מבחן ל-Estelon X diamond כולל ראיון עם מייסד ומהנדס החברה

כתבנו לדו ערוצי, גיא אזרואל, מספר על החוויה ועל החותם המיוחד שנשאר לו מסקירת הרמקולים היוקרתיים שמחירם מעל לרבע מליון ש"ח

אסטוניה שנת 2010, במפגש משפחתי אינטימי נולד משהו חדש בעולם האודיו, "אסטלון". דגם ה-X מגיע לעולם האודיו היי אנד ומצליח לייצר מוניטין של עיצוב ייחודי המשלב איכות סאונד שלא ניתן להישאר אדיש אליהם. מה שבעצם קורה זה שמותג שלם מתפתח וצובר מעוף על בסיס דגם אחד שפשוט עושה את זה ובענק! תערוכת האודיו היי אנד השנתית במינכן היא הגדולה והנחשבת בחצי הכדור המזרחי והשנייה בגודלה בעולם אחרי ה-CES בארה"ב. אך להבדיל מהתערוכה האמריקאית, תערוכת מינכן מוקדשת רובה ככולה לאודיו היי אנד דו ערוצי. אני עדיין זוכר את השיחות עם החברה באחת מתערוכות מינכן, בדרך חזרה למלון בסופו של יום ארוך ומפרך של האזנה לאין ספור חדרים, כולם דיברו על הרמקול של אסטלון, אותו דגם X דאז.

בשנים שבאו בהמשך אני זוכר היטב את החדר של אסטלון כאחד החדרים הללו שתמיד, אבל תמיד מלאים ונדרש להמתין בסבלנות עד שיתפנה מקום ישיבה נחשק בחדר. ההדגמות של אסטלון תמיד מלוות בציוד קצה מסביב. כבילה, אלקטרוניקה ושאר ציודים, כולם ברמות הגבוהות שיש לתעשייה להציע. והסאונד? הסאונד נשמע מדהים ועד כמה שזה נשמע קלישאתי או סותר, בדרך כלל בתערוכות הללו ציוד יקר ונוצץ איננו ערובה לסאונד תואם. עבורי ועבור רבים, חדרי התערוכה יותר באים להציג מוצרים, טכנולוגיות ואת מרכולותיהם של היצרנים המובילים בעולם ופחות תוצאות סאונד מפוצצות. חשיפה היא העיקר. קשה מאוד להפיק סאונד ברמות גבוהות בתערוכות הללו, אך עדיין ישנם יצרנים כאלו שלמרות כל הקשיים, מצליחים להפיק תוצאות מעלפות שנה אחר שנה. אסטלון עם דגם ה-X היא אחת החברות הללו. 

בשיחתי הראשונה עם היבואן אורי יפה, הלא הוא "הבן של" לא יכולתי שלא לשדר את התחושות והריגוש כאשר שוחחנו על ההכנות לסקירה. בכל זאת, זה לא כל יום שנוחת כאן לסקירה מוצר עם תג מחיר של מעל לרבע מיליון שקל. את אורי לא הכרתי באופן אישי לפני. הוא התגלה לי כאיש נעים שמשרה סביבה של נוחות, רוגע ומקצועיות איתנה. הנינוחות שבה אורי מנהל לבדו את תהליך הובלת זוג הרמקולים הללו שמגיעים בארגזי הטסה אימתניים במשקל כולל של כמה מאות ק"ג אל תוך ביתי, היא פשוט לצפות באמנות בעבודה. בכלל, צריך לראות, סליחה לחוות את החווית הפריקה וחשיפת הרמקולים הללו על מנת להבין את תשומת הלב לפרטים, הגאווה של היצרן במוצר הזה ואת היוקרה שלו.

זה מתחיל עוד בשלב האריזה. מעבר למעטה הבד התפור בקפדנות, הרמקול מגיע מקובע בספוג קשיח שנחתך על ידי מכונה בדיוק מילימטרי לצורת הרמקול. את אופן הפריקה עצמה של הרמקול מארגז ההטסה עם רמפה גלישה מיוחדת אשאיר לאלו שירכשו אותו. נשמע מצועצע אני יודע, אבל מי שיראה זאת יבין על מה אני מדבר. יצא לנו והסתדרו הכוכבים ולכתבה הזו נולדו גם ראיון מצולם וגם ראיון Q&A עם היצרן אשר לקחו את כל החוויה להרבה יותר מיוחדת כאשר ניתן לחוות גם את האנשים עצמם מאחורי הקלעים.  

