אני לא יודע אם זה מותר אבל אני ישמח אם תתנו לי אתרים להורדת אלבומים

[tzachi]

אני בטוח שאני קול של המון שמפחד לדבר .
וכן אני חושב שמחיר לקוטר הוא מופקע נקודה . אני מרגיש ששנים חגגו לנו על הישבן ויכול להיות שחגגו על הישבן של האמנים.
לדעתי דיסק צריך להמכר ישיר דרך האומן במחיר סביר של 15-25 שח גג את ההפרש יכסו בכמויות .כשדיסק יהינ במחיר סביר אף אחד לא ירוץ לרשת .

 

[AK1]

אני בטוח שאני קול של המון שמפחד לדבר .
וכן אני חושב שמחיר לקוטר הוא מופקע נקודה . אני מרגיש ששנים חגגו לנו על הישבן ויכול להיות שחגגו על הישבן של האמנים.
לדעתי דיסק צריך להמכר ישיר דרך האומן במחיר סביר של 15-25 שח גג את ההפרש יכסו בכמויות .כשדיסק יהינ במחיר סביר אף אחד לא ירוץ לרשת .

כן, אתה קול של המון אנשים שעושים פשעים כאלה -- לוקחים דברים בלי לשלם את תמורתם.

אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה, אבל אין לזה שום קשר למציאות.
אף מוצר בעולם (למעט אולי מתוצרתך העצמית) לא נמכר במחירים שאתה מצהיר עליהם.

בין אם "חגגו לנו" או לא, זו זכותם. כל מי שמוכר משהו, זכותו לקבוע את מחיר תוצרתו, וייש תחרות.
כך חברת "נאקסוס" גרמה להורדת מחירים דראסטית.

אבל לומר שאם המחיר לא נראה לך, האלטרנאטיבה הנכונה והמוסרית היא לגנוב, זה לא לעניין.
יום אחד תרצה איזה פורשה, או לאמבורגיני, תברר מה המחירים, תצרח "מופקעים", ומהר מאוד תהייה לך מכונית כמעט חדשה, בלי להוציא שקל, חוץ מעלות מכשירי פריצה.

לא כל אומן יכול לטפל בענייני שכירת מוסיקאים, חזרות, הקלטות, מאסטרינג, כותבי חוברות, מעצבי עטיפות, ייצור דיסקים, מישלוחים, ניהולי מלאי והחזרות, שיווק, הפצה, פירסומת וכי"ב, ולא כל דיסק ניתן לכיסוי ע"י כמויות, רק המצליחים שבהם.

חלק ממה שאתה קורא לו "חגגו על הישבן" היוא שחלק מהרווחים מדיסקים מוצלחים מימנו דיסקים שהצליחו פחות במכירות, ובזכותם יש לנו מבחר, שאחרת לא הייה כלכלי ליצור אותו.

לא נראה לי שאם יש לאנשים כמוך בחירה בין 15 ש"ח לבין חינם, הם "לא ירוצו לרשת".

בקיצור. אתה כבר שנים "חוגג לתעשיית המוסיקה על היישבן" -- לוקח מהם ללא תמורה, מתגאה בזה ועוד ממריץ אחרים לעשות כמוך.

תתבייש

עמיר

 

[נמר]

צחי.

האם אתה מודע לכך שניתן לרכוש דיסקים משומשים ממש בזול?
הגיע הזמן להפסיק את הצדקנות הזו על חשבון המילה "עושק". מחירי הדיסקים אינם בשמיים. מי שיכול להוציא 30,000 ש"ח על מערכת יש לו גם 50 ש"ח להוציא על תוכן. פעם בשבוע, להתפנק עם תקליטור או תקליט חדש זה ממש לא חור בכיס.

להוריד מוסיקה שאמורה להיות בתשלום זו גנבה. זה שלא לובשים כובע גרב לא מוריד מחומרת העבירה.

 

[AK1]

לדעתי דיסק צריך להמכר ישיר דרך האומן במחיר סביר של 15-25 שח גג את ההפרש יכסו בכמויות

חוצמזה, אין לך מושג ורוד על מה אתה מדבר, אפילו כשמדובר באמן בודד, שלא לדבר על תזמורת פילהארמונית עם 100 נגנים מקצוענים שכל שעה של כל אחד מהם אינה עולה גרושים.

