ביקור באודיולנד מבית סאבו אודיו

הכירו את אודיולנד מבית סאבו אודיו

סאבו אודיו של רן שביט הוא לא פחות מאחד ממוסדות האודיו היי אנד הוותיקים בארץ ואת רן עצמו אני מכיר קרוב לשני עשורים. בגלגולי המערכות הקודמות שלי רכשתי המון מרן ובמרוצת השנים הכרתי אדם שהוא מקצוען ומבין אמיתי שתמיד נראה שכבר ראה ושמע הכל. עם מאגרי ניסיון בתחום שיש למעטים אצלנו, הוא עדיין תמיד, אבל תמיד מדבר איתך בגובה העיניים, אדם ישר והגון שיעשה מעל ומעבר עבור הלקוחות שלו (גם אם זה אומר לעצור לתרגילי נשימה במפתן סף גרם מדרגות אימתני עם כמה מאות ק"ג בידיים בבוקר יום שבת). לא בכדי הרבה מן הלקוחות של רן הם כאלו של הרבה שנים. המסירות הזו עם שילוב הניסיון והגישה לדברים סופר איכותיים מייצרת איש מיוחד בתחום. אז כאשר רן מתקשר אליי לספר על משהו חדש, אני מיד זוקף אוזניים כי אצל רן אין משחקים! הרי תמיד יהיה מדובר בדברים ברמה גבוהה ובעלי עניין. לפני כמה חודשים רן מתקשר ומספר על שיתוף פעולה חדש עם בחור בשם אור כחלון מגני תקווה. אור פתח את "אודיולנד" לייצוג והדגמה של המותגים אותם מייבא רן. המון זמן שאני מפציר ברן על החוסר בתצוגה של המותגים המדהימים שהוא מייבא בנאמנות שנים רבות והינה סוף סוף אור עם "אודיולנד" נכנס אלינו לפוקוס.

אודיולנד

את אור לא הכרתי עד למפגש האמור, אך כל שצריך זה רגע במחציתו ומיד מזהים את הג'וק. הבחור הוא "אחד משלנו" וניכר שהוא עמוק בעסק הזה של האודיו האיכותי. מהר מאוד בשיחת החולין מתגלה המקור האמיתי של אור לתחום כאשר הוא מגיע מהתחום המקצועי של האולפנים ואפילו יש גם רקע של ניגון. בקיצור, הצלילים זורמים בעורקיו של אור ובתחום שלנו, זה מצרך חובה. אני לא מאמין שזהו תחום שאפשר לעסוק בו מסחרית במסירות המתבקשת אם אין לך את הג'וק. התחום הזה ריגשי ואישי מדי לחיות בו בלי זה, לבטח בשוק הקטן יחסית שלנו פה בארץ. למעשה כשאני חושב על זה, כל העוסקים בתחום בארץ שאני מכיר ברמה האישית, לכולם יש את הג'וק. כל אחד בווריאציה שלו, אבל הג'וק שם ללא ספק אצל כל אחד מהם.

אור הקים שני חללי הדגמה במרתף בית פרטי בגני תקווה. חדר אחד פתוח לחלל המשך בקומה וחדר נוסף סגור ומטופל למוות. אנחנו פקדנו את החדר השני כמובן. כשאני אומר מטופל למוות אני מדבר על אקוסטיקה. מהקירות ועד התקרה וגם הרצפה. פנלים שונים מפוזרים ברחבי החדר ונראה שהנ"ל מוקמו בקפידה מקצועית. החדר קטן יחסית עם מידות של 3.5 מ' על 5 מ' וגובה תקרה סביב 2.3 מ' (להערכתי מזכרון). את יצרני רכיבי המערכת שנצבה בחדר אני מכיר וחלקם אף מכיר היטב.