צפו בראיון שערכתי עם אלפרד, מייסד ומהנדס חברת אסטלון ועם אליסה, הסמנכ"לית ומנהלת השיווק של החברה

גיא: מה אתה יכול לחלוק איתנו על ציון שנת עשור לאסטלון?

אלפרד: "הרעיון של אסטלון נולד בשנת 2010 והצלחנו למשוך תשומת לב מהר מאוד, לא רק בגלל העיצוב אלא גם בגלל איכות הצליל האולטימטיבית. קיבלנו פרסים רבים על איכות הצליל ללא דופי שלנו, אך אנחנו גם הבעלים הגאים בפרס העיצוב היוקרתי Red Dot עבור דגם ה-YB. כיום אסטלון היא חברה בעלת שם עולמי המספקת רפרודוקציה קולית אולטימטיבית ב-30 מדינות. אנו ידועים בתשומת לב יתרה לכל פרט קטן בתהליך הייצור ועד אריזת הרמקולים שלנו. יום השנה העשירי הזה הוא ציון דרך לעשור של מחקר ופיתוח ועשור של תשוקה בלתי פוסקת להרחיב את האופקים בחיפוש אחר שלמות קולית. כל מה שלמדנו בעשר השנים האחרונות מיושם כעת על כל הדגמים שלנו והיום אנו יכולים להציע יותר מסתם מוצר. אנו מציעים חוויה."

גיא: מה הוביל אותך לבחור את Kubala Sosna לחיווט פנימי ברמקולים שלכם?

אלפרד: "אנו פועלים תמיד לפי הפילוסופיה של שימוש במיטב עבור המוצרים שלנו. יש לי ניסיון רב משיתופי פעולה קודמים עם Kubala Sosna בתערוכות שונות ופרויקטים של התקנות. יש לנו מערכת יחסים נהדרת עם צוות Kubala Sosna וברור שנמשיך לשתף פעולה עם החברות הטובות ביותר בענף."

גיא: בדגם ה-X Diamond משתמשים ביחידת באס של 11 אינץ'. מה הוביל אתכם לבחירה זו?

אלפרד: "עבור סדרת ה-X (כולל X Diamond) אנו משתמשים ביחידות Accuton של חברת Thiel & Partner הגרמנית. היחידות הללו בעלות האיכות הגבוהה ביותר ביחס לטכנולוגיה שלהם. ליחידת הבאס 11 אינץ' יש קרום סנדוויץ' קרמי נוקשה וקל משקל ומגנט ניאודימיום לטווח ליניארי ארוך מאוד שעובד נהדר על דגם ה-X Diamond שלנו, כך שהיחידה משחזרת בס עמוק, מדויק ונטול מאמץ באמת. יתר על כן, היחידה מניבה עיוותים לא לינאריים נמוכים מאוד עד לקריאות הנמוכות ביותר. נאמר כי הבס של X Diamond נשמע כמו 'בס חי'."

גיא: האם עידן צריכת המוזיקה הדיגיטלית כמו הזרמות וכדומה שינה את אופן תכנון וייצור הרמקולים כיום?

אלפרד: "הדיגיטציה של הצליל יחד עם התפתחות צריכת המוסיקה ביחס למדיה השונה, השפיעו לא רק על אופן יצירת הרמקולים כיום, אלא על כל האלקטרוניקה הקשורה לכך. קבצי האודיו ברזולוציה גבוהה דורשים מהירות, טווח דינמי רחב, כמו גם דיוק. מכיוון שהאלקטרוניקה נעשתה שקופה יותר בגלל איכות השמע התובענית, הדבר בסך הכל סייע בעיצוב ותכנון רמקולים טובים יותר."

נתונים טכניים:

בניה ומראה

כיאה וחשוב יותר, כמצופה ממוצר ברמת המחיר הזו, איכות הגימור שמציג כאן היצרן היא מושלמת! ועד כמה שזה נשמע "מובן מאליו", זה לא! למה לא? כי כבר נתקלתי בעבר ולא פעם אחת בציוד אודיו גם ברמות המחיר הללו שאיכות הבניה... ושלא נדבר על הגימור, פשוט אינם עלו בקנה אחד עם תג המחיר. לא נשמע סביר נכון? אז כן זה קיים ואפילו לא מעט. אצל אסטלון המציאות לא יכלה להיות רחוקה יותר. רמת הגימור היא קיצונית. צבע שחור מבריק הוא הגימור הכי לא סלחן שיש וכאן בכל זווית ובכל תאורה, מלאכותית או טבעית לא מצאתי ולו דופי מילימטרי אחד. האסטלונים הללו הם פסל צורני בלי קו ישר אחד ועל כן היכולת להביא מוצר כזה לגימור מושלם היא יכולת שהיא מעבר ליד אמן, מוכשר ככל שיהיה. יש כאן שלמות בגימור צורני ברמה הגבוהה ביותר שיש לתעשייה הזו להציע ואף בכלל.

