ביקורת: רמקולים מדגם OPTICON 2 של חברת דאלי

גיא אזרואל שם לעצמו למטרה לבחינה את הרמקולים המדפיים של דאלי עוד כשראה אותם בתערוכה האחרונה של דיגיטאון. אז איך היתה החוויה הביתית?

חברת דאלי או בשמה המלא Danish Audiophile Loudspeaker Industries, הוקמה בשנת 1983 בדנמרק כאשר היא שמה לה למטרה לתת מענה למוצרים המשלבים גודל, צורה, ביצועים ומחיר שמותגים אחרים לא יכלו להציע. 

לדאלי כמות בלתי רגילה של דגמי רמקולים הכוללים לא פחות מ-15 סדרות שונות. לא דגמים, סדרות! - בארסנל מרשים נמצא רמקולים סטריאו, קולנוע ביתי ועוד. לנתון הזה מצטרף נתון מרשים נוסף, החברה מדווחת על למעלה ממיליון לקוחות מרוצים ביותר מ-70 מדינות. תגי המחיר של מוצרי החברה מתחילים במאות דולרים ומסתיימים בדגם רמקול הדגל הנוכחי של החברה EPICON 8 בעלות קרובה למאה אלף שקל.

פיתוחי החברה כולן מתקיימים במתקני החברה ופרט לשתי סדרות הכניסה של רמקולים סטריאו, כל הייצור אף הוא מתבצע במפעל החברה בדנמרק ואני אומר מפעל, כי מדובר במפעל לכל דבר - פיתוח, חומרי גלם, מחסן לוגיסטי, ייצור, הרכבה, בקרת איכות, אריזה, שילוח והפצה.

היבואן של דאלי בארץ הוא איציק כהן המוכר לרוב כ"איציק אקורד אודיו". איציק היבואן של דאלי בארץ "רק" 20 שנה וכיום החנות עונה לשם "סטריאו פרו" ונמצאת בת"א. לאחרונה פניתי לאיציק בבקשה לבחינת רמקול שהוצג בתערוכת דיגיטאון האחרונה. בזמן ביקורי בחדר, הרמקול אמנם לא ניגן, אבל שמתי לי אותו כמטרה לבחינה בהמשך. מדובר ברמקול מדגם OPTICON 2. הרמקול הינו מסוג מדפי בעל מימדים סטנדרטיים ומראה סולידי שסופק לסקירה עם מעמדים של החברה.

בניה:

איכות הבניה של הרמקולים מצוינת. הגימורים מושלמים ולא מצאתי ולו פספוס אחד במפגשי הפינות וחיבורי המעטפת והמבנה החיצוני. הרמקול בנוי מעץ MDF עם גימור עץ למינציה. הפנל הקדמי עשוי מחומר סינטטי ובו נמצא את יחידת הטוויטר 28 ממ' מסוג כיפה רקה ומתחתיה יחידת מיד באס 6.5 אינטש המשלבת סיבי עץ, פרי פיתוחה של דאלי. בגב הרמקול ישנו באס ריפלקס וכמובן יחידת מחברי כבלי הרמקול. בבסיס הרמקול ישנן תחתיות פולימריות המשמשות כתושבות. לרמקול מראה קלאסי ואסתטי מאוד.

נתונים טכניים:

DALI OPTICON 2 SPECS

Product series OPTICON

Frequency Range (+/-3 dB) [Hz] 59 - 27,000

Sensitivity (2,83 V/1 m) [dB] 87.0

Nominal Impedance [ohms] 4

Maximum SPL [dB] 107

Recommended Amplifier Power [W] 30 - 150

Crossover Frequency [Hz] 2,000

Crossover Principle 2-way

Hybrid tweeter module, Super high freq. driver, Diaphragm type

Hybrid tweeter module, High frequency driver, Quantity 1 x 28 mm

Hybrid tweeter module, High frequency driver Diaphragm type Soft Textile Dome

Midrange driver, Quantity 1 x 6 1/2"