אבל בוא תחשוב רגע על איזה 4 חבר'ה, והשקיעו עשרות ואולי מאות שעות מזמנם ומכשרונם לחבר מוסיקה ולהתאמן עליה ולתקן ולשפצר אותה עד שהיגיעו למסקנה שהיא ראוייה מבחינתם לייצג אותם בדיסק, ואז הם שוכרים זמן אולם וטכנאי, ומקליטים, ומתקנים ומשפרים, ואחר כך מיקסים וריוורב פה ואקו שם וכו' -- עוד המון שעות בתשלום גבוה, ואחר כך צריך טקסט לחוברת, ועיצוב לעטיפה, ולהדפיס אותם באיכות סבירה,, וגם לייצר דיסקים, ואומרים להם שאם הם מייצרים 100 דיסקים יעלה להם כך וכך, אבל אם מייצרים 1000 יעלה להם הרבה פחות לכל דיסק, אז הם מתפתים לייצר 1000.

תוצאת הביניים: יש 1000 דיסקים, חור בכיסים של עשרות אלפי שקלים, נגיד "רק" 50,000 ש"ח, כנראה יותר, ומאות שעות עבודה ללא תמורה, כך שרק כדי לכסות את ההוצאות עד לשלב זה, בלי לקבל שום תמורה על העבודה והמומחיות שהשקיעו, הם צריכים למכור כל דיסק ב-50 ש"ח

נו, יופי, אבל זה לא נגמר כאן. צריך לשלוח דיסקים (בחינם!) גם לתחנות שידור, לא? ולמפיצים פוטנציאלים, נגיד 50 דיסקים? ואולי לחתום הסכמים עם חברות כמו "צליל" וסטימאצקי, שזה אומר לשלם לעו"ד עוד כמה אלפי שקלים, כדי שייקרעו אותם טיפה פחות (נגיד "רק" 2000 ש"ח), אבל גם אז יוצא שהם מקבלים איזה 15% ממחיר המכירה לכל דיסק, שאם הוא נמכר ב-50 ש"ח ברשת, הם מקבלים רק 7.50 ש"ח לכל דיסק, ואז נמכרים רק 300 עותקים והביקוש נפסק.

מה נשאר לנו?

• 1000-300-50==650 דיסקים ללא ביקש
• הוצאות 50,000+2,000==52,000 ש"ח
• הכנסות 300*7.50=2,250 ש"ח
• ומאות שעות ללא תמורה בכלל

אולי נמר יוכל לתקן למספרים יותר ריאליים.
אבל אולי אתה רוצה להיות אמן ולמכור בעצמך דיסקים בין 15 ל-25 ש"ח ליחידה?
או שאתה חי בסרט מייצור עצמי.

עמיר

 

[menahem]

הערה או שתיים.

מחיר הדיסק כולל הרבה מאוד דברים,מייצור עובר להפצה,עובר לשיווק,עובר למיזוג האוויר בחנות הדיסקים וגם חלקה של המדינה (מיסים) לא נפקד...הא כן גם כמה פרוטות לאמן על עבודתו ועוד כמה זוזים לאמן - בגין זכויות יוצרים והקניין הרוחני (לא תמיד חד הם).

הטיעון ש"כולם צורבים/גונבים" איננו מחזיק מים. לא משפטית ולא מוסרית. חוק זכויות היוצרים הישראלי תוקן לאחרונה,בעקבות זה האמרקאי. הכי טוב להסבירו זה באמצעות דוגמאות.

ולפני הדוגמאות רק כותרת מהתיקון - כותרת מאוד משמעותית והיא,בלשון החוק:"הוכחת שימוש סביר". עכשיו נסביר באמצעות דוגמא או שתיים.

קניתי דיסק שילמתי את מחירו,לקחתי אותו והלכתי הבייתה שהאזנתי לו בבית. כשיצאתי לסיבוב הספורט היומי שוב האזנתי לו בדיסק נייד ודרך אוזניות. וגם עכשיו,באמצעות אוזניות,אני מאזין לו ומחרבש לכם בשכל .
עד כאן מימשתי את הזכות שלי על הקניין הרוחני של האמן ללא כחל וסרק.