כמו לדוגמה במבט לחזית הרמקול ניתן לראות את שני קווי הצלעות המעודנים שבוצעו ביציקת התיבה. צריך לחוות את הרמקולים הללו פיזית על מנת להבין את זה ואת מיימדיהם האמיתיים ובפרט את עומקו של החלק התחתון שלהם. הם גדולים ומדובר בפסל סביבתי שנשמע לפחות כמו שהוא נראה. רמת הבניה אף היא בהתאם. מחברי כבלי הרמקולים הם של WBT, מהדגמים הבכירים, כאשר הם מקובעים בפנל סיבי פחמן עם גישה נוחה למדי, כאשר את כל זאת נמצא בתחתית הרמקול במרחק סביר מעל הרצפה, כך שבעצם זה חוסך לחלוטין את ההתמודדות שבאה עם כבלי רמקולים כבדי משקל ומסורבלים. הרמקולים מגיעים עם גלגלים שלאחר קביעת מיקום סופי בחלל יש להחליפן בסט ספייקים מתכווננים לפילוס מושלם. שורה תחתונה, בהיבט העיצובי המראה הוא כמובן עניין אישי אך לא ניתן להישאר אדישים אליהם. מדובר בפסל סביבתי ברמת גימור מושלמת עם בניה מוקפדת בהתאם. שאפו!       

העמדה

בגב הרמקולים בחלקו התחתון, נמצא את הבאס ריפלקס, מה שכמובן מצריך ריחוק סביר מקיר אחורי של כמה עשרות סנטימטרים לפחות. יחידת ה-"11 כאן היא אימתנית ביכולות שלה (ספויילר) ולכן ריחוק מקיר אחורי הוא פקטור משמעותי שיש לקחת אותו בחשבון על מנת לאפשר לרמקול לתפקד במיטבו. באשר לזווית הטיה, כאן נדרשת תשומת לב והשקעה ייתרה מן הרגיל וזאת בשל צורתם האמורפית של הרמקולים. הקו הישר והמקביל היחידי הוא קו תחתית הרמקול בחזיתו. זהו הקו היחיד המקביל לרצפה שלפיו ניתן לקבוע זוית הטיה זהה בין רמקול ימין לשמאל בסיוע נייר דבק על הרצפה וסרגל כמובן, גם מד זוית לא יזיק לקפדנים שבינינו. אני מצאתי את האיזון האופטימלי עם זוית הטיית פנים קלה ביותר. מציאת נקודת האיזון האופטימלית היא פעולה קלה מאוד כאן. כבר בשלב הזה אני מבין עם מי אני מתעסק ואת רמות הדיוק של האסטלונים. זה מורגש מייד ברצועה הראשונה.

לאחר כשבועיים של האזנה ותיקונים קלים, את הגלגלים החלפתי בספייקים שהגיעו במארז נפרד. ההבדל שהפעולה הזו נשאה הוא דרמטי מאוד. עד כמה דרמטי? הביצועים השתפרו בכל היבט ותחום אפשרי כאשר הבולטים ביותר הם בתחום התחתון, במיד ובגבוהים. כל היבט אפשרי אמרתי? לא מדובר בשיפור של נקודות בודדות, אלא בשיפור כל כך משמעותי שאני מעיז לומר ולהעיר ליצרן שהייתי ממליץ לשים דגש על הנושא הזה לכל לקוח רוכש. זה עד כמה ההבדל הוא משמעותי. סה"כ מדובר ברמקול שקל מאוד להעמידו בחלל בהקפדה על תנאי בסיס. מפרט היצרן מציין התאמה לחללים של 20 עד 80 מ"ר ולאחר התקופה שלנו יחד, אני מאמין לנתון הזה בשני הקצוות שלו.

אז כיצד נשמעים זוג הפסלים הללו? 

