ממיר דיגיטלי לאנלוגי MSB Discrete במבחן

המקור הדיגיטלי כבר לא מה שהיה, קיבלנו מוצר שמביא לנו משהו אחר. הדיגיטל לאודיופיל היא מילה גסה. לא עוד. MSB עושים זאת אחרת.

אתחיל בפרגון

הפעם אני בוחר להתחיל במילים חמות ולא, לא על המכשיר אלא על היבואן בהיבט המקצועי. להיות כתב בארץ זה לא פשוט ואני מדבר על ההיבט של השאלת הציוד, דהיינו המוצרים עצמם. בישראל כמו בישראל, הכל מהר, קצר, מיידי. חוסר הסבלנות מוטבע בתרבות שלנו. אני מדבר על הזמן שאני ככתב "מקבל" עם המוצר. לא מעט אני נאלץ לנהל סוג של מו"מ על כל שבוע נוסף שאני מבקש עם מוצר שמגיע לסקירה. יש לי כמובן את זמן המינימום שקבעתי לעצמי, ממנו אני לא זז. כן כן, לא אז לא. לצורך הפרופורציה, בארה"ב ובאירופה תקופת הסקירה של כתב עם מוצר נסקר נמדדת בחודשים. כן, חודשים(!) אצלנו הישראלים, זה נמדד בשבועות בודדים. הרי מה, "כל מה שכתב טוב צריך זה כמה שעות והוא כבר מכיר את המוצר לפחות ברמת המתכנן." הלא כן...? שלא לדבר על מקרה שבו "הוענק" לי ערב שלם בבית העסק. "ככל שארצה" אמר לי דאז האדון הנכבד לטובת כתבה על מוצר מסוים. אותה שיחה הטלפונית הגיעה בנימוס לסיומה כמובן תוך דקות בודדות.

המוצר בסקירה שלפנינו בילה אצלי קרוב לשלושה חודשים! זו תקופה חסרת תקדים בארץ, כבר אמרנו אמריקה... והיתרונות כאן ברורים. זה מעניק לי את היכולת להכיר ולהיכנס לקרביים של המוצר ובאמת להכיר אותו לעומק ברמה כזו של רכיב שאני חי איתו תקופה ממושכת. זה מעניק לי את היכולת לא רק להכיר אותו לעומק אלא גם לחוש אותו גם בפן הפרטי, באמת לחיות עם המוצר, להיכנס איתו לשגרה בבית וכך היה. המכשיר שימש אותי כמקור להאזנות הפרטיות שלי במשך כמה חודשים. מכאן אני שולח ליבואן תודה על שיתוף הפעולה ועל הבנת החשיבות שבסקירת מוצר לעומק לאורך זמן.

מי אתם MSB?

ספוילר קטן, את שני בעלי החברה שהם גם אחים, ראיינתי במסגרת תערוכת מינכן השנה (יפורסם כאן בהמשך במסגרת סדרת ראיונות נוספים). באופן מקרי לחלוטין נוצר מצב שבו אני ראיינתי יצרן כאשר מוצר שלו נמצא אצלי כבר כמה שבועות במסגרת סקירה פעילה. כמובן שישר נשאלתי בנושא, אך כאשר השבתי בנימוס שלאור העובדה שהמוצר עדיין בסקירה ולכן אני מעדיף שלא לדון על ביצועיו באופן ספציפי, אמריקאים כמו אמריקאים כיבדו את הבקשה ומיד הניחו לנושא בחיוך. כאשר אתה מראיין יצרן פנים מול פנים, החוויה הבין אישית היא אחרת. אתה מגלה קצת על האנשים עצמם שמאחורי המותג, מאחורי תגי המחיר ומאחורי החומר השיווקי. כמעט תמיד, אתה למד דברים שלא תדע בשום סיטואציה אחרת. באתר החברה ניתן ללמוד כי החברה קיימת כבר למעלה מ-25 שנה. החברה הינה אמריקאית A to Z. המו"פ, ייצור, הרכבה הכל כולל הכל In House. מרמת המעגלים המודפסים ועד לרמת עבודות הכרסום המטורפות של כל מוצרי החברה.