קניתי עוד דיסק. את המקור שמתי בבית לא לפני שעשיתי לו עותק צרוב. לעותק הצרוב אני מאזין באוטו (אחרי שקניתי דיסק ויש לי צרוב עכשיו... אלך לקנות אוטו... ) וגם במשרד. אבל במשרד יחד איתי,לדיסק הצרוב, מאזינים עוד עובדים.
הדיסק הצרוב הוא,על פניו,שימוש סביר אבל ברגע שעוד עובדים מאזינים לו,במשרד,זה כבר לא שימוש סביר והדיסק הצרוב הפף ליצירת אומנות גנובה שמפרה את זכויות הקניין הרוחני של היוצר.

עכשיו "קצת" נגזים. לא רק שצרבתי את הדיסק אלא שאת הצרוב אני משמיע במספרה שלי (אין לי אבל אולי אקנה אחת) ובזמן שאני מספר את לקוחותי הם - מאזינים ליצירה שעל גבי הצרוב. זו הפרה בוטה ומלאה של זכויות היוצרים והקניין הרוחני וזה אסור על פי החוק.

קניתי עוד דיסק. בא אלי ליובה ומתלהב ממנו. ללא היסוס אני צורב את הדיסק ואת הצרוב משאיר לליובה,שהולך לביתו ומאזין לצרוב מידי פעם ופעם. אני וליובה מפרים את הקניין הרוחני וזכויות היוצרים של האמן - וזה איסור חוקי בישראל 2013.

מאחר וכבר זכיתי בלוטו הדמיוני אז יש לי,בנוסף למספרה,גם חנות לממכר ציוד שמע. בחנות יש לי כמה וכמה דיסקים להדגמה כולם נקנו במחיר מלא ומקוריים למשעי. כשבא לקוח ורוצה הדגמה אני מניח במקור את אחד מהדיסקים ומשמיע לו,וגם לאחרים שנכנסים לחנות או נמצאים בה או סתם עוברים לידה ונהנים (או מתיסרים) מהגיטרות המיללות.

עד כאן תגידו חוקי למהדרין. חוקי כן למהדרין לא. כאשר אני רוכש יצירה ע"ג דיסק אני מסכים מראש שלא להשמיע אותה בפומבי. היא לשימושי האישי בלבד. היה והשמעתי אותה בחנות ההי פי שלי עלי להצהיר על כך ולשלם תמלוגים לבעל זכויות היוצרים. לא שילמתי תמלוגים השימוש ביצירה הוא הפרת זכויות היוצרים ופגיעה בקניין הרוחני של היוצר והם אסורים בישראל 2013.

לגבי העתקה לצורך גבוי: בישראל טרם נדונה הסוגיה הזו בבימ"ש. בארה"ב (וכאמור התיקון לחוק הישראלי בוצע ברוח החוק האמרקאי) קבע בימ"ש פדראלי שהעתקה לצורך גבוי של יצירה המוגנת בזכויות יוצרים אסורה. נדפקה לך המדיה - קח את המדיה המקורית (והדפוקה) לך ליצרן ובקש שיחליף במדיה תקינה ומסור לידיו את זו הדפוקה. כל פעולה אחרת היא הפרה של הקניין הרוחני וזכויות היוצרים.

גלוי נאות: אני אינני עורך דין והאמור לעיל הוא בגדר שיתוף ידע ואיננו מהווה המלצה או הצעה לעשות או לא לעשות דבר.

מנחם.

 

[menahem]

ולמי שהגיע עד כאן... עוד משהו "מעצבן".

זה שאני יכול ללכת לחנות דיסקים בעלת שם זהה לאיבר השמיעה שלנו - ולקנות שם דיסק מיד שנייה איננו הופך את הדבר הזה לחוקי - חוקי הוא לא. ההרכשה של הזכות להשתמש (במובן הרחב של המילה) בקניין הרוחני של היוצר היא הרכשה חד פעמית. היינו הרוכש המקורי רכש את הדיסק ואת הזכות לנגן אותו ולהינות מתוכנו. בזה תם נשלם ולעד הליך ההרכשה והשימוש. הלך הקונה המקורי מכר את היצירה/הדיסק לבעל החנות,זו עם השם של איבר השמיעה,והאחרון מכר אותו לקונה המזדמן הראשון שנקרה בדרכו גם המוכר ושני הקונים מפירים את זכויות היוצרים והקניין הרוחני של היוצר.

לשם לב אני מדבר על קנייה כיד שנייה ולא אכפת לי,ולמחוקק, אם הקונה האחרון קנה את הדיסק כדי לשם אותו תלוי על המראה הפנימית במיני מינור שנת יצור 1970 שברשותו או לנגן אותו או להפוך אותו כתחתית לכוס התה.

