האם יש הבדל בנינוחות (effortless) של הצליל בין רמקול גדול לרמקול קטן

[ברקצ]

גודל , גודל ועוד פעם גודל ...

אני לא יודע אם נינוחות זאת המילה, למרות שאני מבין על מה אלדר מדבר. אני מדבר על מלכותיות. עוצמה. הוד והדר. ריאליסטיות. אף מוניטור בעולם לא יתקרב אפילו לשיחזור של תזמורת סימפונית. רמקול גדול לא יצליח גם, אבל יתקרב.

 

[moshe625]

גודל , גודל ועוד פעם גודל ...

אני לא יודע אם נינוחות זאת המילה, למרות שאני מבין על מה אלדר מדבר. אני מדבר על מלכותיות. עוצמה. הוד והדר. ריאליסטיות. אף מוניטור בעולם לא יתקרב אפילו לשיחזור של תזמורת סימפונית. רמקול גדול לא יצליח גם, אבל יתקרב.

אפשר לחשוב שאתה שומע ארבע פעמים ביום תזמורת סימפונית!

 

[נמר]

לפעמים מספיקה גם פעם אחת...

 

[שניצל]

גודל , גודל ועוד פעם גודל ...

אני לא יודע אם נינוחות זאת המילה, למרות שאני מבין על מה אלדר מדבר. אני מדבר על מלכותיות. עוצמה. הוד והדר. ריאליסטיות. אף מוניטור בעולם לא יתקרב אפילו לשיחזור של תזמורת סימפונית. רמקול גדול לא יצליח גם, אבל יתקרב.

ואני לא תתכוון ל"מלכותיות ,הוד והדר ,עוצמה " ,אני טוען שעצם העובדה הפיסית הפשוטה שהקופסה יותר גדולה בליטרים (בהרבה) ,ויותר כבדה גורמת לצליל ברמקול ,ההבדל הוא שכל הרמקול 99 שוקל כמו הראש של הרמקול שלי ,,ומשום מה המיד ברמקול הקטן (99) צרחני ,חריף ,ונטול חן ,אבל קח את הדרייבר העצבני הזה שזורק הכל החוצה ושים אותו בקופסה של הרמקול שלי ,ופתאום הוא הופך למלטף ,רך ,מיד בסי ביותר ,והצליל הרבה יותר גדול ,ניסינו את הדרייבר הזה עם מרכיבי הרמקולים שלנו כמו אבנר ופרץ רונן ,הוא לא עובד טוב ונעים בקופסאות קטנות בכלל ולכן הוחלף בסופו של דבר ברמקולים הקטנים של וון שוייקרט ,אבל בגדולים כמו ה 7,11 ,9 השאירו את אותו דרייבר עצבני של "אאודקס " \מכיוון ששם הוא נשמע נינוח.

 

[ברקצ]

רוב הזמן שומע מוסיקה סימפונית. זאת "כוס התה" שלי .... סימפוניות. קונצ'רטי לפסנתר , כינור וכו'. מהתקופה הקלאסית, הרומנטית, המאה ה 20.
אבל גם פסנתר סולו דורש את אותה "מלכותיות". בוא נגיד שהסלון שלך גדול מספיק ואתה שם בו איזה סטינווי קטן. כנף. ומזמין את יוג'ה וונג לנגן לך סולו. ועכשיו עוצם את העיניים ומנסה לשחזר את החוויה במערכת אודיו.
איזה גודל רמקולים תצטרך בשביל שתתקרב אפילו לתחושה האמיתית ?

 

[שניצל]

רוב הזמן שומע מוסיקה סימפונית. זאת "כוס התה" שלי .... סימפוניות. קונצ'רטי לפסנתר , כינור וכו'. מהתקופה הקלאסית, הרומנטית, המאה ה 20.
אבל גם פסנתר סולו דורש את אותה "מלכותיות". בוא נגיד שהסלון שלך גדול מספיק ואתה שם בו איזה סטינווי קטן. כנף. ומזמין את יוג'ה וונג לנגן לך סולו. ועכשיו עוצם את העיניים ומנסה לשחזר את החוויה במערכת אודיו.
איזה גודל רמקולים תצטרך בשביל שתתקרב אפילו לתחושה האמיתית ?