ובכל זאת, מי ומה אתם MSB? החברה ידועה כבר שנים רבות בזכות מכשירי ההמרה מדיגיטל לאנלוג שלהם, באנגלית מדוברת DAC ובאנגלית כתובה Digital to Analogue Converter. תפקידו של הממיר הזה כשמו כן הוא, להמיר את האות הדיגיטלי של תוכן מוזיקה כדוגמת דיסק, קובץ מחשב או הזרמה מהרשת ולהמירו לאות אנלוגי שלבסוף מגיע למאזין באמצעות הרמקולים בתוצרת גלי קול. זה בגדול הסיפור. MSB מאז שאני זוכר את המותג נודעה בזכות הממירים שלה כהדבר בתחום האודיו היי אנד. גם מגברים נמצא בארסנל החברה אבל בתודעה העולמית היו אלה הממירים שכבשו את שם המותג. בשנים האחרונות עם השקת סדרת מגברים חדשה, נראה שגם כאן החברה "מפציצה" עם מגברים ברמה מאוד גבוהה. האמת, בכל חדר במינכן השנה שבו פיקדה מערכת שלמה של MSB (מקור והגברה), הסאונד היה יוצא מן הכלל. בקיצור, מדובר במותג ותיק, רציני עם מוניטין מהמוערכים בתחום. 

לפני שנצלול לאלבומי הבחינה וסגנונות המוזיקה עצמם, ראשית אתייחס לפאן של ההבדלים בין רמות איכות שונות של קבצי מוזיקה שנוגנו דרך TIDAL באמצעות ROON. ישנו הבדל שמיע ומאוד ברור בין סוגי קבצים שונים. כלומר, שומעים מיד את ההבדל בין קובץ MQA 96kHz למשל אל מול האחר כדוגמת 44.1kHz. היום כל DAC ראוי יציג לנו בגאווה בתצוגה שלו את נתוני הקובץ המנגן, כאילו בא לומר "הנה, תראה כמה אני מתוחכם ורציני, אני אומר לך בדיוק את נתוני הקובץ. אני גבר שבגברים, תותח על אני." אממה, הרבה פוזה של תצוגה מפונפנת ומעט ת'כלס. בלא מעט מקרים ההבדל לא בדיוק שמיע ובאלו שכן, לא משמעותי במיוחד בתוצאה בין קובץ מהסוג הראשון לבין זה השני "הפחות נחשב" לאור נתונים שלכאורה נחותים יותר. עם ה-MSB זה שמיע ומורגש מיד. מה שמחזיר אותי לדברי בפתיח מעלה, ככל שעבר הזמן שלי יחד עם ה-MSB כך הגעתי למצב בו ב-95% מהמקרים שניגנה מוזיקה ברצף מתמשך הצלחתי לזהות על עיוור את ההבדלים בין איכויות שונות של קטעי מוזיקה שונים וזאת כמובן מבלי לדעת מראש האם מנגן קובץ "סופר איכותי" או כזה "רגיל". והרי לי ככתב, ולכם כקוראים עוד ערך מוסף למצב בו הכתב והמוצר מבלים זמן ממושך יחד. זמן שכבר נכנס לסוג של שגרה בביתו של הכתב. יש לזה ערך גדול מאוד.