את הרכשת הזכות להשתמש בקניין הרוחני ובזכויות היוצרים ניתן לבצע רק פעם אחת. בעניין של דיסק ובו יצירה מוזיקאלית רק בעת קניית הדיסק המקורי בחנות שמוכרת דיסקים ושהגיעו אליה בשרשרת הפצה המקובלת בענף וברשות.

נכון: הרבה חנויות וגם הרבה אנשים מוכרים דיסקים ותקליטים מיד שנייה --- וכן! כל ההרבה האלה מפירים את החוק.

זה שהרבה פלוני אלמוני מפירים את החוק (קונים ומוכרים תקליטים ודיסקים יד שנייה כמו גם נוסעים מעל המהירת המותרת וכמו,גם,מעשנים סמים ) אינו הופך את הדבר לא לחוקי ולא למוסרי ובוודאי שלא לצודק.

מנחם

 

[AK1]

האם המידע לגבי דיסקים יד-שנייה מעודכן?
יש לך הפנייה לחוק?

תודה!
עמיר

 

[menahem]

למשל:
www.knesset.gov.il/privatelaw/data/.../196_3_1.rtf


...וכבר הסברתי קודם: על מנת שתוכל להשתמש ביצירה מוסיקלית המוטבעת ע"ג תקליטור באופן חוקי למהדרין עליך לבצע הרכשה,חד פעמית,של זכויות היוצרים והשימוש בקניין הרוחני. כאשר דיסק נקנה בחנות לממכר דיסקים (תקנון השוק לא מצאתי בגוגל מראה מקום תקנון השוק מדבר על כך שדיסקים תקנה בחנות שמוכרת דיסקים ולא נקניקים. אוטו תקנה אצל סוחר מכוניות ולא ברחוב,חתול תקנה בחנות שמוכרת בעלי חיים ולא אצל הקצב. לא תעשה כן והרכוש מפר חוק כלשהו אתה מפר את החוק,ידעת לא ידעת רצית לא רצית זה לא משנה).

לא סתם הוכנס (כמדומני ב 2011) התיקון לחוק זכויות היוצרים המדבר על שימוש סביר. נדבר רגע על "שימוש סביר". אני קניתי דיסק מקורי בחנות לממכר דיסקים. כעבור זמן נקעה נפשי ממנו. מכרתי אותו לחנות שמוכרת גם דיסקים מיד שנייה. את התקבול שילשלתי לכיסי הפרטי ולו בלבד. בעל החנות מכר אותו לך. את התקבול שילשל לכיסו הפרטי ולו בלבד. עכשיו נלך מהסוף להתחלה: אתה לא ביצעתה הרכשה של שימוש בזכויות היוצרים ובקניין הרוחני של יוצר הדיסק. בעל החנות לא שילם/העביר לבעליה של היצירה את התקבול המגיע לו בגין זכויות היוצרים והקניין הרוחני. אני,כשקניתי את הדיסק כן רכשתי,כדין,את הזכות להשתמש בו וגם שולם ליוצר התקבול המגיע לו אבל כשמכרתי את הדיסק לחנות התקליטים לא שילמתי ליוצר את חלקו ומכאן והלאה מתגלגלת האשמה על כל המעורבים. אני יודע,ואל תבקש לדעת מאיפה כי לא אגלה,שלא מעבירים לעכו"מ ולא לחברות התקליטים (בעלות זכויות היוצרים) שום תקבול בגין מכירת דיסקים מיד שנייה.

על פניו זו עבירה על החוק. ואל תחשוב שאני צדיק ו/או צדיק בסדום גם לי יש דיסקים שנקנו כיד שנייה - ועדיין חוקי זה לא.

אני יודע שעניין דיסקים (וגם תקליטים) מיד שנייה זה כל כך נפוץ וכל כך מקובל שקשה לחשוב שמבחינה חוקית זה בכלל אסור. יש פעמים שהחוק והמציאות מתנגשים זה בזו ולא תמיד חיים בכפיפה אחת. במקרה של דיסקים/תקליטים יד שנייה צריך או לשנות את החוק - או,אם יש לך כסף מיותר,לתבוע בתביעה יצוגית ולתת לבימ"ש העליון לתת את הפרשנות שלו לעניין הזה - יתכן ויכלול את האירוע המדובר במסגרת שימוש סביר המותר על פי החוק.