לפני שנכנס לארסנל הציוד, אני חייב להתעכב על עניין כל כך מהותי וכל כך נדיר על סף הבלתי קיים בחדרי הדגמה של העוסקים בתחום וזה נושא כמויות הציוד בחדר / חלל הדגמה. 95% מהחדרים הללו במקרה טוב שופעים ציוד מכל עבר ובמקרה הרע, מפוצצים ציוד בלי מקום לסיכה. חדרים כאלו פשוט עושים עוול לציוד המודגם, מפוצצים למבקר את העיניים והמוח ולבסוף פשוט עמוסים מדי הן בעיניים, הן באוזניים ומה לעשות גם בתוצאה. זה אירוע נדיר על סף הלא קיים למצוא חדר הדגמה שבו ניצבת מערכת אחת שלמה לבדה, דהיינו רק מה שמנגן נמצא בחדר. במקרה כאן זה היה כמעט מושלם למעט זוג רמקולים נוסף בלבד שניצבו בחדר. רק על זה, כבר כאן אני מוריד את הכובע בפני אור!

אז מה בתפריט היום?

• רמקולים רצפתיים מהסדרה החדשה של Vienna Acoustics דגם Litsz Reference

• מגבר משולב בריא של Plinius מדגם Hiato

• מקור נגן דיסקים של Plinius מדגם Toko

• כבילה של Siltech מסדרות ה-Explorer וה-Classic

• כבילת חשמל ומפצל של ISOTEK

בקיצור, הציוד פה רציני והכל הורכב וחובר בהתאמה ומקצועיות ראויים לשבח. כיאה וכמצופה מציוד ברמות הללו.

עבורי לא משנה באיזה סט אפ מדובר ומה רמת הציוד שבו, ברגע שהוא כולל נגן דיסקים, ראשית אין מאושר ממני ושנית אני כמובן איך לא, נמשך באופן טבעי להאזנה לסט אפ המדובר כאשר המקור הוא הפלסטיק המסתובב. במקרה הזה מדובר בנגן מיצרן ותיק מאוד עם מוניטין שאורך חיי מוצריו נמדדים בשנים דו ספרתיים. הנגן של פליניוס יוצר בגישה מינימליסטית מקסימלית. רגע, מה? הנגן למשל לא כולל תצוגה דיגיטלית! מדוע? כי היצרן טוען בדיוק כך לאותה גישה מינימלית מקסימלית. הצג הדיגיטלי איננו חיוני לפעולת ניגון הדיסק ועל כן מה שלא מועיל במקרה הטוב לא משפיע ובמקרה הרע אף מזיק, ולכן אם יש ספק אין ספק והתצוגה הדיגיטלית נשארה מחוץ לעניין. והרי לכם הסבר לגישה מינימלית מקסימלית. מקסימום ביצוע במינימום "הפרעות" בדרך.

אישית עבורי, אני לא רואה את עצמי מצליח לחיות עם נגן ללא תצוגה דיגיטלית אבל היי, בסוף בהינתן תוצאה שהייתה מרסקת אותי ייתכן ונראה שהייתי מתרגל לעניין, אך זה כבר דיון ליום אחר.

לחיצה על כפתור פתיחת המגש בנגן כבר מבשרת על הבאות כאשר נפתח מגש מגירת אלומיניום שנראה כי תוכננה ע"י מהנדס מנופים ותיק שהמונח overkill עבורו היא דרך חיים והצורה האמיתית והיחידה לביצוע דברים. אני מתיישב, מתחילים. 

קדימה לסאונד

הדיגיטל לא דיגיטל של Malia פותח את סשן האזנה לסט אפ הזה

עם הצלילים הראשונים השקט הזה שבוקע מעומק הבמה בן רגע מעלימים לי את מיימדי החדר הקטן. הרזולוציה והפרטים מדביקים אותי למושבי. זו תחשוה שאני מכיר ממערכות מושקעות בחללי מרתפים. יש קסם של שקט מיוחד בחלל האזנה רציני שנמצא במרתף. חללים כאלו שמבוצעים נכון מביאים עימם שקט שקשה מאוד להתחרות בו שם למעלה במפלס של החיים. מה שנקרה בלועזית מדוברת dead quit.
תחום הווקאל הוא מהטובים והמדויקים ששמעתי בשנים האחרונות והאיזון הכללי פשוט מטמטם בתוצאה שלו. הפרדות הצלילים והאוויר ביניהם יחד עם הדיוק בפריסת הבמה במרחב כולם יחד מתכנסים לתוצאה מדהימה. נזרוק לסיר גם דינמיקה ומהירות שמרגישות כדבר של מה בכך עבור המערכת באלבום הלא פשוט הזה והרי לנו מנה משובחת בהחלט ול-final touch נוסיף גם זמני דעיכה והדהוד בתחום הגבוהים שהם ברמה חריגה בכל קנה מידה ונסכם את התוצאה כאן כחגיגה אודיופילית מהמעלה העליונה.