בניה ומראה:

במבט ראשון, המכשיר נראה צנוע וסולידי עם שילוב קווים ישרים ועגולים ולא בעל מראה מיוחד משהו. ואז אתה מתקרב, נוגע בו, מרים אותו ובוחן מקרוב. אז מבינים במה מדובר. איכות הבניה היא מושלמת(!) ניכר מיד שעבודות ה-CNC הן של מכונת ייצור תעופתית. המארז כולו מיוצר מבלוק אחד של אלומיניום מה שישר שם את רמות הגימור והבניה במקומות אחרים לחלוטין. אין ברגים בחזית, בצדדים ובגב המכשיר. המכשיר הורכב ונסגר מהתחתית שלו, חזית שלעולם לא נחשפת לעין. ה-MSB מגיע בשני גימורים, אלומיניום, מט טיבעי ושחור פחם מט. הגימור השחור מט הזה פשוט מטמטם. קשה מאוד להעביר את זה בתמונות. סמכו עליי, הגימור השחור הזה מושלם! בקיצור, הבניה והמראה כאן נמצאים ברמות הגבוהות שיש.

העמדה והפעלה:

חיבור והפעלת ה-MSB לוקחים 10 דקות. חשמל, זוג XLR וכבל רשת. מדליקים, המכשיר מריץ את כל המערכות ותוך פחות מ-20 שניות העסק מוכן לנגן. בהתממשקות ל-ROON לא הספקתי לספור עד 5 והמכשיר זוהה והטידל ניגן פיקס. ככה זה כשהמכשיר מגיע ROON Ready אמיתי והכל הונדס ברמה הכי גבוהה שיש. המעבר בתפריט באמצעות הלחצנים על המכשיר עצמו עושה את העבודה, אבל תפעול מהשלט זו רמת נוחות ומהירות אחרות לגמרי. השלט סופר אלגנטי, בנוי מושלם ועם נוחות תפעול יוצאת מן הכלל! במרכז השלט ישנו Donut סיבובי וכפתור במרכזו כאשר הזוג הזה יחד מאפשרים תפעול התפריט מרחוק ושליטה על עוצמת הווליום. זה לא מסתיים כאן, פיצ'ר מעולה נוסף הוא שליטה על ה-ROON. אותם לחצנים מוכרים משלט של נגן CD קיימים גם פה ובאמצעותם ניתן לתפעל את ה-ROON באופן זהה לנגן CD. מעבר שירים, קדימה ואחורה, play, pause, stop בקיצור, הכל. ה-MSB בעל מימדים צנועים יחסית ומגיע עם רגלי שיכוך קטנות עם חומר גמיש בקצה, דבר שמיד מסיר את החשש בפני שאריות נזק על גבי הסטנד האהוב. ה-MSB לא מתחמם כלל (פיזור החום שלו הוטמע ב-CNC של השאסי) אולם ספקי הכוח, למרות שגם בהם ישנם מפזרי חום, עדיין פולטים חום ורצוי לספק להם תנאי פיזור חום לסביבה.  

סה"כ ההעמדה נוחה מאוד וההפעלה של המכשיר מאוד קלה וידידותית. המסך בחזית המכשיר למרות היותו הקטן ביותר בסדרת החברה, הוא עדיין גדול וברור מספיק לקריאה ממרק של 3 מטרים בקלות. תענוג.

אהוד בנאי - בלוז כנעני

עם פריטות הגיטרה הראשונות, גודל הסאונד הוא משהו שטרם חוויתי ממכשיר מקור. ההולוגרפיה מעלפת. רמת הפרטים בלתי נתפסת, הטיבעיות לא נורמלית וה-MSB תופס אותי לא מוכן בעליל למתרחש סביבי. רגע, זה ממיר שמנגן קובץ דיגיטלי מ-TIDAL בחיבור ישיר לרשת. מאיפה הביצועים והיכולות הללו? אוקיי, מדובר במכשיר של חברה מאוד נחשבת בתחום אבל עדיין, זה עדיין לא מקור נגן CD. מה לעזאזל קורה פה? את האלבום הזה בדיסק אין לי, אך אילו היה, הייתי חושש לחייו במבחן השוואה של זה מול זה. אני כבר עכשיו "חושש" שמה יש כאן Game Changer, הייתכן?