אעזור לך (ולשאר קוראי). יש בישראל להקת היפ הופ בשם הדג נחש. לפני כשנתיים תבע אמן ישראלי,בשם אריאל זילבר,את הדג נחש על כך שסימפלו קטע שלו ולא ביקשו רשות וגם לא שילמו לו תמלוגים. התביעה התדיינה בבימ"ש המחוזי בתל אביב. הדג נחש הפסידו בתביעה ובפסק הדין,נפסק בין השאר,שעליהם לפצות את אריאל זילבר כספית (פצוי כספי לא הרכשה של זכויות הקניין הרוחני)וכן נאסרה השמעת השיר של הדג נחש בציבור לעולם (כלומר על פי פסק הדין אסור לשדר ברדיו או בכל אמצעי פומבי את היצירה הזו של הדג נחש). לאחר פסק הדין שיחררו חברי הלהקה הודעה לעיתונות ובה ציינו שהם מקבלים את פסיקת בית המשפט ולא יערערו עליה,כמו כן ציינו --וזה חשוב לעינינינו -- שהמשפט נערך כמה שנים אחרי שהיצירה יצאה לאור וכבר לא רוכשים את הדיסק הזה יותר ולא אכפת להם בכלל שלא יושמע ברדיו - שכן הם עוסקים האומנות עכשווית ואת כושר ההשתכרות מהשיר מהשמעתו ברדיו וגם ממכירת התקליטור כבר מיצו.

ולעניין יד שנייה: קניתי את let it be של החיפושיות ע"ג תקליטור בחנות שמוכרת תקליטורים. נמאס לי ממנו ומכרתי אותו,כיד שנייה,לחנות שמוכרת תקליטורים בכלל ויד שנייה בפרט. עבר זמן בא לקוח ורכש את התקליטור מהחנות. על פניו אני,החנות והלקוח הפרנו את זכויות היוצרים של החיפושיות ופגענו בקניין הרוחני שלהם אבל... שעתו היפה של התקליט הזה הייתה לפני כמעט ארבע עשורים. את מצוי ההשתכרות מהיצירה הזו מיצו,כבר מזמן,החיפושיות ומי שאוחז בזכויות היוצרים שלהם. ובדיוק על בסיס ההודעה לעיתונות של הדג נחש - אפשר את העיסקה הזו להכניס למסגרת השימוש הסביר שבחוק,המתוקן,הישראלי.

עכשיו: אם אני והחנות היינו מעבירים משהו מהתקבול למי שאוחז בזכויות היוצרים של החיפושיות לא היתה כאן שום שאלה של חוקיות. אבל לא עשינו את זה וזה כלל שוק,וגם נוהג חוקי,שאת הכרכשת השימוש בזכויות היוצרים עושים רק פעם אחת ולכן על פניו זו עבירה על החוק (לא פלילית אגב) ויש צורך שהמחוקק הישראלי יתקן את החוק או יתן את פרשנותו כפי שעשו הדג נחש.....

מנחם.

 

[AK1]

אני צריך לצאת ולא יכול כרגע לקרוא הכל, אקרא בהמשך/מחר.

בכל מקרה, האם תוכל לתקן את הלינק לחוק? הוא לא עובד.

תודה!
עמיר

 

[ronnyb]