עשרת החדשים של לאונרד כהן ומה שביניהם

המערכת לוקחת את החוויה הרומנטית של המוזיקה של מר כהן למקום אחר עם כיוון יותר אנליטי משהו וקצת פחות "ריגשי", יותר מיקרו פרטים ואוויר בין המיקרו פרטים עצמם המטיילים לעומקה של הבמה והמרחב כולו. תחום הבאס נראה כי הוא מוגבל ע"י החדר עצמו ומרגיש שהוא מת לפרוץ את קוטלי החדר שמגביל אותו ועם זאת הוא מצליח לשמור על איזון ונוכחות מרשימים בחדר עם זמני התאוששות וחזרה יוצאים מן הכלל. אני נפעם מהיכולות של הבאס להישאר הדוק, מדויק ועם זמני התאוששות ועצירה מרשימים וניכר כי המגבר שולט ברמקולים בצורה פנומנלית. בשיר boogie street בתחומי התדר הנמוכים מאוד דהיינו ה-sub bass המערכת מפגינה יכולות מרשימות ביחס לגודלו הקטן יחסית של חלל האזנה.

בבו וסיגלה הנצחיים

המערכת הזו מצליחה לעשות משהו מאוד מאוד נדיר שפעמים בודדות ביותר חוויתי באלבום הזה, וזה חשיפת מיימד הגובה בחלל ההקלטה. זה משהו שחוויתי לראשונה רק לפני מספר שנים בודדות במערכת הפרטית שלי בעת סקירת מוצר מאוד מיוחד שאזכור ואנצור עוד שנים רבות. אותו הד נסתר בצלילים הראשונים חושף למעשה את גובהו של חלל ההקלטה, מאוד קשה לחשוף את זה. מדובר כאן בדבר שבודדות המערכות ששמעתי בחיי שחשפו את זה. נותר לי משהו נוסף להרחיב כאן?

קצת סר אנטוני הופקינס והוואלס הנפלא שלו

התזמונים בין כלי הנגינה בביצוע הזה הוא דבר שמעולם לא ייחסתי לו חשיבות כמו שקרה לי פה. המערכת הזו הצליחה לגרום לי לדמיין עצמי ניצב ליד המנצח ולחוש את עבודות הניצוח של תזמון כל נגני התזמורת. מי נכנס ויוצא ומתי, את הקצב והמהירות ואת זמני השילוב השונים. קשה להסביר במילים את אשר אני חווה כאן בהאזנה ליצירה הזו בסט אפ הזה. אני פשוט חווה את מלאכת תזמון נגני התזמורת וכנראה שצריך לחוות את זה כדי להבין. בשלב הזה אני עוצר לקחת אוויר ושלושתנו גולשים לשיחות חולין שמדלגות לתוך ומחוץ לתחום. אני נהנה להכיר את אור קצת יותר ובאופן טבעי לגלוש גם עם רן שאני מכיר כל כך הרבה שנים, עוד מימי מבצר העל שם ברחוב משכית בהרצליה פיתוח.

הבלתי נסלח ועוד קצת ווליום לפני סיום

המערכת שומרת על עקביות ברמות הביצוע שחוויתי עד כה, אולם כאן חסרות לי העוצמות והרטט של התחום התחתון האימתני שיש באלבום הזה ובסגנון הזה באופן כללי. אז הפעם לא נשברו לי האבנים בכליות וזהו פחות או יותר החוסר היחיד שאני חווה כאן. כל היתר כמו מהירות תיפוף פנומנלית, חשמל באוויר וקולו של הטפילד שבלתי אפשרי לפספס, כולם כאן.