טוב, משיר אחד אני נזהר שלא לקפוץ למסקנות ואני ממשיך קדימה. בשיר 'אביא לך', ההפרדה וכמויות האוויר בין הפסנתר, כינורות, גיטרה וקולו של בנאי הן ברמה היסטרית. אני מקבל שכבות צליל עם הפרדות צלולות ביניהן. הטיבעיות בקולו המוכר של בנאי היא לא פחות משקר לאור יום שבו הוא יושב מטרים בודדים ממני. אין בקטע הזה אתגרי דינמיקה, באס וזמני התאוששות מיוחדים, אף לא אחד מהדברים הללו, אבל כן יש כאן כלי נגינה מופשטים עם קולו של בנאי וכמובן הגיטרה המוכרת שלו. זהו נוף מוזיקה ישראלי שורשי. ה-MSB מפגין כאן ביצוע כל כך נכון ואמיתי שאני נשאב פנימה לביצוע בצורה בלתי רגילה. השקט ורצפת הרעש באים כאן לידי ביטוי באופן הכי בולט שניתן וזאת במיוחד לאור סגנון המוזיקה של האלבום הזה. הרי הרוב זה קולו של בנאי בליווי כלי נגינה מעטים והכל בקצב איטי יחסית, כך שבתוך שניות רצפת הרעש וטיבו של אותו רקע שחור נחשפים. זוג ספקי הכוח כאן מראים לי בדיוק מה הם שווים. יש לרג'ואן קטע עם התכונה הזו בציוד שהוא מביא. גם עם המגבר המשולב של Pilium שסקרתי מוקדם יותר השנה היכולות הללו של רצפת רעש מטמטמת בלטו באופן חריג. אין מנוס, זה מביא לרמה אחרת לגמרי בתוצאה הכללית.

Christian Oliver - Les Feuilles mortes

קטע נוסף עם תכונות דומות לבלוז של בנאי. משקל קולו של אוליבר שופע באס במשקל כבד. ה-MSB מפעיל את יחידת הבאס ברמקולים שלי בשירתו של אוליבר והמשקל בקולו מדהים. את פערי התזמון בשירתו בדואט עם הזמרת האלמונית, ה-MSB מעביר לי באופן כמעט מזלזל, כלומר הוא צוחק אל מול האתגר בחשיפת הפרשי התזמון בין שני הזמרים. לא נשמע כמו משהו שקשה לחשוף, נכון, אבל כשזה קורה ברמה כזו שאני שומע את ההבדל בהברות, כלומר במילה המסתיימת ב-"קה", אני שומע מי מסיים ב-'קהה' ומי ב-'קה'. פריטות הגיטרה מכתיבות את תזמון השירה של השניים ואני יודע זאת לא כי הייתי נוכח בהקלטה אלא כי ה-MSB חושף לי את כניסות שירת השניים כחצי שניה אחרי בקיעת צליל הפריטה הראשונה לכל אורך השיר. היכולות בחשיפת פרטים ורבדים של הממיר הזה היא משהו בלתי רגיל וכאשר רצפת הרעש פה נמוכה בצורה קיצונית זה מביא לתוצאה שהיא פשוט משהו אחר.

MALIA – CONVERGENCE

אני מאתגר את הדיגיטלי עם דיגיטלי מורכב מאוד לביצוע - אלבום לא סלחן בעליל שאף השנה מצא את דרכו לכמה חדרים בתערוכת מינכן, כאשר הרוב הכמעט מוחלט לא עמדו באתגר. האלבום הזה הוא מהסוג שאו שהתוצאה מפילה לסתות או שהיא סתמית. אין כאן אופציה לבינוניות. שכבות וכמויות הצלילים, משקל התדרים הנמוכים והירידה לתדרים הנמוכים של הבאס מהווים אתגר קשה מאוד לביצוע ובל נשכח שכל זה כמובן צריך בו זמנית ולשמור על איזון טונלי וטיבעיות בשירתה של מליה. בקיצור, נשמע סיוט מהרגע הראשון.