מנחם היקר,
פרשנות דווקנית של החוק מובילה לתוצאה שאסור למכור דיסק יד שנייה....אבל אנחנו מתמודדים כאן עם דעה נפוצה מאד,ש״להוריד״ יצירות מוזיקליות באינטרנט ללא תשלום זה נורמלי,הגון,ואפילו משובח,כדי להכניס לכל אלה שמרוויחים ״הרבה״ .....
מצד שני כל חברות התקליטים והאמנים יודעים שבחנויות מסויימות במרכזה של עיר,ולאור היום ולא במחשכים, נמכרים דיסקים ותקליטים מיד שנייה,ולמרות שזה לא מתנהל בלילות בדירות מסתור,כמו דירות הימורים למיניהם,...אף אחד אבל אף אחד,לא בעלי הזכויות ביצירות,לא האמנים,ולא זרועות החוק והאכיפה לא עושים דבר בנדון....לדעתי יש בכך ליצור טענה לגיטימית שמכירה פעם שנייה היא בגדר ״שימוש סביר״,כפי התיקון שהוכנס לחוק ב 2011.,....זה ממש לא יעוץ משפטי,אבל כך אני חושב,ועד שבית המשפט העליון לא יפסוק אחרת,אמשיך לחשוב כך.
מאידך עצם הכניסה שלך לנושא של מכירה מיד שנייה בחנות ,במרכזה של עיר ולאור היום(זה לא רכישה לפי תקנת השוק?),כדבר בלתי חוקי כביכול או באמת,רק מעודד את האנשים הרבים,שרק מורידים במרשתת בלי לשלם, שבאמת רוכבים לכולם על הגב,להמשיך לשדוד יצרות שהרבה אנשים עבדו קשה כדי ליצור אותם,וחברות הפקה הוציאו סכומים רציניים כדי לממן ההפקה.
לכן ,אני חושב שזה מחטיא את המטרה של חובבי המוסיקה והאודיופילים ההגונים,להזכיר רכישת דיסקים מיד שנייה ,באותה נשימה כמו הורדה ללא תשלום באינטרנט...כי בעלי זכויות היוצרים לא השלימו עם כך,והם נאבקים באתרי העתקה בלתי חוקיים,ובצריבות בלתי חוקיות,בניגוד למכירת דיסקים פעם שנייה שעם זה הם לא נאבקים, ולמעשה לא עושים דבר,ולכן אני לא רואה מקום לציין אותה כתופעה מגונה או בלתי חוקית.

 

[ronnyb]

בין אם "חגגו לנו" או לא, זו זכותם. כל מי שמוכר משהו, זכותו לקבוע את מחיר תוצרתו, וייש תחרות.


לא כל אומן יכול לטפל בענייני שכירת מוסיקאים, חזרות, הקלטות, מאסטרינג, כותבי חוברות, מעצבי עטיפות, ייצור דיסקים, מישלוחים, ניהולי מלאי והחזרות, שיווק, הפצה, פירסומת וכי"ב, ולא כל דיסק ניתן לכיסוי ע"י כמויות, רק המצליחים שבהם.

חלק ממה שאתה קורא לו "חגגו על הישבן" היוא שחלק מהרווחים מדיסקים מוצלחים מימנו דיסקים שהצליחו פחות במכירות, ובזכותם יש לנו מבחר, שאחרת לא הייה כלכלי ליצור אותו.