בגישה הבלתי סלחנית אני סוגר עם קטע תופים קשוח

זהו קטע תיפוף מאוד קשה לביצוע ברמה נאותה וכשאני אומר נאותה אני מתכוון לרמת היי אנד אמיתית. אני מדבר על ביצוע שגם אדם שבחייו לא חווה את החוויה וגם אחד ותיק ומנוסה בתחום, שניהם כאחד לא נשארים אדישים לביצוע. לזה אני מתכוון שאני אומר "נאותה". הקטע הזה נמנה אצלי ברשימת קטעי ה-punishers מזה מספר שנים ותיאבונו של הקטע הזה לא יודע שובע מה הוא ורשימת הקורבנות שלו ארוכה למדי. זהו קטע שפשוט מפרק מערכות וחללי האזנה בפרט. אור הצליח להרכיב כאן מכלול רכיבים שיחד נותנים יכולות מהמרשימות שנתקלתי בשנים האחרונות. לבטח בסט אפ בתצוגה של עוסק בתחום. היכולת של המערכת הזו לעמוד בקצבים ובמהירויות הביצוע של המתופף הן על סף הלא נורמלי. בקטע ה-"עמוק" שהוא חלק מהשיא שהמתופף נכנס ל-zone שלו עם מהירויות הקיצון שבת'כלס עולים על היכולת של המוח האנושי לעמוד בקצב עבודת הידיים שלו, כאן המערכת נותנת לי מדידת מהירות נאמנה ופשוט מייצרת לי תמונת חטף וממחישה לי את ידיו של המתופף. כאילו ואני מקבל תמונת hi speed של מצלמת מעבדה. בקיצור, קשוח 'שמה' קשוח, המערכת טרפה את הקטע הזה וכל שנותר לי זה רק לדמיין, לאן עוד אפשר להגיע איתה בעוד שיפורים מסביב.

לסיכום

מה שאור הצליח לייצר כאן לכאורה נראה מאוד פשוט וברור מאליו במבט מהיר. אך למעשה לא כך הם הדברים, ממש לא. המערכת הזו היא דוגמת מופת לחשיבות התאמת ציוד והרכבה שלהם יחד באופן מדויק ומקצועי עם הרבה מאוד מחשבה ותשומת לב. הרי לכאורה, אין כאן מערכת בעלת רכיבים מורכבים מאוד או תגי מחיר שנושקים את כוכב מאדים. אין כאן רכיבים אקזוטיים מהתחום שבשנים האחרונות כל יום נשבר שיא חדש של מחירים ופאסון. תג המחיר של המערכת הזאת העסיק ועודנו מעסיק אותי אל מול מה ששמעתי וחוויתי שם בחדר. אז נכון, מדובר פה בסט אפ שנושק למאה אלף שקל ציוד. אבל! כן כן, יש פה אבל! מה תגידו אם אומר לכם באחריות מלאה שאני יכול למנות בשליפה מהירה כמה מערכות הנושאות תג מחיר כפול ואף מכופל משל המערכת שהרים פה אור וכולן נתנו ביצועים פחות טובים? מה תגידו אם אף אומר שהן נתנו ביצועים הרבה פחות טובים? אור עשה כאן קסם אמיתי. הבחור יודע מה הוא עושה וכיצד לשלב נכון מגוון רכיבים למנה משובחת מאוד! וזה כל ההבדל בין מקצועיות וניסיון לבין "סתם" זריקת כמה רכיבים ממותגים בעטיפה נוצצת.

בנימה אישית, עבורי הדבר היחיד שהייתי משנה בחוויה עצמה בשלמותה מבלי לגעת בציוד זה האקוסטיקה. קצת פחות פנלים סינטטיים מהתחום המקצועי ויותר פנלים טבעיים כדי לרכך ולו טיפה את החדר. אבל זה עניין של טעם אישי.

שורה תחתונה, יש היי אנד בגני תקווה ואני כבר מחכה לביקור הבא לגלות מה במנה הבאה בתפריט של אור ורן.

לאתר אודיולנד - לחצו כאן