פתיחת האלבום עם הבאס שנע לכל עבר מרעידה את החלל שלי עם צלילי באס צלולים, ההפרדה וזמני ההתאוששות ברמה הגבוהה ביותר. עומק וגודל הבמה אדירים עם תלת ממדיות ורזולוציה שגם כאן, נמצאת ברמה מהגבוהות שחוויתי. אני מאמת כאן את "שחששתי" עם האלבום של בנאי, היכולות ברזולוציה ובפרטים של ה-MSB הן פשוט דבר של מה בכך עבורו. זה ברמה שבאלבום הנ"ל אני שומע פרט שלא שמעתי בעבר בניגון דיסק(!) לעזאזל, נפל פה דבר... הדבר השני שנפל פה זו הלסת שלי.

המכשיר הדיגיטלי הזה לקח אלבום דיגיטלי קשה ומעבר לכל מה שאני מחפש לקבל כאן, הוא מבצע זאת עם חלקות וחוסר "דיגיטליות" כאלו שאני לא מאמין למשמע אוזני. התוצאה כל כך טיבעית שאני נותר המום. הדיגיטל פה לא דיגיטלי. איזו חלקות, זרימה, טיבעיות והכל בשילוב עם מהירות, פרטים ורזולוציות מטמטמות. פריסת הבמה ענקית עם כמויות אוויר אדירות. המהירות והדינמיקה הן של מטוס קרב על כל מנעד טווח התדרים ללא יוצא מן הכלל. לכל הסופרלטיבים הללו נוסיף חלקות וטיבעיות ברמה שוברת שוויון וניתן להתחיל ולהבין במה מדובר כאן. הביצוע של ה-MSB באלבום הזה מפיל אותי לרצפה. כן, יש דיגיטל איכותי, ואז יש את הדבר הזה. אני מאזין לאלבום עד סופו כמובן.

Andre Rieu - And the walz goes on

יצירה שנכתבה ע"י לא פחות ולא יותר, מר אנטוני הופקינס. כן כן, שחקן הקולנוע. מסתבר שהוא גאון גם בעוד איזה תחום או שניים. הביצוע של Rieu הגרמני הוא לא פחות מעילוי מוזיקלי. סרטון הצינור ממחיש זאת יותר טוב מכל תיאור בכתב (מומלץ מאוד). ה-MSB נכנס כאן לחליפת הקלאסי כאילו גדל בתקופת הרנסנס. זה כבר מצחיק? מעצבן? או אולי כבר הפך צפוי? גם כאן התעסקות בכל אבני הדרך האודיופיליות פשוט איננה רלוונטית, לכן אקצר: הוא עושה הכל מדהים. מה שכן אתעכב עליו זה הפיל בחדר. טיבעיות. אז לא פיל בחדר וגם לא נמלה. הטיבעיות בכלי המיתר וכלי הנשיפה היא לא פחות ממדהימה. המקצב העולה והיורד של היצירה מכניס אותי לתנועות קצב ואני נעלם ביצירה ורק חושב על היופי שבה וכמה גאון צריך להיות כדי לכתוב כזו יצירה.

ה-MSB השכיח ממני שאני בוחן אותו ולמעשה כולי בתוך המוזיקה. בשלב הזה אני כבר מבין או בעצם למד, שה-MSB אדיש לחלוטין לסוגי מוזיקה שונים. מבלוז כנעני דרך קלאסי וכלה ברוק ודיגיטלי קשים. לבחון אותו אפשר עם כל סגנון מוזיקה שרוצים. הוא יצחק צחוק ענק של Bad Guy מסרט הוליוודי של שנות השבעים. לאתגר אותו בהיבט הזה, זה לא רלוונטי. פשוט ככה. אז איפה כן? מעבר לחוויית משתמש, נוחות תפעול והיצע פונקציות ומפרט טכני שכבר ציינתי קודם, ישנו מבחן אחד שהוא היעד הנכסף של כל ממיר דיגיטלי: טבעיות ונאמנות למקור. אותה שאלה שקובעת הכל, האם הסאונד טוב ככל שיהיה, הוא לא מעייף לבסוף? האם הסאונד טבעי באמת לאורך זמן ולא רק מרושם ראשוני עם יכולות מפוצצות וצלצולי פעמונים פשוטו כמשמעו. בתרגום לשפה אודיופילית: האם הסאונד אנלוגי או דיגיטלי? שאלת השאלות בתחום הממירים של עולם ההיי אנד.

