דו״ח שירות: מסע הוויניל המסתורי


al2813

אוהב את התחום
הודעות
411
מעורבות
168
נקודות
43
יום קר מאד היום בבלגיה. אפור מעונן וקר. זה היום להכנס לפורומים, להגג קצת ולשמוע הרבה מוזיקה.
בשנה האחרונה נדבקתי בקדחת הוויניל בצורה רצינית וזה נהיה אך ורק יותר גרוע. עשיתי מלא טעויות שבכמה מקרים עלו די הרבה כסף. אני עדיין מנסה ומחליף ציוד בצורה די תדירה אבל אני כבר בנקודה שבה הוויניל נשמע אצלי ממש מצוין. על הדיגיטלי אני עובד כבר הרבה יותר זמן ושם יש לי ליווי צמוד שעזר לי ללכת מאד רחוק בזמן קצר יחסית. לפחות בסטרימינג (סי די עדיין מחכה לשידרוג שיגיע בקרוב) אני חש שכרגע אני בעמדה שמאפשרת לי לעמת אלבומים - ויניל מול סטרימינג ולהגיע למסקנות שאותן אני יכול לשתף. הרבה מהחברים כאן לא צריכים שום המלצות. הם כבר הרבה יותר שנים בשוחות. הפוסט הזה הוא בשביל אלה שבתחילת דרכם ותוהים האם כדאי לחזור או להתחיל עם ויניל. המסקנות הבאות הם תחושות לא עובדות. כמו שאומרים באנגלית YMMV.

1. אם המערכת שלך לא ממש מושקעת אל תטרח עם ויניל. אם אתה לא מוכן להשקיע הרבה כסף בציוד הוויניל אל תטרח עם ויניל. אם אתה עושה זאת מטעמי נוסטלגיה או פשוט בא לך אז יאללה אבל אם לא דיגיטלי מספיק בהחלט.
2. הטעם המוזיקלי חשוב. אם אתה כמוני חי על תפריט שכולל הרבה מאד רוק קלאסי, מוזיקה שנות ה-60 ה-70 וגם חלק גדול מהשמונים אז כן, הוויניל שווה. הייתי אומר יותר: אם אתה משוגע על הרביעיה מליברפול כמוני הוויניל הוא פשוט חובה. אני יכול לכתוב על זה הרבה יותר אבל יש ערוץ וידאו ביוטיוב שכבר עושה עבודה מדהימה בתחום הזה וממש לא צריך יותר. ג׳ז קלאסי - קטונתי מלשפוט. שם עדיין אין לי מספיק קילומטרג׳.
3. ברוב המקרים אל תטרחו עם התקליטים החדשים בחנות (שוב אני מדבר רק על התחום המוזיקלי הספציפי מנקודה 2). תחפשו הדפסות מקוריות וברוב המקרים תלכו על ארץ המקור של האומן. זה אומר לפעמים הרבה כסף אבל תסתייעו בפורום של סטיב הופמן שהוא פורום המוזיקה הטוב ביותר בעולם. לכו לשם ותחפשו את האלבום הספציפי שאתם רוצים. תמצאו על בטוח שרשור עם מלא עצות והמלצות. אני לא קונה תקליט אחד בלי להתייעץ בפורום הזה.

דוגמה אחת (מהיום) - Transformer של לו ריד. הפקה אודיופילית של דיוויד בואי ומיק רונסון. הרהמאסטר הדיגיטלי שיצא בסידי (יש לי אותו) ושתשמעו בסטרימינג הוא פשוט מזעזע. סטרילי לגמרי ונעדר את הליכלוך והזימה שניטפת למרחקים בויניל. קנו אך ורק את ההדפסות האנגליות ורצוי RCA כתום או אפילו ירוק שממש לא עולה הרבה בדיסקוגס.

יאללה אני הולך לשתות משהו. שיהיה לכם סוף סוף שבוע מעולה!
 