עמיר

צחי ,ממליץ לך לעיין היטב בדברים הנ״ל....הוכחה נוספת לכך שקשה לקיים חברה להפקת מוסיקה,אתה יכול לקחת מapple של החיפושיות שהיו לה חיים קצרים אולי 4-5 שנים,שבמהלכם היא הוציאה לאור בעיקר תקליטים של להקה מפורסמת ,תוך ידיעה מראש שכל חוצפמר שיוצא לאור תחת שם הלהקה המפורסמת ימכור מיליוני עותקים תוך חודש-חודשיים מיום יציאתו לשוק...כלומר,לאחר שחברת EMI לקחה סיכון והפיקה להם את התקליטים הראשונים,וסידרה להם הופעות בטלוויזיה האנגלית בפריים טיים,הם החליטו ,לחר סיום החוזה שלהם ב Emi להקים חברה משלהם כדי להפיק את עצמם,אחרי שהם היו כבר להיט היסטרי בכל העולם...זה בודאי הגדיל בהרבה את הנתח שלהם ממחירי התקליטים...זה לגיטימי מותר ,ומשובח,...אבל את ההבטחה שלהם שהרווחים המוגדלים ישמשו גם להפקת תקליטים לכישרונות צעירים הם לא הצליחו להגשים,ולא בגלל שהם לא רצו או שיקרו....הם ניסו להתעסק עם זה,ראו שזה גוזל מהם זמן רב ...הפיקו כמה אמנים צעירים,נוכחו לדעת שאף אחד מהם לא הפך ללהיט,וחלקם לא כיסו אפילו הוצאות ההפקה,שלא לדבר על רווח....וזה דעך,ונסגר זמן קצר אחרי שהלהקה התפרקה והפסיקה לעשות תקליטים משלה...כי אי אפשר היה להרוויח מהצעירים שהיו חתומים אצלם....ויש המון דוגמאות אחרות של אמנים שכבר התפרסמו,והחליטו להקים חברה להפקת יצירותיהם+כשרונות צעירים,(הבאתי כבר כדוגמה את צ׳רלי מינגוס עם חברת Debut שהקים בשביל לתת צאנס לאמני גז צעירים לעשות תקליטים...גם זה נסגר אחרי 3-4 שנים....פה בארץ ,דוגמה של האמן/זמר הכי מפורסם: אריק איינשטיין שהקים ביחד עם המפיק שלו(צבי שיסל) את חברת התקליטים ״הגר״ בתחילת שנות ה 70 של המאה הקודמת...הפיקו מעט תקליטים של אריק שנכרו יפה ,אולי ניסו להפיק אמנים צעירים ואולי לא,וסגרו את החברה אחרי3-4 שנים...ואריק המשיך להוציא תקליטים ב CBS/NMC....ואחר כך עם חברות גדולת אחרות...לאחרונה הוציא דיסק עם התו השמיני,חברה קטנה וחדשה,והדיסק נמכר בחנויות ב 60 ש״ח למיטב זכרוני,בעוד שהחברות ה״גדולות״ נהגו באותה תקופה לדרוש עבור דיסקים ישראליים חדשים בין 60 ל70 ש״ח....אולי אם אתה תפיק דיסק לזמר ישראלי מפורסם,שידוע מראש שיעשה תקליט ״זהב״ ,תצליח למכור אותו ב 15 ש״ח ,כולל מע״מ(17%) ,אבל ספק אם תצליח לכסות הוצאותיו,כי זמר מפורסם,שכל תקליט שלו הופך לזהב,ידרוש ממך תמלוגים של 15 ש״ח ,מכל דיסק שימכר בחנויות...וכשאתה תקים חברה חדשה כמו התו השמיני תבין עד כמה לא קל למכור אלבומים חדשים ולמכור אותם לצרכן ב 50-60 ש״ח,וגם להשאר עם רווח בכיס....חלק מהקושי נובע מכך שהרבה חבר׳ה יורידו אותו בחינם או יצרבו אותו בחינם מחבריהם,וגם את ההפסדים הרבים המגניבות האלה,צריך לגלם במחיר הדיסק לצרכן.

 

[ronnyb]

מי שיכול להוציא 30,000 ש"ח על מערכת יש לו גם 50 ש"ח להוציא על תוכן. פעם בשבוע, להתפנק עם תקליטור או תקליט חדש זה ממש לא חור בכיס.

להוריד מוסיקה שאמורה להיות בתשלום זו גנבה. זה שלא לובשים כובע גרב לא מוריד מחומרת העבירה.

1+

חוץ מזה גם מי שקונה מערכת ב 8000 ש״ח,צריך לשלם עבור תוכן,כי אין סיבה שאחרים ישלמו ויהיו פריירים שלו,רק בגלל שקל לגנוב במרשתת.

 

[AK1]

מנחם -- אני לא לגמרי בטוח לגבי פרשנותך האישית של חוק זכויות יצאים לעניין מכירת דיסקים יד-שנייה.

ראה למשל בפורטל משפטי שטוען במפורש ש"אם קנית תקליטור בחנות, אתה רשאי למכור אותו לצד שלישי".

האם יש לך מקור מוסמך לצטט אותו בעניין, או שאתה קורא את החוק ומסביר אותו עפ"י מיטב הבנתך, וזאת, כפי שציינת, למרות שאינך עו"ד?

עמיר

 

[ronnyb]

מנחם ציין במפורש, כי איננו עורך דין,והעצות שלו אינן משפטניות,אלא דעתו האישית.
דרך אגב,מה שכתבתי קודם בשרשור הזה נכתב בכוונה להוסיף על דבריך,ולא כדי להציגם כחסרי טעם...ממש לא.

 

[AK1]

מנחם ציין במפורש, כי איננו עורך דין,והעצות שלו אינן משפטניות,אלא דעתו האישית

האם יש לך מקור מוסמך לצטט אותו בעניין, או שאתה קורא את החוק ומסביר אותו עפ"י מיטב הבנתך, וזאת, כפי שציינת, למרות שאינך עו"ד?

דומני שאפשר להסיק מדברי באופן טריוויאלי שראיתי והבנתי שמנחם כתב שאינו עו"ד. לעומת זאת, לא מצאתי בדבריו האם זו דעתו האישית בלבד, או שייש לו מקורות מוסמכים יותר, ולגבי זה שאלתי.