אז ככה, התשובה היא חד משמעית כן! מדוע אני כה נחרץ? כי יש כאן Game Changer בתחום והדיגיטל הזה של MSB הוא חיה אחרת. יש כאן מוצר שמבחינתי משלב את שני העולמות. יכולות של מוצר דיגיטלי מהמעלה הראשונה עם שילוב של סאונד טיבעי. מדובר כאן ברכב בנטלי GT בעל יכולות של רכב ספורט עילאי בשילוב נוחות ופינס של רכב מלכותי. מה עוד אפשר לבקש? אני מזהיר מראש שהתשובה מעצבנת: זהו דגם הכניסה של החברה כאשר בדגם אחד בלבד מעל, כמות הממירים בפנים המכשיר כבר כפולה, ופה אני עוצר שמא לחץ הדם יעלה יותר מדי...

הוספת ספק כוח שני

ה-MSB מגיע עם ספק כוח חיצוני כסטנדרט. היתרונות של הקונפיגורציה הזו מוכרים לנו בתחום כבר שנים רבות. חשיבות מקור החשמל לרכיבי האלקטרוניקה היא קריטית ומהווה השפעה ישירה על תוצאות ביצועי הרכיב כולו. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בספק כוח חיצוני ייעודי ומושקע. מקור ה-ROON שלי הוא mac mini. כאשר חיברתי אותו לשנאי המייצב של המערכת, ההבדל בסאונד היה לא ייאמן. שנים שאני משווה את טיב מקור החשמל לטיבו של המזון שאנו מזינים את גופנו. ב-MSB לקחו את זה עוד שלב קדימה. ישנה אפשרות לשדרוג מקור החשמל לממיר בספק כוח נוסף, שני במספר. בכך כל ערוץ בממיר מקבל שנאי כוח משלו המופרד, הן פיזית והן במעגלים החשמליים, אחד מן השני.

היבואן סיפק לנו לסקירה שני ספקי כוח, כאשר הוא עצמו טרם ניסה ובכך עדיין לא חווה בעצמו את ההבדלים בין עבודה עם ספק אחד אל מול שניים. כמובן שאם יש, אז ברור שחיברתי את שני הספקים וכך למעשה היה המצב במשך חודש פלוס. הכרתי את ה-MSB עם שני ספקי כוח חיצוניים. אחרי למעלה מחודש ניתקתי ספק אחד וה-MSB כעת מוזן מספק כוח אחד במקום שניים. ההבדלים.... אוי. זה קשה, פשוט מצב קשה(!) ההבדלים הם על סף הבילתי נתפס. זה מתבטא בכל פרמטר אפשרי. המשקל, שליטה בבאס, גודל במה, פרטים, תלת ממדיות שכמובן פחות טובה היות ורצפת הרעש איננה נמוכה כפי שהייתה קודם עם שני ספקי הכוח. היבואן עוד באותו ערב קיבל ממני טלפון עם הצעה להגיע. "עזוב אותך שיחה אודיופילית, תבוא תבוא."