יש לי בבית פסנתר רגיל ,שבו מנגנת הבת שלי שהולכת לרימון בשנת הלימודים הקרובה בעזרת השם ,ואני דווקא יש לי הפתעה בשבילך ,פסנתר בודד ,ואפילו כנף ,יוצא בסדר גמור אצלי,אבל לזמרות יש ראש בגודל של ראש לויתן.כלומר הגודל דווקא עושה טוב לפסנתר אבל לא לכל הצלילים.

 

[ברקצ]

זה בגלל שלכל הזמרות האלה שאודיופילים מאזינים להן יש באמת ראש ענק ... מה לעשות.

 

[ronenperetz]

ברק ליכלכת?
דיאנה ?אתה רציני?
אני בטוח שכל אחד היה מחליף את אישתו בגברת הנ"ל

 

[TakeOne]

אני מסכים כמעט עם כל מה ששניצל כתב כאן, רק בהסתייגות המתבקשת - תלוי בגודל החדר.
יש חדרים שאין מה לעשות, מוניטורים יעשו את העבודה הרבה יותר טוב. ולכן אני אף פעם לא אפסול מוניטורים. יצא לי לשמוע מערכות מוקפדות עם מוניטורים, בחדרים קטנים יחסית, כשאתה יושב מטר וחצי עד שניים מהרמקולים. תענוג.
ולמי לא יצא לשבת בסלון קטן עם רמקולים פול ריינג' שאם נודה על האמת גדולים עליו בכמה מידות? ואז אתה מקבל קקפוניה ולא מוזיקה....
ואני גם מאמין שלא מעט מאלו שיש להם סלון קטן , לו היו מצליחים להביא הבייתה זוג מוניטורים טובים ולהשוות אותם לרמקולים הגדולים יותר שיש להם, היו נשארים לבסוף עם המוניטורים. משמע, גדול - לא בהכרח יותר טוב.

אבל בחדר גדול (כמו של שניצל למשל) מתבקש ממש לשים רמקולים גדולים, עם הגברה שתוציא מהם את המקסימום.
ואז היתרון הוא לא בתחושת האינטימיות בהכרח (משהו שאולי קל יותר לקבל ממוניטורים משובחים בחדר קטן), אלא בקלות שבה המוזיקה מתפרצת, בתחושת אולם הקונצרטים, הבמה הגדולה, וכו'. זו חוויה שונה, לדעתי גם ממכרת ולכן אני חושב שמי שיש לו חדר גדול - ולרבים מאיתנו פשוט אין - והתנסה ברמקולים (מאוד) גדולים, יהיה לו קשה לחזור לגודל סטנדרטי.

 

[AK1]

אני לא לגמרי מתחבר למונח effortlessness בהקשר למערכת -- אין לי את האסוצייאצייה של משהו שמתאמץ ומשקיע יותר כדי להפיק משהו. הרי המגבר, למשל, מוציא בדיוק את הזרם/מתח שהוא בנוי להוציא בכל רגע מסויים, ולא יכול לבדוק אם הרמקול עומד במשימה או לא, ובהתאם "להתאמץ" ולהוציא יותר. גם הממבראנות של הרמקולים לא "מתאמצות" להוציא יותר מאשר מה שנובע מהמתח/זרם בכניסה לרמקולים, בהתחשב במגבלות המבניות שלהם, ואין באמת מצב שהרמקולים "מתאמצים" יותר.

אפשר אולי להגדיר "מאמץ" כמצב שמעל לגבול מסויים, המערכת לא "מצליחה" לספק את הסחורה, וייש קפיצה פתאומית ומורגשת בעיוותים. נו, שויין.

בכל מקרה, גם לפי ההגדרה המתוקנת, לא נראה לי שייש הבדל עקרוני בין רמקול קטן לרמקול גדול.