Midrange driver, Diaphragm type Wood Fibre Cone

Enclosure type Bass Reflex

Bass Reflex Tuning Frequency [Hz] 46.5

Connection Input Single Wire

Magnetic Shielding No

Recommended Placement Shelf or stand

Recommended Distance From Wall [cm] 10 - 80

Dimensions With Base (HxWxD) [mm] 351 x 195 x 297

Accessories Included Manual

Rubber Bumpers

Weight [kg] 7.8

העמדה:

היות ומדובר ברמקול מדפי, לכתבה סופקו גם סט מעמדים רצפתיים של החברה. לאור המצאות הבאס ריפלקס בגב הרמקולים, ההמלצה לרוב היא לשמור על מרווח מינימאלי מהקיר כאשר ההגדרה ל-"מינימלי" משתנה מרמקול לרמקול ובהתאם לתכנון שלו. במקרה הזה מצאתי שכחצי מטר הוא המינימום הנדרש על מנת לשמור על באס מאוזן ולמנוע השתלטות שלו בחלל. באשר לפוקוס ואיזון במה לא נדרשה זוית הטיה פנימה כלל וכאשר הרמקולים היו מקבילים ביניהם וניצבים לחלוטין עם הקיר מאחוריהם, הם נעלמו כמעט לחלוטין בחלל ואיזון הבאס התבצע ע"י מציאת נקודת הריחוק המתאימה ביותר מהקיר מאחוריהם. סה"כ תהליך שלקח לא יותר ממספר דקות. כל עוד שומרים על כללי הבסיס הללו, מציאת נקודת העמדה האופטימלית של הדאלי ידידותית למדי למשתמש וכל שנדרשים הם מעט ניסיון והיכרות של "חוקי" הבסיס ולאחר כמה דקות המשימה מסתיימת.

התנעה ראשונה:

הדבר הראשון שאני מחפש ברמקולי מדפי טוב זו היכולת להיעלם לחלוטין בחלל. בהאזנה הראשונית אני שם זאת כיעד מספר אחד, ואני מגלה שהרמקולים נעלמו כמעט לחלוטין וזו אבן דרך קריטית במבחן הזה. היכולת של רמקול מדפי להיעלם בחלל היא דרישה בסיסית ממש ברמת ה-DNA שלו והדאלי מספקים את הסחורה בהיבט הזה בצורה טובה למדי כבר בהתחלה. מכאן עולה בי השאלה האם עליי להתייחס לרמקולים הללו בהתאם למחירם ורמתם? הרי מדובר ברמקול במחיר צנוע יחסית שחובר למערכת רפרנס שלצורך הפרופורציה, רק 5 תושבות (רזונטורים) של מעמד הציוד שלי עולים יותר מהרמקולים עצמם אז התשובה שלי היא בהחלט לא. מדוע? כי אין שום סיבה שלא אנצל את המצב ואקח את הרמקולים הללו לקצה היכולת שלהם ועם הציוד שברשותי ומקור ההשוואה שלי זה בהחלט מתבקש. אני נכנס למצב בחינה ופותח עם כמה קטעי ג'אז קלילים.

AVISHAI COHEN TRIO – FROM DARKNESS

אז לאחר שסימנתי V על היכולת להיעלם בחלל, אני צולל פנימה כאשר שיר הפתיח מתאפיין בקלילות תופים ומצילות, פסנתר וכמובן קונטרה באס. הקטע הזה שופע באוויר בין הכלים ובבמה מאוד פתוחה והכל במהירות בינונית ובלי אתגרים מיוחדים בדינמיקה. אין כאן זכר לבמה עמוסה ודחוסה וזה הדבר הראשון שאני מחפש לקבל. הרבה אוויר וחוסר מאמץ בהפקת צלילי הכלים. אני מקבל זאת בצורה שמרתקת אותי. לא כי זה הביצוע הכי טוב ששמעתי, אלא כי אני לא מצליח לחבר את מה שאני שומע למה שאני רואה ואין מנוס גם ממה שאני יודע על תג המחיר של הרמקולים הללו.

