מאסטרו אודיו, אחד מיבואני האודיו היי-אנד הוותיקים בארץ עבר למקום חדש

כתבנו גיא אזרואל קפץ לביקור אצל עופר ה-''מאסטרו''

את מאסטרו אודיו, אני מכנה כבר שנים "עופר מאסטרו", כיוון שמאגרי הידע שיש לעופר בראש על עולם המוזיקה הופכים אותו לכזה, "מאסטרו". צריך לבלות עם עופר כמה שעות טובות כדי להבין את כמויות והיקפי הידע שלו בעולם המוזיקה.

המערה בגבעתיים

כשעופר פירסם על מעבר למקום חדש עלתה בי המחשבה של תום עידן. עידן "המערה בגבעתיים", אותה מערה שמי שזכה לבקר בה מבין בדיוק על מה אני מדבר.

הכניסה בסמטת הצמחייה הפראית שהקיפה את שביל הכניסה והמעבר דרך דלת הפלדלת הישנה תמיד היו תופסים אותך בסוג של הפתעה כזו. למרות שידעת בדיוק לאן הגעת, המעבר בדלת וגילוי האוצרות החבויים מאחוריה הוא לא בדיוק דבר שנקרא לו "צפוי". היה בזה קסם שכזה. הרבה היסטוריה עברה שם במערה של המאסטרו. תמיד אמרתי לעופר שהמקום קסום אבל הבלאגן, אוי הבלאגן... חירפן אותי. כבלים, רמקולים, ארגזים, אביזרים וכל הבא ליד בכל מקום. המטר רבוע הפנוי היחיד הייתה הכורסה הכבדה במרכז החדר. כורסה מנוולת, כמה פעמים אמרתי לכורסה הזאת "באתי לחפוז, בלי שטויות". כן כן... "בסדר". כמה שעות אחרי, היא תמיד צחקה את הצחוק האחרון. הפעם האחרונה שביקרתי במערה, הייתה כאשר הגעתי לאסוף את השנאי מייצב של SINE שרכשתי מעופר, אז התחכמתי ואמרתי ל'מנוולת' שאני נשאר עומד ובכך יצאתי בנזק קטן של חצי שעה, לאחר קשקושי אודיו בעמידה במפתן הדלת. אילו ידעתי שזה יהיה הביקור האחרון שלי "במערה", הייתי נפרד אחרת, אז מכאן אני שולח את סליחתי אליכן "מערה וכורסה מנוולת", היו שלום ואני מקווה שקירות המערה הספוגים בשנים של מוזיקה משובחת ישרו רוח מיסטית כלשהיא על הדייר הבא ואיזו מערכת נחמדה עם איזה משולב וזוג מוניטורים טובים ימצאו את דרכם לחלל הזה.

מפעל חיים של אלבומים

היה לי ברור שביקור במעונו החדש של המאסטרו הוא רק עניין של זמן. עופר הקדים אותי והזמין. כעבור כמה ימים בשעת ערב אחרי האטרף של היום הגעתי לרח' בן אביגדור בת"א. מעבר לדלת הפלדה התעשייתית נגלה בפני עולם אחר ממה שהכרתי בגבעתיים. המקום מסודר ומאורגן. בחלל עומדות 2 מערכות המורכבות מהקרם דה לה קרם שבארסנל של המאסטרו. אבל מה שיותר שמחתי לראות זה את אוסף המוזיקה של המאסטרו במלוא הדרו. קירות של תקליטים ודיסקים. סוג של "מפעל חיים" כזה שעופר צובר במהלך השנים. כמויות האלבומים שם אומרות לך את כל מה שצריך לדעת על המקום אליו הגעת. החלל לא מטופל אקוסטית כמעט כלל מלבד פה ושם תמונות קנבס (אגב, מעשה ידיו של עופר. מה שהפך לסיפור של ריפוי ועיסוק לנפש...), בקיצור החלל הוא "ביתי סטנדרטי" בלי כל מיני טיפולים אקוסטיים מקצועיים. ספוילר קטן... עופר, סליחה, "מאסטרו" לא פרייאר. החלל מתפקד מצוין. מאוד אהבתי והתחברתי לכך שהתוצאות כל כך טובות ללא טיפולים מיוחדים ובכך בעצם "לקחת את המערכת as is" ולהציב אותה בסלון ביתי סטנדרטי, ככל הנראה יפיקו תוצאות דומות לאלו שאצל עופר ואף אולי טובות יותר בסלון מאובזר כורסאות, שטיח, קירות גבס וכו'. 