DavidGil

חבר משקיען
הודעות
1,884
מעורבות
1,882
נקודות
113
יום קר מאד היום בבלגיה. אפור מעונן וקר. זה היום להכנס לפורומים, להגג קצת ולשמוע הרבה מוזיקה.
בשנה האחרונה נדבקתי בקדחת הוויניל בצורה רצינית וזה נהיה אך ורק יותר גרוע. עשיתי מלא טעויות שבכמה מקרים עלו די הרבה כסף. אני עדיין מנסה ומחליף ציוד בצורה די תדירה אבל אני כבר בנקודה שבה הוויניל נשמע אצלי ממש מצוין. על הדיגיטלי אני עובד כבר הרבה יותר זמן ושם יש לי ליווי צמוד שעזר לי ללכת מאד רחוק בזמן קצר יחסית. לפחות בסטרימינג (סי די עדיין מחכה לשידרוג שיגיע בקרוב) אני חש שכרגע אני בעמדה שמאפשרת לי לעמת אלבומים - ויניל מול סטרימינג ולהגיע למסקנות שאותן אני יכול לשתף. הרבה מהחברים כאן לא צריכים שום המלצות. הם כבר הרבה יותר שנים בשוחות. הפוסט הזה הוא בשביל אלה שבתחילת דרכם ותוהים האם כדאי לחזור או להתחיל עם ויניל. המסקנות הבאות הם תחושות לא עובדות. כמו שאומרים באנגלית YMMV.

1. אם המערכת שלך לא ממש מושקעת אל תטרח עם ויניל. אם אתה לא מוכן להשקיע הרבה כסף בציוד הוויניל אל תטרח עם ויניל. אם אתה עושה זאת מטעמי נוסטלגיה או פשוט בא לך אז יאללה אבל אם לא דיגיטלי מספיק בהחלט.
2. הטעם המוזיקלי חשוב. אם אתה כמוני חי על תפריט שכולל הרבה מאד רוק קלאסי, מוזיקה שנות ה-60 ה-70 וגם חלק גדול מהשמונים אז כן, הוויניל שווה. הייתי אומר יותר: אם אתה משוגע על הרביעיה מליברפול כמוני הוויניל הוא פשוט חובה. אני יכול לכתוב על זה הרבה יותר אבל יש ערוץ וידאו ביוטיוב שכבר עושה עבודה מדהימה בתחום הזה וממש לא צריך יותר. ג׳ז קלאסי - קטונתי מלשפוט. שם עדיין אין לי מספיק קילומטרג׳.
3. ברוב המקרים אל תטרחו עם התקליטים החדשים בחנות (שוב אני מדבר רק על התחום המוזיקלי הספציפי מנקודה 2). תחפשו הדפסות מקוריות וברוב המקרים תלכו על ארץ המקור של האומן. זה אומר לפעמים הרבה כסף אבל תסתייעו בפורום של סטיב הופמן שהוא פורום המוזיקה הטוב ביותר בעולם. לכו לשם ותחפשו את האלבום הספציפי שאתם רוצים. תמצאו על בטוח שרשור עם מלא עצות והמלצות. אני לא קונה תקליט אחד בלי להתייעץ בפורום הזה.

דוגמה אחת (מהיום) - Transformer של לו ריד. הפקה אודיופילית של דיוויד בואי ומיק רונסון. הרהמאסטר הדיגיטלי שיצא בסידי (יש לי אותו) ושתשמעו בסטרימינג הוא פשוט מזעזע. סטרילי לגמרי ונעדר את הליכלוך והזימה שניטפת למרחקים בויניל. קנו אך ורק את ההדפסות האנגליות ורצוי RCA כתום או אפילו ירוק שממש לא עולה הרבה בדיסקוגס.

יאללה אני הולך לשתות משהו. שיהיה לכם סוף סוף שבוע מעולה!
פוסט נהדר. מסכים מאוד עם דבריך ובעיקר הצורך בויניל לבחור את ההקלטות/הדפסות הנכונות, שזו עבודה קשה כשלעצמה.
 

AK1

חבר משקיען
הודעות
11,908
מעורבות
2,930
נקודות
113
אני לא מבין כלום בהדפסות של לא-קלאסי, אבל לפחות בקלאסי, לא ארץ המקור של האוֹמן עצמו היא החשובה, אלא ארץ המקור של חברת ההקלטות של האוֹמן.