הסאונד קליל וכמות האוויר מפתיעה אותי מאוד. ראשית הם כמעט אינם בחלל וזה נקודה מהותית שדיברתי עליה מוקדם יותר. הבאס מרוסן ולא משתלט, מכות המתופף על המצילות ברורות אם כי הדעיכה קצת קצרה, אך עדיין נעימה מאוד. מעברי המכות של המתופף על מערכת התופים מציירות לי בדמיון את תנועות המתופף. הפסנתר ברור ועם נוכחות טובה אך לא בגודל ובמשקל אמיתיים, אולם ביחס לרמתם של הרמקולים הללו קשה להישאר אדישים לתוצאה. הבמה קידמית ועם סדר טוב בכלים.

בחציה השני של הרצועה השנייה המוזיקה הופכת אגרסיבית ועמוסה יותר ומהווה אתגר בדינמיקה ובהתקפיות כאשר נדרשות שמירה על פרטים ודיוק במרחב של הבמה ואני תוהה כיצד יתפקדו. הדאלי מתמודדים בלי שום קושי בפתיחת צלילי הפסנתר המהירים, כניסת הבאס לא מאחרת להגיע ואני שומע באס טוב אך לא מצוין, עם מעט בומיות אך עדיין עם נוכחות טובה בחלל. אני מוצא שהדאלי קצת מתקשים בקטעים הללו אך אני אומר זאת בהשוואה למה שאני רגיל מהרמקול שעולה פי כמה עשרות ממנו.

אמנם הבאס מעט "Boomy" אך הרמקולים ממלאים את חלל האזנה שלי בלי שום בעיה ובהיבט הזה אני מופתע לטובה. בהמשך הקטע מתחילה העלייה בקצב ובכלים, כאשר נכנסים התופים ומצילות וכלי הקשה נוספים, קונטרה באס, הפסנתר מעלה קצב ויורד נמוך יותר ואמנם לא מדובר בקטע עמוס נגנים אבל הקצב והעבודה של הנגנים גדלים ואיתם העומס בבמה ואתגרי הדינמיקה. הדאלי מפתיעים אותי שוב עם תוצאה פשוט נפלאה וכאן תחושתי לוקחת אותי היישר לדברי בהתחלה והיא האפשרות לקחת את הרמקולים הללו לקצה והאלקטרוניקה שלי עשתה זאת בדיוק כך.

מה שאני בעצם אומר כאן זה שנראה שהרמקולים הללו למרות מחירם הצנוע יחסית אינם אדישים לרמת האלקטרוניקה המחוברת אליהם והתוצאה שאני מקבל בקטע המוזיקה הזה היא פשוט תוצאה של רמקולים עם יכולות ניצול מקסימליות. אין לי ספק שבהינתן אלקטרוניקה ובדגש על מגבר אחר התוצאה לא הייתה כה טובה וזו נקודת זכות חשובה.

