קונצרט סליחות 2024 'לשמוע אל התפילה' של התזמורת האנדלוסית אשדוד
במידה והשם "התזמורת האנדלוסית הישראלית" מוכר לכם, זה כנראה מכיוון שמאז שנוסדה בשנת 1994, היא בונה קהל מאזינים מנויים גדל והולך, מסור ומתמיד. בכל אירוע אליו אני מגיע, אני מזהה פנים מוכרות ממפגשי עבר, בעיקר מקרב בני הדור השני והשלישי לעליות הגדולות מצפון אפריקה ומהמזרח.
אחד המאפיינים הייחודיים של תזמורת זו, הוא שמרבית מנגניה מנגנים בכלי נגינה מערביים, ולצידם נגנים המנגנים ללא תווים, על פי מסורת העוברת מדור לדור. מכיוון שהמוסיקה האנדלוסית מורכבת מהמון סגנונות ומדינות כגון צוענים בספרד, לאדינו, מרוקו, תוניס ואלג'יר, ואפילו שילוב של פיוטי חזנים בבתי הכנסת בחגים.
הטויסט שמרענן את ההופעות בכל פעם מחדש, היא היכולת לשלב אמנים צעירים מקומיים ועכשווים, יחד עם המוסיקה המסורתית.
כשהגעתי אתמול, (18.9), לקונצרט הסליחות השנתי, היה ברור לכולם שמדובר באירוע שמקבל משמעות אחרת. החברה בישראל חווה את אחד הרגעים הקשים בתולדות קיומה, רגע אשר מאיים על שלמותה הפנימית והחיצונית. כותרת מסע הסליחות של התזמורת ״לשמוע אל התפילה״ מבקשת לשמוע את תפילתו האישית של כל אחד ואחת בינינו, ולחמול אחד על השני ובכך להתחבר לתפילה אחת גדולה לימים טובים יותר.
קונצרט האנדלוסית – פיוטי סליחות
השנה מארחת האנדלוסית את הזמר קובי פרץ, בנו של ארמו פרץ, מגדולי הזמר המרוקאי בישראל. אליו מצטרף הזמר חננאל אוחנה, מפונה מקרית שמונה, שבשנים האחרונות הפך לאחד המנגישים הבולטים בימינו של השפה המרוקאית ומנהגי העדה. שניהם, ביחד ולחוד, השמיעו את תפילתם הפנימית.
בכל פעם שאני מגיע לאולם האירוע, ניכר הקונטרסט העצום הזה - מוזיאון תל אביב לאומנות, רקנאטי, מעוז האליטה האשכנזית מארח את המוסיקה והקהל שיש שיגידו שהכי רחוק ממנו. דווקא בשל כך, היה כה מלבב בראות את האולם מלא עד אפס מקום בקהל המאזינים, בטווח גילים רחב, החל משנות העשרים ועד לשנות השמונים.
קובי פרץ וחננאל אוחנה
למרות שלא ישבתי באמצע, חשתי שהמבנה של האולם מפצה גם על מיקומים גדבוהים יותר, ואפילו בצדדים.
אז איך היה?
המנצח רועי אזולאי היה בחירה נפלאה. האפקט האקוסטי היה טוב יותר מכל מערכת סטריאו ששמעתי. הכלים נשמעים בעוצמה זהה, למרות ההבדלים במרחק ביניהם לביני. לא צורם, והכל בהרמוניה. התופים והבאסים מספקים בדיוק את מה שמבוקש מהם, הלימות רכות שמחלחלות בגוף בהנאה אמיתית. אפילו אבי נדהם מהסאונד. אז עם צלילים וקולות שירה שעוטפים אותי מכל כיוון, כל שנותר הוא ליהנות!
קטע הפתיחה האינסטרומנטלי "אטלס" מוביל אותנו לפיוט הפותח את סדר הסליחות יהודי ספרד ועדות המזרח. האזנה לקטע מלודי זה מעלה אצלי נוסטלגיה, עם חששות שמתלווים לחשבון הנפש. פיוטי הסליחות מיטיבם לתאר את השמחה המהולה בעצב, שמחת החיים והבקשה למחילה ולעתיד טוב יותר.