האדון הגיע יום למחרת. בשיא חוצפתי אני ערכתי לו הדגמה על המוצר שלו עם ספק אחד ועם שניים. אני חושב שהוא עדיין חושב על המילים כי מלבד מבט ואישונים מורחבים, הוא לא הוציא הגה מפיו. כנראה הבחור עדיין חושב על המילים המתאימות. כאשר ה-MSB הושב ליבואן אמרתי לו שלמכור את ה-Discrete עם ספק בודד זה שווה ערך למכירת פרארי עם הגבלת מהירות ל-80 קמ"ש. יש דברים שפשוט לא עושים. אני רוצה להאמין וסבור שמי שנמצא ברמות המחיר הללו, תוספת של 6,200 ₪ אינן פקטור כמעט כלל אל מול השידרוג שמגיע עם הוספת ספק הכוח השני. מדובר "בפרוטות" ביחס לשיפור. פשוט ככה!      

שימוש כקדם מגבר

בדגם הכניסה שלפנינו ישנו קדם מגבר מובנה המאפשר חיבור ישירות למגבר ובכך למעשה יכול ה-Discrete לשמש גם כקדם מגבר בפני עצמו. כמובן שבחנתי את האופציה הזו לקראת תום התקופה שלי עם המכשיר. הביצועים אומנם לא רעים בכלל, אך הם בהחלט לא ברמות הביצוע של הממיר כממיר למקור מוזיקה. אל מול הקדם מגבר שלי זה התבטא בעיקר בפערי משקל וצליל הומוגני שהיו פחות טובים ממה שאני רגיל לקבל מהקדם מגבר שלי, אך עדיין כקדם מגבר ה-Discrete הוא בעל יכולות מרשימות.

אממה, כמו כל דבר בחברה הזו, זה לא מסתיים פה. בדגמים הבכירים של יותר MSB ישנה אפשרות להוספת רכיב קדם מגבר "אנלוגי" עם הפרדה מלאה ממעגלי ההמרה הדיגיטליים. החברה מדווחת על יכולות ברמות אחרות לחלוטין מאלו שנמצא בדגם הכניסה. לאחר קריאה באתר החברה על ההבדלים בין שתי האופציות אני בהחלט מבין שמדובר בחיה אחרת ולא סתם גימיק שיווקי, הח'ברה האלה הם ה-Real Deal.     

התאמה ליתר רכיבי המערכת

בשימוש כממיר בלבד, חותם הצליל והיכולות בפרט של ה-MSB הם כאלו שלא סביר בעליל שהוא יהווה את החוליה החלשה במערכת הסטריאו וזה דבר שיש לקחת בחשבון ולשים את האגו בצד למי ששוקל לשלב ממיר MSB במערכת האהובה שלו. מדובר במכשיר עם יכולות רזולוציה ושקיפות מהמעלה הראשונה שבקלות כמעט מעצבנת תוך שניות יחשוף את ההבדלים באיכות המוזיקה עליה הופקד להמיר. רצפת הרעש שלו נמוכה באופן חריג וזה "עלול" לחשוף חוליות חלשות אחרות במערכת. מה שנקרא, צרות טובות. פקטור נוסף שיש לקחת בחשבון כאן, הוא שישנן מגוון אופציות לתוספות מודולים שונים, החל בחיבור סאב וופר, חיבור רשת ועוד אחרים כאשר המעניין ביותר הוא מודול המרת USB / Optic. מוצר מאוד מאוד מעניין.

סיכום

בהינתן שמדובר כאן בדגם הכניסה של החברה, אני מוצא עצמי תופס את הראש במחשבה על מה מתרחש עם הדגמים הבאים של החברה הנפלאה הזו. MSB הצליחו לייצר מוצר שהוא Game Changer בתחום הכי מדובר מזה כמעט עשור בעולם האודיו היי אנד, וזאת כבר בדגם הכניסה שלהם. היום התכנים המוזיקליים הכי נצרכים בעולם הם דיגיטליים בהזרמה מהרשת. זה נתון עובדתי כבר שנים ושנות הקורונה רק העצימו זאת לשיאים חדשים. אני זוכר עוד במסגרת ראיונות שערכתי בתערוכת מינכן 2018 שהנושא הזה הועלה ונידון עם כל יצרן שראיינתי וגם אלו שהיו בגדר פטפוטי מסדרונות. הנושא הכמותי כבר אז היה מוכר וידוע לכולם. מה שמאז ועד היום נשאר הוא נושא הדיון המרכזי והוא היכולות של המקור הדיגיטלי בהזרמת קבצים להגיע לרמות של ניגון דיסק ושלא לדבר על תקליט (נושא שלא ניכנס אליו כאן).

