולנסיקה מהשכונה בחדרה למעמד של כוכבת שמוכרת בכמויות וממלאה אולמות).
לגבי המאקמות והמוזיקה המזרחית, אף אחד לא מזלזל חלילה. במזרח צמחו תרבויות עשירות שכבודן במקומן מונח ללא כל ספק. התזמורת האנדלוסית מאשדוד למשל, מנגנת ומלווה פיוטים ברמה קלאסית. זו מוזיקה שמייצגת תרבות עשירה מאוד שעברה מפואר, אבל זו לא המוזיקה שאנחנו מדברים עליה. אי אפשר להכניס את אייל גולן לנישה הזו. אייל גולן הוא כוכב פופ שכמו אלפים לפניו ואלפים אחריו, מייצר להיטים ואחר כך נעלם. הוא לא יוצר, לא אומן בזכות עצמו, אלא עוד זמר פופ מוכשר עם קול טוב, שבא ואחר כך יילך, ויפנה מקום לכוכב הבא.
סביר שהילד שיהיה לך ביום מן הימים (חמסה חמסה) לא יכיר אותו.
אני מתערב שאת שושונה דמארי הוא כן יכיר.
שבת שלום