רמקול קטן, בהנחה שהוא מתוכנן היטב, מראש "מוותר" על הצלילים הנמוכים שאינו מסוגל להפיק, והם הולכים לאיבוד, אבל הצליל של התדרים שנשארים ממשיך להיות טוב.

זה אמור להיות המצב גם ברמקול גדול, אבל אם זה לא נעשה, דווקא רמקול גדול עלול "להתאמץ" כשהוא מקבל צלילים נמוכים וחזקים.

עמיר

 

[TakeOne]

כי אתה כנראה מתחבר יותר להסבר הטכני של הדברים, ושניצל (וגם אני) לתחושות.
יש רמקולים שאני (ולא אתה כנראה) יכול להרגיש מייד שהם מתאמצים עד כדי "מזיעים" כשהם מנגנים. מבחינתי זו חוויה מבאסת והרמקול מעייף עד כדי מטריד. בדכ' מדובר ברמקולים קטנים יחסית, מעוטי אלמנטים, שמצליחים איכשהו לנגן חזק. יש מי שמתפעלים איך זה שאחד כזה קטן "ממלא את החדר". אני לעומתם מרגיש שהוורידים של הרמקול עוד מעט מתפוצצים ומה שאני שומע זה צווחות ולא מוזיקה. בחדר הרבה יותר קטן הכל אולי יכול להשתנות. אבל כשהרמקולים מוצגים בחדר שגדול עליהם במכפלות, התוצאה המתקבלת מבריחה אותי החוצה היישר לחדר ההתאוששות.

 

[YB-7]

אני לא לגמרי מתחבר למונח effortlessness בהקשר למערכת -- אין לי את האסוצייאצייה של משהו שמתאמץ ומשקיע יותר כדי להפיק משהו. הרי המגבר, למשל, מוציא בדיוק את הזרם/מתח שהוא בנוי להוציא בכל רגע מסויים, ולא יכול לבדוק אם הרמקול עומד במשימה או לא, ובהתאם "להתאמץ" ולהוציא יותר. גם הממבראנות של הרמקולים לא "מתאמצות" להוציא יותר מאשר מה שנובע מהמתח/זרם בכניסה לרמקולים, בהתחשב במגבלות המבניות שלהם, ואין באמת מצב שהרמקולים "מתאמצים" יותר.

אפשר אולי להגדיר "מאמץ" כמצב שמעל לגבול מסויים, המערכת לא "מצליחה" לספק את הסחורה, וייש קפיצה פתאומית ומורגשת בעיוותים. נו, שויין.

בכל מקרה, גם לפי ההגדרה המתוקנת, לא נראה לי שייש הבדל עקרוני בין רמקול קטן לרמקול גדול.

רמקול קטן, בהנחה שהוא מתוכנן היטב, מראש "מוותר" על הצלילים הנמוכים שאינו מסוגל להפיק, והם הולכים לאיבוד, אבל הצליל של התדרים שנשארים ממשיך להיות טוב.

זה אמור להיות המצב גם ברמקול גדול, אבל אם זה לא נעשה, דווקא רמקול גדול עלול "להתאמץ" כשהוא מקבל צלילים נמוכים וחזקים.

עמיר

המאמץ שמדובר בו, מסתבר , הוא של המאזין שחש בחוסר או בעודף ומתאמץ להתעלם או לפצות על כך דרך החושים שלו עצמו.

 

[AK1]

כי אתה כנראה מתחבר יותר להסבר הטכני של הדברים, ושניצל (וגם אני) לתחושות.
יש רמקולים שאני (ולא אתה כנראה) יכול להרגיש מייד שהם מתאמצים עד כדי "מזיעים" כשהם מנגנים. מבחינתי זו חוויה מבאסת והרמקול מעייף עד כדי מטריד. בדכ' מדובר ברמקולים קטנים יחסית, מעוטי אלמנטים, שמצליחים איכשהו לנגן חזק. יש מי שמתפעלים איך זה שאחד כזה קטן "ממלא את החדר". אני לעומתם מרגיש שהוורידים של הרמקול עוד מעט מתפוצצים ומה שאני שומע זה צווחות ולא מוזיקה. בחדר הרבה יותר קטן הכל אולי יכול להשתנות. אבל כשהרמקולים מוצגים בחדר שגדול עליהם במכפלות, התוצאה המתקבלת מבריחה אותי החוצה היישר לחדר ההתאוששות.

