ירידה בשמיעה - אבחון

כתבה זו הינה הראשונה בסדרת כתבות, שתעסוק באיבחון ירידה בשמיעה, דרכי טיפול והערך המוסף לאנשים האוהבים להאזין למוסיקה.

אם יש דבר אחד עליו כולנו ב- Dtown מסכימים, הוא שמוסיקה משפרת לנו את איכות החיים. במשך שנים, המוסיקה שימשה לרוגע, נחמה מכאב, ציון רגעי שמחה ואירועים מיוחדים. המוסיקה מלווה רבים מאיתנו באימונים וכן בהתמודדות עם משימות ואפילו מצבי רוח.

המוסיקה מחוברת כה עמוק במרקם החיים שלנו, שהיא עוזרת אפילו לתקשר עם אלו החווים פגיעה קוגניטיבית ומחלות כגון אלצהיימר.

האיבר באמצעותו אנו קולטים את הקולות הינו האוזן, שבנויה באופן פשטני משלושה חלקים:

• האוזן החיצונית: האפרכסת שמהווה גם החלק הגלוי באוזן החיצונית, אוספת את גלי הקול ומעבירה אותם לתעלת האוזן, שם הקול מוגבר, עד שהם מגיעים לעבר עור התוף, אשר רוטט כתוצאה מגלי הקול.

• האוזן התיכונה: הרעידות של עור התוף מזיזות את שלושת עצמות השמע, אשר מעצימות עוד יותר את הצליל.

• האוזן הפנימית: גלי הקול עוברים לאיבר בצורת שבלול, המלא בנוזל שזז בתגובה לרעידות. כשהנוזל זז, 25,000 קצות עצבים מופעלים. קצות העצבים הללו הופכים את התנודות לדחפים חשמליים אשר עוברים לאורך עצב הגולגולת השמיני (עצב השמיעה) אל המוח.

חשוב לזכור שהמוח הוא אשר מפרש את האותות הללו, ולכן הוא זה אשר אחראי לחווית השמיעה הסובייקטיבית של כל אחד מאיתנו.

ירידה בשמיעה

לירידה בשמיעה סיבות רבות, הנפרשות לאורך תוחלת החיים שלנו, החל ממחלות גנטיות, דרך זיהומים, מחלות אוזניים, דלקת קרום המוח, דרך טראומה לאוזן או לראש, חשיפה לרעשים, הצטברות שעווה באוזן, תרופות העלולות לפגום בשמיעה, וכלה בירידת שמיעה בשל גיל מבוגר.

לא כולם יודעים, אבל לאובדן שמיעה ללא טיפול עלול לא רק לפגום בשמיעה, אלא גם בפגיעה בתקשורת ובדיבור ואפילו בקוגניציה.

ירידה בשמיעה עם הגיל

עם ההתבגרות, מתרחש אובדן שמיעה איטי, הנקרא גם presbycusis. בארה"ב לדוגמא, יותר ממחצית מהאנשים מעל גיל 75 סובלים מירידה מסוימת בשמיעה הקשורה לגיל. באופן כללי, קיימים שלושה סוגים של אובדן שמיעה:

• בעיית הולכה, המערבת את האוזן החיצונית או התיכונה.

• תחושתי-עצבי, המערב את האוזן הפנימית.

• מעורב, המשלב את שניהם.

בעוד בעיית הולכה עשויה להשתפר עם טיפול, כאשר הבעיה עיצבית מדובר בנזק בלתי הפיך הנדרש בשיקום. חלק מהתופעות של אובדן שמיעה עשויות לכלול קושי בהבנת דיבור של אחרים, במיוחד כשנמצאים במקום הומה אנשים או רועש, בקשה מאחרים לדבר לאט יותר, באופן ברור ובקול רם יותר, הגברת עוצמת השמע, ועד צלצול באוזניים המכונה גם טינטון.

כדי להבין את אופן הירידה בשמיעה עם הגיל, חשוב להבין את המבנה של השבלול. האזור האחראי בשבלול על קליטת התדר הגבוהים נמצא בתחילתו, האזור האחראי על תדרי הדיבור נמצא באמצעיתו, ואילו התדרים הנמוכים נקלטים בסופו.

פיזור הרגישות לתדרים בשבלול – מקור אתר medel.com

בדיקת שמיעה

כדי לבחון את השמיעה שלי, קבעתי תור לרופא רופא א.א.ג, שבדק את האוזן החיצונית שלי, מצא שהיא נקיה, והפנה אותי לבדיקת שמיעה מקצועית. בדיקת שמיעה ניתן לבצע בבתי החולים בישראל, וכן במכונים פרטיים. אחת הסיבות לפניה למכונים פרטיים, היא העובדה שהתור לבדיקת שמיעה בקופות החולים עלול להיגרר חודשים רבים.