Karen Souza Essentials II

זהו אלבום אקוסטי מוגבר נפלא. הנתונים הטכניים של ההקלטה באלבום הזה לא מעידים על משהו אודיופילי מיוחד. אין כאן MQA או איזה SACD אקזוטי מאולפן באיזה הר ביפן. בקיצור סטנדרטי ובכל זאת איכות ההקלטה מטמטמת. אני פותח דווקא ברצועה השמינית Everybody Hurts של אחת מלהקות הרוק המשפיעות של שנות ה-90 הלא היא R.E.M. זו היא כמובן גרסת cover של קארן. העומק האקוסטי, צלילי ריחוף הקלידים, הבאס הנמוך מים המלח, מכות מברשות תוף הסנייר והמעברים הקלים של המתופף יחד עם קולה הצלול של קארן משגרים אותי לתוך חלום מוזיקלי חוויתי בין רגע. ההקלטה והביצוע כל כך טובים שזה מנתק אותי מהעולם תוך שניות בודדות. האסטלון פורסים בפניי עומק ורוחב במה פנומנליים וקירות החלל שלי נעלמים כלא היו. הם משקרים לי כל כך טוב שאני חש שאני נמצא בהופעה עצמה. רגע, מה? כן, בהופעה אינטימית ולא באולפן בו בוצעה ההקלטה, אלא באולם חי כאשר אני יושב מספר מטרים בודדים מהבמה בדיוק במרכז ואת גבולות האולם אני לא מזהה בכל החושך מסביב פרט לבמה עצמה.

המרחב שהאסטלון מייצרים כאן הוא משהו שאני לא יכול להישאר אדיש אליו. מה שבעצם קורה כאן זה שהאסטלון מציירים לי חלל חדש. קולה של קארן צלול, קידמי ובגובה כל כך מציאותי שזה מהפנט. הבאס, אוי הבאס... יחידת ה-"11 של אקוטון היא לא דבר שנתקלים בו הרבה. למעשה זו הפעם הראשונה שאני מאזין לרמקול עם יחידה קרמית כזו גדולה. עכשיו אני מתחיל להבין מה עולל כאן אלפרד. יש כאן גאונות הנדסית אקוסטית נקודה. היכולת של היחידה הזו לייצור תחומי תדר כל כך נמוכים בחלל שלא אמור בתיאוריה לדעת להתמודד עימם, היא משהו שמשאיר אותי עם הלסת אצל רצפת השכן בקומת הדירה מתחתי. הבאס כל כך נמוך וכל כך מדויק שאני מבין מייד שאלו יכולות פנומנליות. המהירות, הדיוק, הצלילות ועומק הבאס הם פשוט חלומיים. ברצועה האחרונה באלבום, גם גרסת cover לשיר מאוד מפורסם של Sir Sting אני מתחיל להבין יותר לעומק לקראת איזו חוויה אני הולך עם האסטלון. ראשית, ההומוגניה בין כל טווחי התדרים היא פשוט מושלמת ולמעשה הכי טובה ששמעתי עד היום בחיי בכל מקום ובכל מערכת. הסינרגיה בין יחידת המיד, טוויטר היהלום ויחידת הבאס היא מושלמת. נ ק ו ד ה! כבר בתחילת הדרך עימם אני מבין ש-"חורים" בין היחידות ותחומי התדר אני כנראה לא אמצא כאן. אחפש עד מחר, לא אמצא. 

התחושה היא שיחידת היהלום הזו מכויילת כל כך טוב עם יחידת המיד וחיתוך יחידת הבאס פשוט עברו הנדסה ברמות הגבוהות שיש. מדהים.