זה לא שאני מסתכל על זה רק מבחינה טכנית -- השתמשתי בשפה טכנית כדי להבהיר את כוונתי ואת היעדר האסוציאצייה שלי למאמץ, ולכן כנראה שאין לי את אותה תגובה רגשית, אבל בהחלט יכולה להיות לי תגובה רגשית אחרת.

המאמץ שמדובר בו, מסתבר , הוא של המאזין שחש בחוסר או בעודף ומתאמץ להתעלם או לפצות על כך דרך החושים שלו עצמו.

זהו בדיוק -- שנראה לי שאנשים עושים כאן "האנשה" למכשירים טכניים, והשלכה של רגשותיהם על המכשירים.

לא שייש לי הסתייגות/ביקורת על זה -- זה בסדר גמור ומובן וקביל לחלוטין -- רק אני אישית לא מתחבר לזה בצורה הזו, בלי שזה יהייה יתרון שלי במשהו.

עם זאת, כפי שכתבתי למעלה, רמקול קטן שתוכנן היטב מועד פחות לפורנות מאשר רמקול גדול בעניין צלילים נמוכים חזקים.

דרך אגב, תחושת ה"מאמץ" אינה נובעת בהכרח מהרמקולים הגדולים/קטנים, אלא יכולה לנבוע מ"קשיים" של המגבר, או של הפטיפון לעקוב או אפילו מההקלטה עצמה, החל מטייפ שנכנס ל-saturation או truncation, וכלה במיקרופון שנכנס ל-overload -- במקרים כאלה דווקא ציוד ש"מחליק" את העניין הוא זה שעושה עבודה רעה!

עמיר

 

[שניצל]

אני לא לגמרי מתחבר למונח effortlessness בהקשר למערכת -- אין לי את האסוצייאצייה של משהו שמתאמץ ומשקיע יותר כדי להפיק משהו. הרי המגבר, למשל, מוציא בדיוק את הזרם/מתח שהוא בנוי להוציא בכל רגע מסויים, ולא יכול לבדוק אם הרמקול עומד במשימה או לא, ובהתאם "להתאמץ" ולהוציא יותר. גם הממבראנות של הרמקולים לא "מתאמצות" להוציא יותר מאשר מה שנובע מהמתח/זרם בכניסה לרמקולים, בהתחשב במגבלות המבניות שלהם, ואין באמת מצב שהרמקולים "מתאמצים" יותר.

אפשר אולי להגדיר "מאמץ" כמצב שמעל לגבול מסויים, המערכת לא "מצליחה" לספק את הסחורה, וייש קפיצה פתאומית ומורגשת בעיוותים. נו, שויין.

בכל מקרה, גם לפי ההגדרה המתוקנת, לא נראה לי שייש הבדל עקרוני בין רמקול קטן לרמקול גדול.

רמקול קטן, בהנחה שהוא מתוכנן היטב, מראש "מוותר" על הצלילים הנמוכים שאינו מסוגל להפיק, והם הולכים לאיבוד, אבל הצליל של התדרים שנשארים ממשיך להיות טוב.

זה אמור להיות המצב גם ברמקול גדול, אבל אם זה לא נעשה, דווקא רמקול גדול עלול "להתאמץ" כשהוא מקבל צלילים נמוכים וחזקים.

עמיר

מה????????

 

[AK1]

מה????????

יש את איך שעז עושה == מֶה

יש ma == אמאל'ה

יש את החוק השני של ניוטון: F=ma

יש את Winston Ma מחברת FIM/LIM == First/Last Impression Music

ובטח יש עוד...

בקיצור, הכל שטויות פילוסופיות מיותרות. אין צורך להתעמק בזה יתר על המידה.

עמיר