דרך אגב,מה שכתבתי קודם בשרשור הזה נכתב בכוונה להוסיף על דבריך,ולא כדי להציגם כחסרי טעם...ממש לא.

אין לי בעייה אם אתה מנסה להציג את דברי בחסרי טעם במקרים שכתבתי שטויות (שזה מצב אפשרי).

יש לי בעייה כשאתה כותב תוספות ו/או "תיקונים" שאינם מוסיפים ו/או מתקנים, ו"מסביר" לי דברים שדומני שאפשר להבין שהבנתי.

אודה לך באם תימנע מלעשות זאת בהמשך. זה נראה לי חסר טעם ומיותר.

עמיר

 

[Sol]

כאן מדברים על "שוד"במחיר ממוצע של 50 ש"ח לקוטר.
מזלכם שלא רכשתם בשנות ה-60 של המאה שעברה.
לתת לכם קצת פרופורציות:
מחיר פטיפון נייד של פיליפס עלה בשנת 1965 220 ל"י(אז היה להיט המסיבות הסלוניות).
משכורת ממוצעת אז הייתה כ- 700 ל"י.
מחיר תקליט מקורי = 25 ל"י.
אבל אז נאלצנו רובנו לרכוש תקליטי COVER של כל מיני חייקנים עלובים שעלו עדיין ממון רב כ- 12 ל"י.
זה "שוד" :עצוב:

 

[ronnyb]

נראה לי שקצת הגזמת במחיר המשכורת הממוצעת דאז....אבל אני לא מסכים להתייחס למחירי תוכן כשוד.

 

[Amirz]

קצת שינוי כיוון.

מה דעתכם על הפירסומת בכיכובו של גידי גוב המעודד הורדת סרטים באינטרנט?
דווקא ממנו, כיוצר, הייתי מצפה שלא ישתתף בכזו פרסומת.

 

[ronnyb]

רציתי להוסיף כי יש המון חנויות לספרים מיד שנייה בחוצותיה של כל עיר גדולה.....עם שלטים ברורים ומאירי עיניים בדבר מבחר הכותרים מיד שנייה וטווחי המחירים.....מכאן שבפועל בעלי זכויות היוצרים השלימו או הסכימו ממש כי מי שרכש כדין במיטב כספו,מדיה פיזית הכילה תוכן כמו יצרה ספרותית...רשאי למכור את המוצר הפיזי לאדם אחר עם היכולת להנות מתוכנו ,להבדיל כמובן מטרנסקציה בזכות הקניין הרוחני(זכות היוצרים ),שאותה רק בעל הזכות רשאי להעביר לאחרים....
לעניין זה אני לא מוצא שום הבדל בין ספר,תקליט ויניל,או דיסק אלומיניום המכיל מידע דיגיטלי מוסיקלי או ספרותי.
כמובן שאין מדובר כאן בעצה משפטנית או חוות דעת מקצועית,אבל המציאות הזו נראית לי כשימוש מקובל וסביר.

 

[איתי_הגיתי]

למי שלא מעודכן אפשר לקנות מישראל מוזיקה באיטיונז, מה שאי אפשר היה עד לאחרונה.
קניתי שם כמה כותרים כבר, ויש מוזיקה ישראלית! אלבום בכ 30 ש"ח. וזה מאד נוח. באמזון אגב אי אפשר לישראלים לקנות מוזיקה כקובץ. צריך להזמין פלסטיק שמגיע עם מטוס וללכת למקום ולעמוד בתור ולבזבז חיים..
(שלחתי לאפל בקשה למכור גם FLAC אבל זה לא מעניין אותם, הם חושבים ש 256 MP3 זה איכות מעולה...מפגרים)
עיקר הבעיה חוץ מתופעת ההורדות הלא חוקיות זה שזה לא נוח לנסוע לחנות להחנות וכל הבלאגן.
בניגוד לאוטופיה שמתארים כאן בללכת לקנות מוזיקה בחנות פיזית. עם הפקקים של היום זה סיוט ומיותר וממילא אין שם כלום.
כמו בסרטים, גם כאן התעשיה המקומית יושנת בעמידה.
תציעו שרות קניית מוזיקה אונליין במחיר סביר ואנשים אולי לא יגנבו כמו היום.
הביקוש קיים אבל אין שרות.
השרות תקוע במאה ה 20.