השירה הקלאסית של מרוקו - התזמורת האנדלוסית במופע 'טאראב'

אתמול, יום שני, התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד הופיעה עם קונצרט חגיגי לרגל פתיחת העונה, ברוח המוזיקה האנדלוסית והשירה הקלאסית של מרוקו, שירה ערבית לצד הפיוט העברי. האירוע היה ללא ספק חגיגה ממרוקו, אסופה של צבעים, ניחוחות וסגנונות. השם "טאראב" (Tarab) שנבחר למופע, פירושו בערבית 'רגש של התעלות' שנוצר כאשר מקשיבים למוסיקה מהמזרח. הוא מיוחס למוזיקה הערבית וככל הנראה אין לו מילה מקבילה בשפות אחרות.

בקונצרט זה התארחו האמן המוכשר והיוצר בנג'מין בוזגלו, ממובילי הסצנה הצפון אפריקאית בעולם ובישראל, שהפך לבן בית של התזמורת האנדלוסית, ולצידו שני זמרים שהגיעו היישר ממרוקו: פייסל בנהאדו זמר מקזבלנקה המתמחה בשירה האנדלוסית, אשר הופיע פעמים רבות עם התזמורת וניכר שמאד אוהב את ישראל, וחאתים אידר, כוכב בקנה מידה בינלאומי עם מיליוני צפיות ומעריצים בכל רחבי העולם, אשר מופיע כעת לראשונה עם האנדלוסית וירטואוז בשירת השעבי הקלאסי – מרוקאי. באירוע ישבו בקהל גם מוזמנים ממרוקו, אשר מכירים מקרוב את פייסל בנהאדו וחאתים אידר.

חאתים אידר (צילום: מייק אדרי)

השילוב הזה של ישראלי עם זמרים שהגיעו בטיסה ממרוקו, היה מרגש, במיוחד לאור מיקומו של האולם: במוזיאון תל אביב לאומנות, הנמצא בליבו של כיכר החטופים. הגם שהכיכר היתה כמעט ריקה מאדם, החציה שלה השפיעה על המשתתפים, שאף התייחסו במהלך האירוע למועד המיוחד בו הוא נערך. במקביל למגעים לשיחרורם ולהצהרת ראש הממשלה, שאלו המשתתפים את עצמם האם אכן יש מקום לשיר, להופיע ולשמח את הקהל, כשאנו נמצאים במעמד כה מאתגר.

פייסל בנהאדו (צילום: מייק אדרי)

המנצחת, סיוון אלבו-בן חור ציינה שהשנה חוגגת התזמורת האנדלוסית שלושים שנה להיווסדה, אירוע מרגש מכיוון שישנם בתזמורת נגנים שטרם נולדו כשהתזמורת נוסדה. היא הוסיפה שגם ברגעים כה מורכבים וקשים, המוסיקה הזו עדיין חיה וחברי התזמורת ממשיכים לעלות על הבמה ולהופיע. חשוב היה לה לציין שההופעה נועדה לרומם את הרוח, לעשות קצת שמח וחם בלב. היא ביקשה להקדיש את ההופעה למשפחות השכולות, לאחל רפואה שלמה לחיילים, לכל הפצועים במלחמה הארורה הזו, כשהיא מייחלת שבקרוב הכיכר הזו תשנה את שמה, לאחר שכל החטופים יהיו בבית.

ונעבור לקונצרט

הקטע הפותח של התזמורת היה אינסטרומנטלי סוחף אופייני למוסיקה האנדלוסית, ששילב קטעי סולו של כלי נגינה מרכזיים בהרכב.

לאחריו עלה פייסל בנהאדו לשיר "את חיי" בליווי סולו עוד.

אז עלה בנג'מין בוזגלו, אומן בעל קילומטראז' גדול מאד של שני עשורים על הבמה עם התזמורת האנדלוסית. הוא אמנם החל את דרכו בגיל צעיר מאד, אולם מאז גדל והתפתח, כך שהוא מצליח להגיע לקהלים חדשים ברחבי העולם.

כשעלה חאתים אידר בעל קול הזמיר עם השיר המפורסם "פוק אל נחל", וסחף עימו את הקהל, חשתי שאנו בשיא אירוע במרכזה של מרוקו העתיקה. תוסיפו לזה את סולו חליל הצד שפתח את הקטע, וקיבלתם אותנטיות במיטבה.

למרות שמדובר באומנים ממדינות שונות והבדלי תרבויות, החיבה ביניהם והאהבה לקהל הישראלי ולמדינת ישראל, היתה מופגנת לכל אורך ההופעה.

במעבר חד, החל הקטע הבא בסולו כלי נגינה עתיק בשם קאנון (Kanun), שצורתו טרפז שלא היה מבייש את אוהדי המוסיקה הקלאסית, ומיד שובר למוסיקה ערבית.

המופע נחתם בביצוע משותף של שלושת הזמרים לשיר המוכר "לאיפה אתה נוסע".

ניכר שהקהל כולו נסחף אחר ההופעה, מכיוון שזו נמשכה מעבר לשעה המתוכננת, והקהל לא הפסיק להריע בתשואות.

לחוויה הזו המשלבת ישיבה באולם קונצרטים, עם תזמורת המשלבת כלי נגינה מערביים וכלים אוריינטלים, יש ניצוץ שקשה לזהות בהרכבים אחרים. לכן, אם גם אתם אוהבים מוסיקה המשלבת מזרח ומערב, מודרניזם עם אתניות, ערבית ומרוקאית, כדאי שתלכו להופעה "טאראב" של האנדלוסית הישראלית. היא עשויה לסחוף אתכם.