עד לפני שנים בודדות, ארחיק ואף אומר שנה או שנתיים, עדיין שררה עננה על היכולות של ממירים דיגיטליים גם כאלו בעלי תגי מחיר של רכב חדש שהם מעולים, מצוינים, מכשירי על וכולי וכולי... אולם עדיין תמיד בסוף התיאורים הייתה מגיעה הסיומת של "זה עדיין לא כמו אנלוג, זה עדיין פחות טוב מהדיסק." לי אישית, היה ברור שמתישהו השינוי הזה יגיע, זה היה רק פונקציה של זמן. כמו כל דבר, לבסוף הטכנולוגיה הכל כך יקרה הזו תחלחל מטה למוצרים זולים יותר. כמובן שהביצועים העילאיים ישמרו במכשירים היוקרתיים יותר, זה ברור. אבל העובדה היא שזה כבר ישנו.

אז אולם אני לא מייצר כאן אשליה אוטופית - להגיע למה ש-MSB הגיעו כאן ישנו תג מחיר לא מבוטל ודגם הכניסה כאן מציב את המוצר בסקאלת הקצה. אך זה לא משנה את העובדה של ה-game changer. הממיר Discrete יחד עם האופציה לשני ספקי כוח מביא כאן את העולם הדיגיטלי לרמות אחרות. למשהו אחר. לתחושה אחרת. זו פשוט חיה אחרת!

אומר זאת שוב, מדובר כאן בדגם הכניסה של החברה כאשר הדגם הבא מעליו בסדרה מכיל פי שתיים יותר יחידות המרה. בקיצור, ה-Discrete נראה ונשמע כקצה הקרחון בפסגתו של הר האוורסט הנקרא MSB. רגע, אמממ... ה-Discrete הוא לא בפסגה של MSB, יש רק עוד שלושה נוספים מעליו...

ממיר בלבד. מחיר: 52,000 ₪

ספק נוסף, מחיר: 6,200 ₪ 

Network Renderer. מחיר: 8,200 ₪

יבואן: רג'ואן אודיו

רכיבי המערכת:

רמקולים:

Tidal Piano Cera G2

קדם מגבר:

AVM PA 5.2.

הגברה:

AVM SA8.2 – סטריאו.

מקור  דיגיטלי:

AVM MP8.2 - טרנספורט / ממיר.

Mac mini / Roon / Tidal.

כבילה:

רמקולים: Nordost Frey 2.

אינטרקונקטים: Nordost Frey 2.

דיגיטל USB: Nordost Tyr 2.

דיגיטל רשת: Shunyata Sigma.

חשמל: Nordost Frey 2, Sine Coliseum II, Zafino Silver Dart Graphene.

תשתית וחשמל:

קו ייעודי Oyaide ופאזה נפרדת 25Amp+ HifiTuning Gold.

מייצב חשמל: Sine SRT-3KV.

מפצל חשמל: Oyaide R1 + XXX.

דופלקסים (X2): Sine Nano.

סטנד ושיכוך:

Neo Double Tripod & Carbon Fiber, Sorbothane, Gregitek Aerius, Finite Element Cerabase Classic.

אקוסטיקה:

תקרה: פנלים SOLO HEXAGON 50mm.

קיר מערכת: חיפוי עץ + דיפון אקוסטי.

נתונים טכניים של המוצר הנסקר: