בנות זה מאוד נחמד איתי. הן מבינות עניין ויודעות גם לאבד עניין כשצריך. בנים.. זה כבר סיפור אחר לגמרי. את הבנים שלי ניסיתי לחנך מגיל אפס. להגיד שזה לא עבד אפילו לא מגרד את המציאות. הם במסע תמידי של חפש והשמד. מחפשים תמיד במה אפשר לגעת, ללכלך, לפרק, להפעיל, לכבות, לטפס, לעצב מחדש.
נפילות, מכות, מכות חשמל (הגדול בין ארבע התעסק עם המחבט לקטילת יתושות), אזהרות, צעקות, איומים, כל זה לא עושה עליהם רושם ולא גורם להם להחכים. מלחמה אבודה.
בגלל זה המערכת שלי מאופסנת באריזות כבר שלוש שנים. השארתי בסלון מערכת זולה כשהבנתי שאין סיכוי שמשהו ישרוד שם.