JOHN COLTRANE AND JOHNNY HARTMAN – ORIGINALS

הקלטת מונו. בהקלטת המונו הזו, כשמאזינים לה במערכת הנכונה עם היכולות הנדרשות, הצליל ממכר באותנטיות שלו. האסטלון מציגים לי הפרדות ימין ושמאל ברמה מושלמת. האיזון וההפרדה מהטובים ששמעתי והטוב ביותר שעברו אצלי עד היום. האסטלון עושים כאן משהו שלא חוויתי המון זמן בחלל שלי. הם חשפו לי פרט חדש באלבום שאני מכיר כל כך טוב. בחצי הראשון של רצועת הפתיחה ישנו מעין "רפרוף" קטן בצליל של הסקסופון של קולטריין. אני שומע את זה בקצוות צליל הסקסופון כאשר קולטריין מלווה את הרטמן ברקע בתחילת הרצועה. יתכן כי שמעתי זאת בעבר אולם מעולם לא שמתי לב לזה, מה שאומר הכל על יכולות יחידות המיד וההיי של האסטלון. הלם? אני מקבל את הרטמן כפי שמעולם לא קיבלתי אותו. תנועות והדהוד קולו של הרטמן מציבים אותו מולי בדמותו המלאה ולא באילוזיה. הרטמן מולי ואני נוגע בו. אני חש אותו ואת הדהודי שירתו בכמות רבדים מטמטמת. אני מוצא שאני מתקשה לתאר במילים את מה שאני שומע וחווה בשירתו של הרטמן שהאסטלון מעבירים בחלל שלי. אני כבר לא מדבר על הצלילות, הדיוק וגובה קומתו האמיתי של הזמר, אלא על הרבדים בקול השירה שלו ועל כך שאני שומע כל חלקיק אוויר שיוצא מפיו של הרטמן, אני שומע את הריאות מתמלאות ואת כמויות האוויר המשתנות בדרכן החוצה ואת השינויים בשירתו של הרטמן. ההבדלים בגלגול, הדהוד ומשיכת קול שירתו של הרטמן מעולם לא היו כל כך אותנטיים. אני אוסף את עצמי ומבין שאחרי כל זה, התעכבות על הדברים הרגילים כמו טרנזיינטים, רקע שחור, סדר במה והולוגרפיה וכן הלאה היא פשוט מיותרת לחלוטין. פשוט אין מה. טוב נו, אז נעשה זאת בכל זאת עם האלבום הבא. הרי זה בכל זאת מתבקש.

Bebo & Cigala – Lagrimas Negras

אתחיל בזה שנשגב מהבנתי כיצד מצא את דרכו לחלל שלי פסנתר כנף ענק. מי המשוגע שהכניס פסנתר כנף לחלל של כ-30 מ"ר? אז מסתבר שיש איזה אחד שם באסטוניה שיודע לעשות זאת בין רגע. היכולת להעביר את נפחו של פסנתר כנף במלוא הדרו ומשקלו היא דבר שאיננו מה בכך. אפשר להגיע קרוב, אפשר להעביר את התחושה ולצייר את האשליה של צליליו  ואפילו את הדיוק, הטונציה והדהוד מכות הקלידים על המיתרים וגם את נפח צליליו כאשר הכנף פתוחה או סגורה. אולם את המשקל, נפחו הפיזי ואופן הדהוד צליליו בחלל, היא משימה כל כך קשה שניתן להבין אותה רק כאשר מאזינים פיזית לפסנתר כזה במרחק מטרים בודדים ובחלל סגור. רק אז אחד יכול להבין מה וכיצד נשמע פסנתר כנף במלוא הדרו. אז הבנתם? אפשר להגיע קרוב, קרוב מאוד אבל לשקר מלא של נוכחותו של הפסנתר זה כבר סיפור אחר לגמרי. אלפרד לא רק עושה את הבילתי אפשרי הוא עושה זאת כל כך טוב שזה לא נתפס. את האמת האסטלון הרסו לי כאן את חוויית הפסנתר בחלל האזנה שלי. נוצר כאן סטנדרט חדש. כן, גם המערכות הכבדות ביותר ששמעתי בחיי לא עשו זאת כך. אז יש לא מעט רמקולים ברמות המחיר הללו ואף יותר יקרים, הרבה יותר יקרים, אבל לך תסביר עכשיו כיצד רמקול של חצי מיליון שקל ואף יותר לא עושה פסנתר כמו האסטוני שעולה חצי ממנו. ההסבר שלי, גאונות הנדסית ואין מה לעשות גם איזה מגע של יד קסם. אני ממשיך להאזין וקטע הגיטרה האקוסטית ברצועה החמישית עושה שוב את הבל ייאמן בתוצרת גיטרה אקוסטית עם מוניטור שיושבים פחות משני מטר ממני. תגיד אדון אלפרד מה יהיה איתך? יש עוד כמה אלבומים לעבור בכתבה הזו. זוכרים את שורות הפתיחה של האלבום הזה? לא הצליח לי. 

טוב, ננסה שוב באלבום הבא.