מפקיסטן לשבט "גולו בולו" - שכבות אין סופיות של צלילים

היות ואני מכיר את עופר לא מעט שנים, אני כבר יודע שלשמוע אצלו זה לתת לו להגיש לך את התפריט טעימות שלו ואם אתה בקטע של מוזיקה קלאסית על כל סוגיה, החל מהרכבים מפוצצים עם אורגנים ענקיים ותזמורות פילהרמוניות ועד הרכבי מקהלות ילדים, אז בכלל צפויה לך חוויה מיוחדת. אנחנו מתחילים עם המערכת הראשונה המורכבת מרמקולים של Kodus, הגברה בתצורת קדם מגבר ומגבר dual mono מפלצתי של Symphonic Line, מקור שרת דיגטלי של Innuos וממיר של CEC. הסאונד שבוקע מהמערכת הזאת כל כך פריך שזה מרגיש שכל צליל מבקע אטום לשניים בחלל האוויר הפרוס מולי. למערכת הזאת יש יכולות לגרום לי להאזין בהנאה חוץ גופית ליצירות מוזיקה שבכל סיטואציה אחרת היו נשמעת כמו רעש נוראי וסבל לאוזניים ואפילו לנפש. בקטע מוזיקה פקיסטני שהוקלט באיזה חור שכוח אל, פתאום פה זה נשמע מרתק עם שכבות אין סופיות של צלילים וכמויות אוויר בילתי נגמרות. יש גובה, יש רוחב ויש עומק מדהימים. המערכת מנגנת בארבעה מימדים כאשר המימד הרביעי הוא מימד פסיכודלי שלוקח אותך למסע בעולמו של המאסטרו. מפקיסטן עופר מעלה אותי על טיסה ישירה לאפריקה לאיזה שבט "גולו בולו" ובאמצע איזו סוואנה צחיחה פוגש אותנו ארט בלייקי, אחד מגדולי מתופפי הג'אז. שילוב שרק עופר מסוגל להכיר לך. האם התחברתי למוזיקה? לא ממש. אבל היכולות שחזור של המערכת פשוט מטמטמות את השכל. משם עלינו על מטוס סילון לארה"ב לפגוש את פט מט'ני. המערכת מנגנת בצורה כזו שכל מה שחסר לי זה חושך מוחלט בחדר. פשוט לקום ולכבות את האורות ולהפליג לחלל אין סופי של מוזיקה שחודרת לך לנפש. המערכת מנגנת את מטני ברמה כזו שלשמו נועד המצב הזה של האזנה וניתוק מהחיים. וואוו, כמה קסם... אמרתי לעופר שמכל השנים ששמעתי אצלו, המערכת הזו היא הטובה ביותר שאי פעם חוויתי אצלו. ללא ספק. השעות חולפות להן בקלילות וכאשר אני רואה את המספרים על השעון הופכים מטרידים, בלית ברירה עברנו להאזין למערכת השנייה.

החייאה בעודני חי

המערכת השניה מורכבת מרמקולים של Audio Nec, הגברה בתוצרת מגבר משולב של Riviera, מקור נגן CD ענק מיימדים של Playback. המערכת הזו מנגנת אחרת לגמרי. הדינמיקה מפרקת עצמות, אח"כ רקמות ואז את האטומים שנשארו. פשוט דינמיקה וצלילות של מערכת קצה מעולם הפרו. באלבום של שלושת אלילי הגיטרה: John McLauhlin, Al Di Meola, Paco De Lucia בניגון גיטרה קלאסית, ההפרדה בין שלושת הגיטרות היא משהו בילתי רגיל ועל סף הבילתי ייאמן. ה-"חיות" במהירות הפריטות כשהחברה שם נכנסים להילוך גבוה, שוות ערך לרצף מכות חשמל בחזה ובעצם אני עובר החייאה בעודני חי. המהירות של יחידת המיד היא אחד הדברים המהירים שחוויתי בחיי בציוד ביתי. המערכת הזו ובדגש על הרמקולים של Audio Nec, היא משהו אחר. יש כאן משהו שצריך להאזין לו כדי להבין אותו. בשלב הזה אני מרגיש את העייפות מתחילה לגבות את מחירה וכאשר אני מחשב את משך הנסיעה הביתה והזמן הנותר לשינה לקראת יום עבודה שלמחרת אני ממלמל למאסטרו, יאללה קטע אחרון לדרך ולאחר מכן אנחנו יוצאים יחד וכמובן איך לא, ממשיכים בעוד שיחת מסדרון של רבע שעה.

אני חוזר הביתה ומשחזר את החוויה בראש תוך כדי מוזיקת רדיו של שעת לילה מאוחרת המתנגנת מ-"ציוד העל" שהגיע קומפלט עם רכב החברה היפני. לא משנה כמה פעמים זה קורה לי, כשאני עובר מהאזנה למערכת משובחת לרכב, בשניות הראשונות כשהרדיו ברכב מנגן, אני מקבל איזה גירוד מעצבן כזה בגוף. אני מסכם את הביקור שלי במעונו החדש של המאסטרו כחוויה שאזכור עוד המון המון שנים. אני גם מסכם עם עצמי שהמערכת הראשונה, עם זאת שהמקור והרמקולים שלה היו "על הנייר" נחותים משמעותית מהמערכת השנייה, כטובה יותר. היא ריגשה אותי ברמות אחרות. היא מאוזנת יותר. גדולה יותר. פשוט טובה יותר. זאת הרי דוגמה אמיתית לכך שלא תמיד יקר יותר הוא בהכרח טוב יותר. שוב, הכל יחסי כן? ובואו לא נתבלבל, מדובר כאן בציודים וברמות ביצוע גבוהות ביותר.

בקיצור, מי שטרם יצא לו לבקר שם את הברנש הגבוה בתל אביב אני יותר ממליץ. אצל עופר לא צריך לבוא רק עם כוונות רכישה וזה אחד הדברים שמייחדים אותו. עופר עצמו הוא חוויה מוזיקלית בפני עצמה. כל שצריך זה לשאול אותו "תגיד, יש לך האלבום הזה של איך קוראים לו עם הביצוע הזה מה שמו" מכאן, הבחור יכניס אותך לארכיון מוזיקלי אין סופי עם כל מיני הפתעות שאולי רק אלוהים מכיר.

"מאסטרו אודיו" החדש, יותר ממומלץ לבקר. חוויה חוץ גופית מובטחת.