DIANA KRALL – LIVE IN PARIS

להופעה חיה מוקלטת טוב יש את הקסם שלה ופה זה הדבר העיקרי שאני מחפש לקבל. האם אשקע אחורה בספה ואתענג בקסם של הופעה חיה שאני מכיר היטב? האם אעזוב לרגע את כל הדקויות האודיופיליות ופשוט אשקע בהופעה עצמה עם אותו קסם של אומן, היכל וקהל? הדאלי כאן עשו משהו מעניין. הם בהחלט הכניסו אותי להופעה רק שבגרסה אינטימית יותר ופחות "יוקרתית". ההופעה היא אותה הופעה רק שהיא מתקיימת בהיכל קטן יותר. הבמה פרוסה מולי, קולה של דיאנה צלול, מדויק ומוכר והאוויר בין הכלים ישנו עם עומק ורקע שחור לא רעים בכלל. אמנם אני מזהה בקלות כל מיני חוסרים בניואנסים ונקודות ברורות בהן ישנן חוסרים, אבל התוצאה הכללית כל כך נעימה שאני נכנס למצב של "למי איכפת" זה טוב as is. ההפרדה בין ימין לשמאל מעולה, הווקאל טוב, הפרטים ישנם ותחושת ההופעה החיה נמצאת בהחלט. עם זאת, אני לא מרגיש את הגודל האמיתי של ההיכל, תחום הבאס מעט רפוי, הטרנזיינטים קצרים והרקע השחור רחוקים ממה שאני רגיל, אבל אני אומר זאת שוב בהשוואה למערכת הרפרנס שלי ולא ביחס למה שאני מצפה לקבל מרמקול מדפי ברמת המחיר הזו.

Steve Smith and VITAL INFORMATION – Live! One Great Night

אני מעלה הילוך ומתקדם לתותחים הכבדים. במקרה הזה אני מתכוון לתופים כמובן והרבה. אני מחפש כאן שליטה בדינמיקה ובהתקפיות. רזולוציה במצילות ובתוף הסנייר, פריטות גיטרה חשמלית וסינטיסייזר לא סינטטי יתר על המידה וכמובן מהירות ושליטה בבאס ותוף הרגל, וכל זאת ניחשתם נכון, עם שליטה איתנה במהירות. אני אתחיל מהסוף. התוצאה הכללית טובה. על מדד הפרטים אני מסמן V על 95% מרשימת המלאי. השליטה בתוף הרגל לא משכנעת דיו. המצילות טובות אך קצרות עם זמני הדהוד קצרים מדי ומעט היעדר בנפח ובגודל. אני מתקשה לזהות את גודל המצילות השונות בכל מכה מהירה של המתופף. מצילת הרגל לוקה בחוסר נוכחות שלה, דבר שמאוד מורגש בסגנון המוזיקה הזאת. אני שב להתחלה ואומר כי התוצאה הכללית טובה. בקטעי הסולו של המתופף התוצאה מאוד מפתיעה לטובה, אך כאשר הלהקה נכנסת והקצב עולה, גבולות יכולות הרמקולים באלבום הזה ובסגנון הזה בפרט ברורים מאוד.

JONNY LANG – LIE TO ME

מוזיקת רוק. אתם כבר מכירים ויודעים שאת רצועת הפתיחה באלבום הזה אני מכנה בשם "המעניש" ולא בכדי. עד היום אני יכול למנות מעט שצלחו את הקטע הזה בהצלחה הראויה. הדאלי כאן נתנו מאמץ והם הגיעו קרוב אבל צליחה מלאה לא הייתה כאן. התקפיות, דינמיקה ופאנצ' הם שם המשחק באלבום הזה. השיר פותח חזק וגדול וקולו של ג'וני דומיננטי ומאתגר לכשעצמו. קול כזה עם עוצמה וייחודיות כזו שבכל רגע נתון אתה מיד מזהה שזה הוא. האלבום הזה תיכף מכניס אותך לתנועה קצבית. הראש זז, הרגל גם ולפעמים גם הידיים. אי אפשר להישאר סטטי במושב באלבום הזה והדאלי מזיזים אותי בהחלט, כאשר כמו קודם הפרטים ברובם שם. הדינמיקה לא רעה אבל הנפח, המהירות וכושר השכנוע לא מספקים לי את החוויה המלאה כפי שאני רגיל וכאן מגיע "אבל". ביחס לרמתם אני פשוט לא יכול לומר שהם לא מספקים תוצאה טובה ואפילו טובה מאוד. אני מחליט לתת צ'אנס נוסף עם אלבום רוק סלחני יותר היות ואני סקרן לחשוף עוד.

