"הכלל הוא שאין כלל, אלא רק כמה כיוונים עם הרבה מדי יוצאים מהכלל".
הרישא - סתירה: "הכלל הוא שאין כלל" :
הסייפא - חטא על פשע הסתירה : "הרבה מדי יוצאים מהכלל" .
יוצא אם כך שזה די נכון.
היה גם מי שאמר, "ל
כל כלל יש יוצא מן הכלל",
ואם כך נאמר, שאם היגד זה
כלל הוא,
הרי שגם לכלל זה יש יוצא מן הכלל - והוא - כלל שאין לו יוצא מן הכלל.
בכללי, כל עוד מובן שכל סט אפ מנגן כמו שהוא מנגן ואין מקום להשוואה מתנגחת, מה הבעיה ? אחד אוהב צליל עמום והשני צליל חד, האחר חובב בס ורעהו טרבל.
ב 600K אחד קונה ב.מ.וו ואחד מרצדס : העלות זהה, שני המוצרים ראויים, השוני בינהם קיים - איש לפי אמונתו ולהשומע ינעם : באותם 600K אחד מעמיד סט אפ, אחר מעמיד בית ואחד סתם מעמיד :
מקום בו שם אדם 6 יכול רעהו לשים 60 וחברם שהפרוטה מצוייה בכיסו ישים 600: ואלמנט השוויץ נוכח - אבל מי משוויץ יותר ? מי שנוהג בקופסא שעולה 600 או מאזין למוזיקה ממערכת שעולה 600 ?
כל אחד מחליט לעצמו, השיפוטיות והנחרצות לא שייכות לכאן, כולנו מכירים לא מעט אנשים שמעשנים
'קופסא ליום', דהיינו, 80,000 ש"ח לעשור של הרעלה עצמית, וזה מוכר, רגיל, כמעט בסדר, כולכם מכירים אנשים שעוסקים עסקה של יותר ממליון בה הם נותנים שקל ומקבלים עבורו 30 אגורות [ זה נקרא משכנתא ] וכך הלאה.
יש תמיד 'תמורה לכסף', בכל אספקט, אלא שזה מאוד סובייקטיבי. גם הכסף עצמו [ פעולת הרכש ] היא תמורה [ בוא נפוצץ מיליון ]. תפוקה פוחתת וכו' - נכון, אבל לא רלוונטי כל עוד היא לא פוחתת אצלך.
אדם יכול לאהוב או לא לאהוב סאונד מסויים, וזה בדיוק ההבדל בין לרכוש יגואר או אסטון מרטין בסך זהה : העדפות סובייקטיביות. ניתן למדוד את שתיהן בכל מיני פרמטרים, אבל בסוף 'בא לך' על זו או אחרת.
ומה תאמרו על מי שקונה האמר מול מי שקונה באותו מחיר S2000 ??
לא נכון גם לנסות שפוט את
ההבדל בין מערכת ב 300 למערכת ב 400, זה עיסוק שמרחיב את המשחק הבזוי בכסף. ראוי להאזין ולומר מה אהבת ומה פחות, ולזכור שכל אחד שומע באוזן אחרת ורגיש או לא רגיש לצלילים אחרים, כלומר, בכלל לא ניתן להשוות, ניתן רק לדבר על תחושתנו כמאזינים, זה מראש מוגדר סובייקטיבית.
אדם אמיץ באמת יאזין בצורה עיוורת לחלוטין ויבטא את התרשמותו בכנות [ למי יש ביצים ל
שחרר כתבה אובייקטיבית ע"ס מבחן עיוור לחלוטין,
בלי שנחשף בסוף לסט-אפ ?]
כשאנשים מתווכחים לפי שיטה סוקראטית מעוותת שנאנסה ל'אני צודק - אתה טועה' ומצליחים לגרור את זה למוזיקה [ אבסורדי , כמו להתווכח על הצבעים שכל אחד מאיתנו רואה
כעת בצג שלו ולנסות להכריע במילים אצל מי האדום הכי עמוק...] אזי העניין כולו הפך למלחמת אגואים.
כשאדם לא מצליח להבין שחברו אוהב סאונד X יותר מאשר סאונד Y ושחברו מבסוט מהסט אפ שלו, יש לו בעיה.
עניין פשוט ובסיסי של טעם. אני לא אוהב שמיר, בפרט לא בסלט מלפפונים בחומץ עם שמיר. אבא שלי ממש נהנה מסלט שכזה : אבל הוא לא יאכל קוסקוס, שאמא שלי אוהבת מאוד, ואמא שלי לא תאכל גריבעלעך, שסבא ז'ל אהב, כמו שסבא שלי לא נגע מעולם בספינז', כי הוא לא הבין מה עושים עם זה, ואישתי שונאת סרדינים [ איך אפשר ? ].