Steve Smith and Vital Information – Live! One Great Night

קדימה, הפעם אשתדל יותר. מכות תוף הרגל חזקות ועוצמתיות. אנרגיית הרגליים של סטיב מייד מכניסות את הראש שלי לתנועת קצב. ניכר שדרישות הדינמיקה כאן גבוהות כרגיל במוזיקה מהסוג הזה. אני מבחין בקלות בהבדלים במכות המצילות כאשר מקל מכה בקצה המצילה לעומת המכות הקרובות למרכז היכן שנמצאת כרית המצילה בין המקבעים שלה. אני שומע בקלות אל כל כלי ההקשה השונים בין רגע כמו מכת מקל על פעמון עץ והקשות שונות ומשונות. כניסת הסינטיסייזר דומיננטית מאוד אך מאוזנת. "בריחות" מכות המצילות בצידיו של סטיב מדויקות להפליא עם זמני הדהוד ודעיכה מעלפים. עליית קצב העבודה של סטיב איננה מהווה אתגר כלל על הפסלים האסטונים והם משייטים להם בנוחות קלה למדי בכל הדרמה ופרצי האנרגיה שמתחוללים מולי. יחידות הבאס האימתניות הללו מוכיחות לי שגודלן הפיזי הוא רק יתרון כאן. מכות הבאס חזקות ונראה שמידות עוצמות האנרגיה שנדרשות מהן הן נטו מה שנדרש מההקלטה. מהירות התגובות שהיחידות הללו מפגינות הן משהו בלתי רגיל. הן מניעות מאפס למאתיים ושוב לאפס בשבריר שניה כאשר העצירה היא מיידית ומוחלטת. ברצף מכות תוף רגל הן מפגינות קצב פנומנלי כאשר אני נפעם מהאופן בו הן עומדות בקצב פרצי האנרגיה כאן. ברצועה השנייה ישנו קטע בו סטיב מכה עם מקל בודד על מסגרת תוף הסנייר, מעבר לכך שהאסטלון מעבירים זאת בדיוק ואותנטיות מעלפת אני שומע בקלות את הקפיצות הקלות של קפיצי תחתית תוף הסנייר וזה פשוט נותן לי עוד מדד ליכולות של האסטלונים הנפלאים הללו. אני ממשיך הלאה... כן כן לאלבום ה-Punisher. מעולם לא ציפיתי כל כך להאזין למבחן הזה. אני פשוט חש את קצב הלב שלי עולה!

Jonny Lang – Lie to Me

הפעולה הראשונה כאן היא כמובן בווליום לכיוון מעלה והרבה. אני חווה כניסה חזקה של התופים ויתר כלי הנגינה. אני חש את פרץ האנרגיה המתקרב עם כניסתו של ג'וני. אני נותן עוד כמה לחיצות על הווליום תוך כדי, בכדי שלא יחסר. האסטונים כבר הוכיחו לי שהם לא מפחדים מכלום עד כה, מכל מה שזרקתי לעברם. ג'וני נכנס ואני מרגיש את ה-SPLים בחדר מגיעים כמעט לתקרה. זמרות הרקע לא נבלעות מול התופים וקולו של ג'וני והגיטרה של ג'וני מהירה ומלאת בשר. מכות הבאס כל כך מדויקות, עם אפס מאמץ ובלימות מוחלטות עם תזמונים מדהימים. האסטלון מעבירים כאן תוצאה מאוזנת עם הפרדת כלים לא נורמלית. גם כאן אני לא מוצא הצדקה אמיתית להתעכב ולתאר את דיוק הפרטים ברמת כל נקישה ואיזה הסססס בהקלטה. הרמקולים הללו פשוט לא שם! אם זה בהקלטה, זה יצא החוצה בדיוק מופתי! היכולות בתחום הפרטים, דינמיקה, באס, במה ומרחב הם פשוט ברמות הגבוהות שיש. האיזון במנעד טווחי התדרים, אנרגיה ודינמיקה ואיזון עבודות היחידות באלבום המאתגר הזה הם שם המשחק כאן, והאסטונים צלחו אותו באפס מאמץ כזה שזה כמעט מעצבן, הם הזכירו לי מדוע התאהבתי באלבום הזה ובג'וני בפרט.

Mahler Symphony No.5 Los Angeles Philharmonic Orchestra Zubin Mehta (Decca)

פתיחת החצוצרה מייד מציירת לי את גודלו ונפחו האימתני של ההיכל וכניסת ייתר התזמורת רק מוסיפה לי לתחושת המרחב וגודלו של ההיכל. כאמור, כאשר מדובר על תזמורת פילהרמונית מלאה רק המחשת גודל הבמה עצמה הוא אתגר לא מבוטל. האסטלונים נעלמים לי בין רגע ואני פשוט נשאב לתוך במת הנגנים כאשר כמויות האוויר בין כלי הנגינה השונים הן אדירות. כאילו ואני מצליח לספור כמה קלרינטים מנגנים וכמה משיכות קשתות כינור קורות בכל רגע נתון. איזו יכולת הפרדת כלים יש כאן, פשוט מדהים. יחידות הבאס שוב מוכיחות את יכולתן בכך שאני שומע את דעיכת הדהוד התדרים הנמוכים מאוד, כאשר הם דועכים ונאבדים לחלוטין בחלל עד שלבסוף נפחו של החלל בולע אותם לחלוטין אי שם בשורות העליונות הרחוקות מאחורי. אני מאזין פעמיים ברצף לקטע פתיחת היצירה מתחילתו ועד סופו. אני חש כי זה כל מה שאני צריך על מנת לסכם את היכולות של האסטלונים בתחום הקלאסי. אני נותר חסר מילים.