MARK KNOPFLER – Shangri - La

מיותר לציין ואין מה להכביר במילים על המוזיקאי הזה. עם פקיעת הצלילים הראשונים אני מרגיש: Huston we have touch down. קולו של קנופלר ממלא את חלל האזנה שלי בקסם נפלא. הגיטרה מעט אחורית ואני לא רואה מולי את קצב העבודה של קנופלר על המיתרים אך זה לא ברמה שמפריעה לי יותר מדי. האיזון הטונאלי טוב והרמקולים שולטים היטב במוזיקה וממלאים את החלל בנפח בקלות רבה. פשוט עולם אחר. הפרטים שוב נמצאים כמעט כולם והרמקולים נעלמו כמעט לחלוטין. אני מאזין לאלבום כמעט עד סופו ומסיק שהדאלי ללא ספק מרגישים מאוד נוח עם הסגנון הזה וזה בקלות ניכר בתוצאה. תענוג של ממש.

MAHLER SYMPHONY NO.5 – LOS ANGELES PHILHARMONIC ORCHESTRA ZUBIN META (DECCA)

הפתיח של החצוצרה נותן לי את תחושת העומק שבהיכל, אולם המיקום הפיזי שלה איננו מדויק דיו והצליל שלה מעט בהיר. כניסת יתר התזמורת מספקת הפרדה טובה למדי אם כי כלי הקשת אחוריים מדי ולא דומיננטיים מספיק. הדבר שהכי מפתיע אותי לאורך היצירה הזו היא תחושת הגודל וההפרדה שהרמקולים מעבירים לי בחלל. הדאלי אמנם מספקים חוויה של היכל ועשרות נגנים אולם אין כאן את הרזולוציות, הנפח והמשקל שיש בביצוע של פילהרמונית ברמה הזו. במוזיקה קלאסית המערכת בכללותה צריכה לספק ביצוע ויכולות שפשוט סוחפות אותך לים אינסופי. ממש סחיפה לתוך סיפור היצירה וזה אתגר שאין ממנו מנוס והוא מצריך ציוד בהתאם וכמעט תמיד עם תג מחיר תואם. אז היכן הדאלי שלפנינו נמצאים? את הממצאים שלי אני מחלק לשניים:

- הראשון עם אלקטרוניקה ברמת מחירם: אני סבור שהתוצאה תהיה בינונית ביחס לתוצאה של סט היי אנד מוקפד ומושקע.

- השני עם אלקטרוניקה ברמה שלפנינו: אין ספק שכאן ניתן לסחוט את המקסימום מהדאלי ולהגיע לתוצאה טובה יותר בהפרדת הכלים, נפח במה ושאר ירקות. האם הרמקולים קרסו ביצירה הזו? לא. האם התוצאה מצוינת? לא. האם התוצאה עולה בקנה אחד עם מחירם? גם לא. התוצאה ביחס למחירם פשוט נפלאה וזה ראוי לציון. אני ממשיך לאלבום הבא.

