AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 12,071
- מעורבות
- 2,971
- נקודות
- 113
לא נכון. כל מוזיקה אקוסטית, כולל ווקאלית, לא רק כלים אקוסטיים ולאו דווקא קלאסית מערבית, יכולה לשמש ל"רפרנס" עבור מי שמתעניין ב"טבעיות".
רסיטל של פסנתר/כינור הוא דוגמה ספציפית, שלא ברור למה להגביל אליה, ולא לכל קונצרט או אופרה או כל מופע בלתי מוגבר, כולל של ג'אז אקוסטי, מוזיקה הודית ומעוד, ללא סוף. גם לא ברור למה להגביל בעיקר לסטיינווי -- יש הרבה סוגים שמנגנים בהם כיום, כולל Fazioli, וגם מתרבים פסנתרי התקופה.
הנאמר כאן מתאר עמדה שמרנית ואולי מיושנת, שבה ההקלטה לכאורה משמרת את הצליל שהיה באולם ההקלטה, והמערכת אמורה לשחזר מההקלטה את הצליל המקורי במדויק ככל האפשר, ובדרך כלל נכשלת בזה. מעבר לזה, גם אם היה שיחזור מדויק לחלוטין של גלי הקול שהגיעו לאוזני מאזין באולם על ידי הממברנות של אוזני המאזין בבית, החוויה של להיות שם לא תשתחזר.
כבר כתבתי על זה אינספור פעמים – הגישה הזו עומדת על כרעי תרנגולת, כי הרוב המוחלט של ההקלטות לא מנסות בכלל לשמר את מה שמאזין היה שומע באולם הקונצרטים, כך שהמערכת בבית, גם אם הייתה מושלמת, אינה יכולה לשחזר מה שלא השתמר. בעבר פירטתי גם את עניין ה‑cues שנותנים את תחושת המרחק והכיוון של מקורות הצליל, אבל אינם מוקלטים כפי שהם, וכו' וכו'.
דרך יותר רלוונטית להסתכל על נושא ההקלטות וההשמעות היא להתייחס אליהן כאל צורת אמנות בפני עצמה, כמו שמסרטים לא מצפים שהם יתנו לנו את הסיפור כפי שצופה מסוים היה רואה אותו במציאות. הוא הרי לא רואה את הבעות פניו שלו, איך הוא נראה כשהוא מתעלס עם מישהי, או איך אנשים אחרים מדברים ופועלים כשהוא לא אמור להיות נוכח, לא היו קלוזאפים, וכו' וכו'. אפשר היה ליצור סרט כזה, אבל הוא היה הרבה פחות מושך ואפקטיבי. כך גם הקלטות: רובן המכריע אינן מבוצעות מנקודת המאזין, אלא על ידי ריבוי מיקרופונים, שמוצבים קרוב לכלים, וקולטים צלילים קרובים, שהם עשירים יותר, עם יותר אימפקט, נוכחות ופרטים שלא שומעים מעמדת המאזין. אפשר גם לשמוע קווים מוזיקליים שלא שומעים מהאולם, וכו' וכו'.
המערכת בבית משמיעה את עולם הצלילים החדש הזה שהתקבל, ושאינו באמת דומה למה שהיה שומע מאזין באולם, ומבחינות רבות הוא יכול להיות עדיף, אבל אנשים לא אוהבים לחשוב על זה, ומחפשים את המקור האבוד שלא נשמר במקום ליהנות הרבה יותר ממה שיש.