ACDC Live 1992, Alice In Chains Unplugged

אני מקנח עם הופעות אקוסטיות ורוק חיות.

האלבום של Alice In Chains הוא מופע אקוסטי של להקת רוק פר אקסלנס. האלבום הזה מזכיר את אותן תחושות של ההיכל עם כלים אקוסטיים וסגנון רוק מאופק כמו לדוגמה באלבום ה-unplugged המיתולוגי של נירוונה. האסטלון עושים כאן משהו חלומי וזה מתבטא בתחושה וצליל של יחידות המוניטורים בקדמת הבמה שעומדים מולי במרחק מטרים בודדים. צלולים, מהירים, חדים וחזקים בטירוף. אותן יחידות שכחובב מוזיקה צעיר בתחילת דרכי מעולם לא הצלחתי להבין איך מוניטור כזה קטן יכול להיות כל כך חזק ועוצמתי. זה מה שהאסטלון עושים כאן. תוך שניות בודדות אני שומע מוניטורים מקצועיים מנגנים מופע אקוסטי באופן שאליס וגם השלשלאות שלה אצלי בסלון. הדינמיקה כאן מטמטמת, פשוט מטמטמת. האסטלון מתאימים עצמם לדרישות עוצמות הווליום הנדרשות בלי שניה של היסוס. כמובן שהווליום כאן מטפס למעלה והבאס איך אומרים: מרסק אבנים בכליות. חזק, מהיר, מדויק עם פאנצ' ואנרגיה מטורפת. הכי קרוב שאי פעם חוויתי ליכולות ציוד PA איכותי שחוויתי מרמקול ביתי. בקיצור, נראה שאני הצלחתי למצוא את דרכי להופעה חיה בשנת קורונה. האמנם? אני ממשיך להופעה האגדית של ACDC. זו הופעה שצריך ראשית לצפות בכמה סרטוני YOU TUBE כדי להבין את המיימדים והאנרגיות שיש בה. נאמר שבשיר highway to hell נרשמו קריאות ססמיות במכון מחקר מרוחק. החוויה שהאסטלונים מעבירים כאן מעבירה בי חשמל במתח גבוה וצמרמורות בכל הגוף. אני מוצא שאני מתקשה לתאר את החוויה במילים על הכתוב. אני חצי מעולף. אז כן, בשנה המטורפת הזו מצאתי את דרכי לשתי הופעות חיות. 

מה תגידו על זה? 

הערת צידית:

האסטלונים היו אצלי במשך תקופה לא מבוטלת ואפילו חריגה יחסית מהמקובל בסקירות בארץ. במהלך התקופה שלי עימם הם ניגנו לא מעט גם מוזיקה לבית. מוזיקה שמתנגנת ברקע כאשר הבית בתפקוד היומיומי השגרתי. באופן טבעי עוצמות הווליום בנורמה הזו הן נמוכות למדי. אז מה זה מעניין בכלל? אין ספור פעמים מצאתי עצמי עוצר רגע ומתיישב להאזין כי משהו נשמע לי חריג. האסטלונים בניגון עוצמות נמוכות הם משהו שפשוט תפס אותי פעם אחר פעם. אני שומע רמות ביצוע אודיופיליות על כל הניואנסים האודיופיליים המוכרים בעוצמות ווליום נמוכות מאוד. ממש נמוכות וזה פשוט עוד נתון בשורות היכולות שלהם שגרם לי להבין עד כמה הרמקולים הללו מיוחדים.