למשל אוֹמן ספרדי שהקליט ב-EMI הבריטית: רוב הסיכויים שההדפסה הספרדית תהיה עלובה, והבריטית מצוינת.
 

al2813

אוהב את התחום
הודעות
411
מעורבות
168
נקודות
43
אני לא מבין כלום בהדפסות של לא-קלאסי, אבל לפחות בקלאסי, לא ארץ המקור של האוֹמן עצמו היא החשובה, אלא ארץ המקור של חברת ההקלטות של האוֹמן.

למשל אוֹמן ספרדי שהקליט ב-EMI הבריטית: רוב הסיכויים שההדפסה הספרדית תהיה עלובה, והבריטית מצוינת.

אכן כן. אבל ברוב המקרים האומן מקליט בארץ שלו. יש כמובן המון דוגמאות הפוכות ולכן חשוב לעשות תחקיר קטן והפורום של סטיב הופמן הוא המקום. דוגמא אחת (ונפילה שלי): האלבום הראשון של deep purple. להקה אנגלית אבל הם הוחתמו קודם בחברה אמריקאית והאלבום יצא קודם בארצות הברית ורק אחר כך ב-EMI באנגליה עם ככל הנראה עותק של הקלטת המאסטר.
 

AK1

חבר משקיען
הודעות
11,908
מעורבות
2,930
נקודות
113
אכן כן. אבל ברוב המקרים האומן מקליט בארץ שלו. יש כמובן המון דוגמאות הפוכות ולכן חשוב לעשות תחקיר קטן והפורום של סטיב הופמן הוא המקום.
ליתר דיוק, מה שמשנה הוא היכן נמצא האולפן שבו הקליטו, שאינו בהכרח בארץ לידתו/מגוריו של האומן.

בכל מקרה, רוב הסיכויים שחברת ההקלטות תיקח את סרטי המקור הביתה, ושם כבר עושים את ה-mixing/editing ויוצרים את ה-master tape שממנו יוצרים מטריצות, לרוב באיכות המירבית, וגם מטביעים תקליטים באיכות המירבית, לרוב עם ויניל משובח.

במקרה הטוב, שולחים למדינות אחרות תקליטים מוכנים, או לפחות מטריצות מוכנות. במקרים הפחות טובים, שולחים להם עותקים דור שני או שלישי של המאסטר, ומהם יוצרים שם מטריצות באיכות מפוקפקת, מטביעים תקליטים באיכות מפוקפקת, ולפעמים עם ויניל נחות.

יתכן שכשמקליטים באולפן משובח שאינו בארץ הבסיס של חברת ההקלטות, עושים את התהליכים כבר שם ולא במדינה הביתית. אבל ככל שאולפן ההקלטות נידח יותר, כך קטן הסיכוי שההדפסות שיבוצעו שם יהיו הטובות ביותר.

גם באותה מדינה, יש pressing plants יותר וטובים פחות של אותה חברה. למשל עבור RCA בארה"ב, המפעל ב-Indianapolis נחשב עדיף על האחרים.

דוגמא אחת (ונפילה שלי): האלבום הראשון של deep purple. להקה אנגלית אבל הם הוחתמו קודם בחברה אמריקאית והאלבום יצא קודם בארצות הברית ורק אחר כך ב-EMI באנגליה עם ככל הנראה עותק של הקלטת המאסטר.
לפחות לפי וויקיפדיה האנגלית, Deep Purple הוחתמו ע"י החברה האמריקאית Tetragrammaton, אבל ההקלטות של Shades of Deep Purple, האלבום הראשון של Deep Purple, בוצעו בסטודיו של חברת Pye בלונדון, שם נעשו גם העריכות וצילומי הלהקה, שאושרו ע"י נציגי Tetragrammaton בלונדון, ואז ה-master tapes והתמונות נשלחו לחברת האם בארה"ב.
 

למעלה
תצוגת צבעים באתר (* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה
+ 100% -
סגור