לצורך ביצוע בדיקת השמיעה, פניתי למכון אודיו מדיק המתמחה בבדיקות שמיעה. הבדיקה התבצעה על-ידי קלינאי תקשורת בחדר אטום באמצעות מכשיר אודיומטר, כאשר כל אוזן נבדקת בנפרד. בדיקת השמיעה התבצעה במספר שלבים, בכל אוזן בנפרד.

1. בדיקת דיבור על מנת לוודא רמה ויכולת של קליטת דיבור בהולכת אוויר דרך האוזניות. בבדיקה זו בדקו לי את סף שמיעת דיבור (SRT) בו התבקשתי לחזור על מילים בעלות שתי הברות בעוצמה הולכת ונחלשת כאשר רמת הסף (בדציבל) נקבעת ברמה החלשה ביותר בה חזרתי על לפחות חצי מהמילים.

2. בדיקת הבחנת דיבור (דיסקרמינציה) בו התבקשתי לחזור על מילים בעלות הברה אחת, בעוצמה הולכת ונחלשת, והציון נקבע לפי מספר המילים הנכונות.

3. הולכת אוויר (Air Conduction) – בה נבדק הסף בו אני שומע צלילים טהורים בטווח תדרים של 250 עד 8000 הרץ.

4. הולכת עצם (Bone Conduction) – בדיקת הספים לצלילים טהורים בתדירויות שונות דרך מתנד. קופסא שחורה קטנה מוצמדת לעצם שמאחורי האוזן הנקראת מסאטואיד, וכך האוזן הפנימית נבדקת באופן ישיר. בתמונת האודיוגרמה ניתן לראות כי אוזן ימין מסומנת במשולש אדום לכיוון ימין, ואוזן שמאל במשולש כחול לכיוון שמאל.

בשלב הראשון הושמעו לי בעוצמה של 15 דציבל מילים עם מספר הברות, שהתבקשתי לחזור עליהן. בשלב השני חזרה הבדיקה עם מילים בעלות הבהרה אחת או שניים. כ"כ, התבקשתי לאשר מהי עוצמת הקול הנוחה לי לשמיעה, ומה היתה גבוהה מידי.

קביעת סף השמיעה ועוצמה נוחה להאזנה

בשלב השני הושמעו לי צלילים עולים ויורדים בתדרים של 250-8000 הרץ, בעוצמות המתחילות מ- 15 דציבל, העולות במידה ולא הגבתי. כך מתועד סף דציבל תחתון המהווה העוצמה החלשה ביותר אליה נדרשתי על-מנת לשמוע את הצליל בכל תדר, וממנו נבנה גרף הנקרא גם אודיוגרמה.

בגרפים הבאים ניתן לראות כי ההענות של אוזן ימין מסומנת בעיגול אדום ואילו אוזן שמאל מסומנת באיקס כחול. בציר המאוזן מופיעות התדירויות שהן הצלילים שנבדקו ביחידות של הרץ , ובציר המאונך מופיעות עוצמות הצלילים ביחידות של דציבלים.

בגרף המוצג כאן לדוגמא, ניתן לראות כיצד נראית ירידה בשמיעה האופיינית לגיל מבוגר: מכיוון שעצבי השמיעה המצוים בפתח השבלול פגיעים יותר, הירידה בשמיעה אופיינית יותר לתדרים אלה הגבוהים.

ירידה בשמיעה האופיינית לגיל מבוגר

לעומת זאת, ירידה בשמיעה האופיינית לאלו הסובלי מנקב בעור התוף תזוהה באמצעות השוואת השמיעה העוקפת את עור התוף, ומבוצעת ישירות לאוזן הפנימית. במידה ובדיקת השמיעה ההשוואתית טובה יותר ישירות לאוזן הפנימית, תיבדק בעיית הולכה. הסימן "]" על הגרף הבא, מסמל את תוצאת השמיעה ישירות באוזן הפנימית, והפער מול האוזן החיצונית מלמד על צורך בבירור בנוגע להולכה.

תוצאת בדיקת שמיעה האופיינית לפגיעה בעור התוף

בשלב הבא נבדק הלחץ על עור התוף שלי, עם מכשיר מדידה, על מנת לודא שתוצאות הבדיקה לא הושפעו מנוזלים באוזן התיכונה.

מכשיר מדידת לחץ על עור התוף

טיפול

הטיפול בירידה בשמיעה האופיינית לגיל מבוגר הוא תלוי סף. הסף בישראל נקבע ביכולת האדם לשמוע קולות רק מעל 40 דציבל, מה שמקוטלג כ- Moderate מבחינת הירידה בשמיעה. בכתבה הבאה נדון בעקרונות הפעולה של מכשירי השמיעה, הפיתוחים הטכנולוגיים החדשים, השפעת ההייטק הישראלי עליהם, וכן את הערך המוסף שלהם לאנשים מבוגרים עם ירידה בשמיעה, האוהבים להאזין למוסיקה.

לכתבה הבאה בסדרה - לחצו כאן