התאמת אלקטרוניקה 

ברור ומובן כי מדובר כאן ברמקולים שיועדו ובאופן טבעי אני גם מניח שברוב במקרים ימצאו את דרכם למערכות אודיו ברמות הגבוהות ביותר, בעלות הקפדה על כל פרט ופרט במערכת וכך זה צריך להיות. ה-X Diamond ייחשפו בקלות בלתי נתפסת כל חוליה חלשה במערכת. מדובר ברמקולים לא סלחניים בעליל עם רמות שקיפות גבוהות מאוד ולכן קל מאוד להתאים להם אלקטרוניקה וכבילה. רגע, מה? כן. רמת השקיפות שלהם היא כזו שבעצם התוצאה הסופית וחותם הצליל הוא למעשה תוצר של שאר רכיבי המערכת וזה בדיוק מה שהופך אותם לחומר בידי בעליהם. בהיבט של כוח, לדעתי האישית למרות נתוני היצרן המעידים על מינימום 20W, הרמקולים הללו יתפקדו במיטבם בשידוך להגברה איכותית וחזקה. מדובר ברמקול גדול במשקל כבד ובשילוב היכולות הפנומנליות של יחידת "11 הקרמית שפע כח איכותי יפיקו מהם את הסאונד החלומי שלמענו הם יוצרו. אז כפי שציינתי מעלה, התאמת ההגברה כאן מצריכה וראויה לרמות הגבוהות שיש, כיאה לרמתם של הרמקולים המטמטמים הללו.

סיכום

לחוות רמקולים בקליבר הזה באולם תצוגה או בחדר בתערוכה זה דבר אחד. לחוות את הרמקולים הללו בחלל הפרטי ובתנאים שלי זה עניין אחר לחלוטין. מדובר כאן ברמקולים עם סטנדרט יכולות ברמות קיצוניות. לרמות הללו ישנה הגדרה שאני משתמש בה לעיתים נדירות ועד כמעט אף פעם. ככתב אודיו לא השתמשתי בהגדרה הזו אף פעם עד היום. Ultra high end. זו ההגדרה והיא אומרת הכל. אין כאן ולא דבר אחד ביכולות שהפגינו ה-Estelon X Diamond שהוא לא ברמת אולטרה היי אנד, החל מהמבנה הצורני, שמעבר להיבט העיצובי יציקת מבנה הרמקול היא תוצר למניעת משטחים מקבילים בתיבת הרמקול ובכך מניעת היווצרות גלים עומדים בתוך התיבה. זה ממשיך עם מעגל הקרוס המורכב מרכיבי נחושת וכסף תוצרת מונדורף היוקרתית וממשיך ברמקול ששומר על איזון מושלם בכל עוצמת האזנה.

הוקדשה כאן מחשבה והנדסת על בכל פרט ולו הקטן ביותר, בין אם גלוי ובין אם נסתר מהעין. בגילוי נאות, אני יוצא מהתקופה שלי עם הרמקולים הללו בתחושה ואפילו ארחיק ואומר בדעה שלא חוויתי את מלוא היכולות והקסם שלהם עם ההגברה שברשותי. טובה, נחשבת ויקרה ככל שהיא. ישנם כמה מגברים חלומיים שאני יכול לחשוב עליהם שהיו "סוחטים" כאן עוד מהאסטלונים המטמטמים הללו. זה מה שהרמקולים הללו מותירים אצלי אחרי לכתם. מטמטמים נ ק ו ד ה ! מדובר במוצר אודיו חסר פשרות עם יכולות מיוחדות ומהטובות שיש לתעשייה הזו להציע.   

מחיר רמקולים: 279,500 ₪.

יבואן: אבי יפה

רכיבי המערכת:

רמקולים:

Tidal Piano Cera G2

הגברה:

AVM SA8.2 – סטריאו.

קדם מגבר:

AVM PA 5.2.

מקור דיגיטל:

AVM MP8.2 - טרנספורט / דאק.

Mac mini / Roon / Tidal.

כבילה:

רמקולים – Nordost Frey 2.

אינטרקונקטים – Nordost Frey 2.

דיגיטל - Nordost Tyr 2.

חשמל - Nordost Frey 2, Sine Coliseum II, Zafino Silver Dart Graphene.

תשתית וחשמל:

קו ייעודי Oyaide ופאזה נפרדת 25Amp+ HifiTuning Gold.

מייצב חשמל Sine SRT-3KV.

מפצל חשמל: Oyaide R1 + XXX.

דופלקסים (X2): Sine Nano.

סטנד ושיכוך:

Neo Double Tripod & Carbon Fiber, Sorbothane, Gregitek Aerius, Finite Element Cerabase Classic.

אקוסטיקה:

תקרה: פנלים SOLO HEXAGON 50mm.

קיר מערכת: חיפוי עץ + דיפון אקוסטי.