מיד לאחריו החלה ההופעה, הציגה תוכנית שנשזרה סביב נכסי צאן ברזל של פיוטי הסליחות ותפילות הימים הנוראים. בהפעה שולבו הרבה קטעים של מסורות שנות, וכמובן שירים עכשווים שמתכתבים עם אוירת הסליחות הכה ייחודית.
לשיר הראשון עלו האומנים חננאל אוחנה, הפייטן, הזמר, אושיית הרשת וגם המורה לערבית מרוקאית, ולצידו התארח לראשונה עם התזמורת, הזמר קובי פרץ.
שניהם פצחו בשיר "יה שמע אביונך", שיר המהווה פתיחה לסליחות הנאמרות במנחה של יום הכיפורים. תוכן הסליחה הוא בקשה מהבורא שימחל על עוונות עם ישראל, יבשר להם בשורה של סליחה ושל גאולה.
לאחריו החל לשיר קובי פרץ את השיר "ואפילו בהסתרה", שיר שמילותיו "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך אני עומד... אני עומד... אני עומד... ". השיר מהווה עיבוד לדברי רבי נחמן מברסלב, על הפסוק "וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא" המתייחס לפורענות גדולה שיביא אלוהים על עם ישראל לאחר שיחטא.
חננאל המשיך בפיוט הפופולרי לעשרת ימי תשובה, שחובר ע"י ר' רפאל ענתבי, מפייטני חאלב, על פי לחן של שיר ערבי: "עָזְרֵנִי אֵל חַי לְהַכְנִיעַ אֶת יֵצֶר הַמְפַתֶּה הַמֵּרִיעַ, מִבִּלְתְּךָ אֵין מוֹשִיעַ לְהוֹשִׁיעֵנִי". הקהל בשלב זה כבר לא יכול היה לשבת ברוגע בכיסאות.
או אז החלו לשיר חננאל וקובי יחדיו את השיר הידוע אדון הסליחות, או במילים המוכרות שלו "חטאנו לפניך, רחם עלינו", מה שגרם לכולם לשיר עם הזמרים בקול גדול.
את השיר הבא הקדיש חננאל לכל המתים שהקריבו את חייהם על מנת שאנו נחייה בארץ הזו. יש המכירים אותו בשם "עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ", ואחרים בשם "עוקד והנעקד". מדובר בפיוט הנאמר על ידי הספרדים ועדות המזרח בתפילת ראש השנה. יש הנוהגים לאומרה לפני תקיעות השופר שבין תפילת שחרית לתפילת המוסף, ואחרים נוהגים לאומרו בעת פתיחת ההיכל.
קובי פרץ פצח באחד המזמורים המפורסמים ביותר מבין שירי המעלות, הלא הוא מזמור קכ"א, המתחיל במילים: "שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים". מזמור זה נחשב כמזמור של זעקה ותחינה הנאמר בעת צרה. זה השלב בו הקהל פשוט שר עם קובי, ממש כאילו היה השיר המנון.
סגר את ההופעה השיר "אל נורא עלילה", שגרם לקהל בכל הגילאים ללקום ממקומות הישיבה ולשיר בעמידה.
כל הדרך הביתה שרתי עם אבי את השירים, חוויה מרגשת כשלעצמה. להקשיב לפיוטים הללו עימו, החזיר לשנינו את הזיכרונות של תפילה משותפת בבית הכנסת. הקונצרט גם הדגיש את העובדה שחוויית ההאזנה בסלון שונה לחלוטין מזו שבאולם קונצרטים וכמעט בלתי ניתנת לשיחזור.
לסיכום, אם גם אתם רוצים להתרגש מפיוטי יום הכיפורים, ומוסיקה המשלבת כלי נגינה ממגוון סגנונות עושה לכם את זה, רוצו להופעה של האנדלוסית הישראלית. היא עשויה להפיע אתכם.