BEBO & CIGALA – Lagrismas Negras

האתגר באלבום הזה הוא היכולת להעביר את הווקאל הדומיננטי של סיגלה ביחד עם הטבעיות שבפסנתר וכלים אקוסטיים מלווים. קולו הצרוד והגרוני של סיגלה מצריך מהרמקול שקיפות ומהירות בתחום ה-Mid שבקלות ומייד ניתן לאבחן האם זה ישנו או לא. הדאלי מעבירים לי את קולו של סיגלה בקלות וכמעט באין מאמץ, אם כי בגובה קומה מעט נמוך מהמציאות אך בהחלט בטבעיות טובה. הפסנתר מועבר באופן טוב למדי אך גודלו ומשקלו קטנים ממה שאני רגיל והייתי רוצה לקבל, אך בכל זאת התוצאה בהחלט מפתיעה אותי שוב אל מול רמתם של הרמקולים הללו. נקודה נוספת ומשמעותית שאני תמיד מקפיד לציין בבחינת רמקולים עם האלבום הזה זו "עייפות האזנה". לאלבום הזה יש עקב אכילס בהינתן מערכת לא מאוזנת ורמקולים לא מאוזנים בפרט. זה מתבטא בגבוהים חדים מדי, קול שירה מעייף ואף צורם במקרים מסוימים ובאס סתמי ונפוח. בקיצור כבר נתקלתי במקרים רבים בהם אחרי שיר או שניים פשוט לא ניתן להמשיך להאזין כי זה פשוט מעיק. הדאלי מנגנים את האלבום הזה במלואו בלי כל בעיה. נכון, הביצוע לא מעלף אך בגזרת יכולתם הם שמרו על איזון טונאלי נאה שפשוט היה לי נעים להאזין לכל האלבום וזו בהחלט נקודה משמעותית לטובתם.

סיכום:

מדובר ברמקול מדפי מצוין למחירו עם יכולות טובות מאוד כמעט בכל סגנון מוזיקה שתדרשו ממנו. הוא לא "יברח" בגבוהים או יהיה נפוח ואנמי. הדאלי שומרים על איזון טוב מאוד כמעט בכל סגנון מוזיקה והם לא מתביישים כאשר כפתור הווליום עולה, להיפך. את הקסם של הרמקולים הללו תגלו עם מוזיקת ג'אז קלילה ורוק קלאסי כאשר שם הם בהחלט מרגישים בבית.

במוזיקה קלאסית ורוק מאתגר, הדאלי מספקים חוויה טובה ומהנה, אך הביצועים בסגנונות הללו ידרשו יותר תשומת לב להתאמת האלקטרוניקה בדגש על ההגברה. מה שמביא אותי לנושא התאמת הגברה. הדאלי השאירו עליי רושם שהם בעלי נטייה קלילה מאוד לכיוון החמים ולתחושתי הם יעבדו טוב יותר עם מגבר טרנזיסטורי טוב בעל הספק ויכולת שליטה טובים. זה פשוט יוציא מהם את המקסימום ולתחושתי יעבוד נכון יותר במקרה הספציפי הזה.

בהעמדה ישנו פקטור חשוב מאוד שיש לקחת בחשבון והוא הריחוק מהקיר. פחות מחצי מטר פשוט יהרסו לגמרי את התוצאה ואת מה שהרמקול הזה באמת מסוגל לעשות.

הדאלי אופטיקון 2 הוא רמקול מדפי מצוין שמוכיח כי ניתן לקבל יכולות ראויות גם ברמות מחיר צנועות. כשהוא מנגן הוא נעלם בחלל ופשוט ממלא אותו במוזיקה.

מחירים:

רמקולים: 4,700 ₪.

מעמדים: 1,000 ₪. 

יבואן:

אקורד אודיו

רכיבי המערכת:

רמקולים:

Tidal Piano Cera G2

הגברה:

AVM SA8.2 – סטריאו

קדם מגבר:

AVM PA 5.2

מקור  דיגיטל:

AVM MP8.2 - טרנספורט / דאק / סטרימר / Tidal

כבילה:

רמקולים – Nordost Heimdall 2

אינטרקונקטים – Nordost Frey 2

חשמל – Nordost Frey 2, Sine Coliseum

תשתית וחשמל:

קו ייעודי ופאזה נפרדת 25Amp+ HifiTuning Gold

מפצל חשמל: Oyaide R1 + XXX.

דופלקסים (X2): Sine Nano

סטנד: Neo double tripod.

שיכוך: Gregitek Aerius, Finite Element Cerabase Classic, Sorbothane.

אקוסטיקה:

תקרה: פנלים SOLO HEXAGON 50mm.

קיר מערכת: חיפוי עץ + דיפון אקוסטי.