חשבתי לשחרר פרק פעם בשבוע ..... אבל לאור התגובות פה נראה לי שאמצא את עצמי תלוי על עץ גבוה עם כמה צלבים בוערים בסביבה אם לא אספק את הסחורה. לא מבטיח לשחרר פרק כל יום, אבל אנסה לעמוד בקצב. מצד שני, כמו בסקס טוב, אתם הרי לא רוצים שזה ייגמר מהר מדי ... נכון ?
אז נחזור לעלילותיו של גיבורנו, שמצא את עצמו מלטף את איבריה המוצנעים של תיכוניסטית בת 14 ... רגע. אבל זה סיפור אחר. ולמרות הוויכוח הציבורי, נראה שזה היה לגיטימי מצידו, לאור העובדה שבזמן ביצוע האקט הוא בעצמו היה תיכוניסט מחוצ'קן בן 15 ... סתאאם. בואו נמשיך.
מה עושים כשמחפשים רמקול ? מתחילים לכתת רגליים. יש רשימה ארוכה ומכובדת של יבואנים וחנויות בארץ, חלקם אני מכיר, לא את כולם. מתוך עצלנות גרידא כנראה נשארתי עם החברים שאני כבר מכיר מסיבובים קודמים. אני בטוח שהפסדתי מכך שלא הרחבתי את המעגל ולא פגשתי אנשים נוספים, אבל גם לזמן ולאנרגיה שלי יש גבול. אצל שניים חביבים שהכרתי והייתי אצלם בעבר - ברוך גליסקו ואמיר ארמה - לא עברתי שוב כי בביקורים אצלם , שהיו מהנים בפני עצמם, לא ראיתי שיש להם רמקולים מדפיים שיכולים להתאים לי. מכיוון שאני בכל זאת כבר חצי ירושלמי ומבלה הרבה אצל החתולה הירושלמית שלי, החשוד המיידי הבא היה איל פור. איל היה מהראשונים שהכרתי בתחום, החיבה בינינו היתה מיידית, והידע שלו בתחום האודיו והמוסיקה הקלאסית לא יסולא בפז. מצד שני - אני יודע כבר שהטעם שלנו באודיו ממש לא זהה. בעוד איל הוא חובב גדול של אקווארלים, משיחות מכחול עדינות ומרפרפות, צלילים עדינים ומלטפים - אני עצמי חובב של ציורי שמן עזי צבע ומבע, אקספרסיוניזם בולט, צליל שמן גדול עשיר ומתפרץ קדימה אל תוך פרצופו המדושן של המאזין. אבל לבקר אצל איל זה תמיד תענוג.
בקיצור ולעניין - מה שמענו ?
3 רמקולים מדפיים באו בחשבון, משודכים לנגן איר אקיוט ולהגברה של שינדק כדי לקבל השוואה קרובה ככל האפשר לזו שלי.
הראשון היה המדפי הגדול של טריאנגל, הג'נז. מה לומר ? רמקול משובח , בנוי היטב, מפורט - אבל גם איל הסתכל עלי והבין מיד שהוא לא בשבילי.
הרמקול השני היה הדבור 3XL - ממשיכו של הדבור המדפי הקודם. הדגם הקודם היה אצלי בבית לפני שרכשתי את המורל - וכמעט נשאר שם ... רמקול מפורט בטירוף מצד אחד ועדין ומלטף מצד שני, רמקול שאפשר להאזין לו שעות ללא עייפות ובהרבה התעלות הרוח. אבל ... הוא נפסל גם הפעם מאותה סיבה שנפסל קודמו : הוא פשוט קטן ועדין מדי. לאחד כמוני , שאוהב כאמור משיחות עזות של צבע שמן עבה, זה פשוט לא מספיק. לחובבי האקווארלים - זהו פשוט מאסט. הרמקול הטוב ביותר מסוגו.
על הכן עולה המתחרה השלישי, לבוש מחלצות מהודרות , בגימור פנטסטי של עץ בלאקה משובחת. זהו ה VOLLA של אורוס קנטוס, עם התיבה המאסיבית והגדולה, טוויטר ריבון מרשים ואלמנט מידוופר נוסף. טוב - נגיע ישר לסוף - ברגע ששמעתי אותו חשבתי שאולי הגיע הסוף למסע שלי, שהיה די קצר בשלב זה, ושמצאתי את מה שבאתי בשבילו. חשבתי להגיד לאיל לארוז את החיה ולקחת אותה אתי. כל מה שרציתי - פירוט , טבעיות, בצד עוצמה ודינמיות - הכל היה שם. אבל מה ? להפסיק ככה על ההתחלה מסע כל כך מעניין, עד שהחלטתי סוף סוף לשדרג ? התאפקתי, נשמתי עמוק, אמרתי תודה, ויצאתי מהחדר. ממשיכים את המסע . מקסימום תמיד אפשר לחזור ... נכון ?
חברים. אתם קצרי סבלנות ואני כבר קצת עייף. היו עוד כמה תחנות למסע הזה. ואני מציע שבכל זאת נתאזר בסבלנות ונשמע אותו פרק פרק, עד לסיום הפרק הנוכחי (כלומר עד שנרכשו הרמקולים החדשים - המסע עצמו לא תם עדיין ותוכלו לקבל עידכונים בזמן אמת כי יש עוד אלקטרוניקה ואקוסטיקה וכבלים ומה לא שאפשר לשדרג).
אז נחזור לעלילותיו של גיבורנו, שמצא את עצמו מלטף את איבריה המוצנעים של תיכוניסטית בת 14 ... רגע. אבל זה סיפור אחר. ולמרות הוויכוח הציבורי, נראה שזה היה לגיטימי מצידו, לאור העובדה שבזמן ביצוע האקט הוא בעצמו היה תיכוניסט מחוצ'קן בן 15 ... סתאאם. בואו נמשיך.
מה עושים כשמחפשים רמקול ? מתחילים לכתת רגליים. יש רשימה ארוכה ומכובדת של יבואנים וחנויות בארץ, חלקם אני מכיר, לא את כולם. מתוך עצלנות גרידא כנראה נשארתי עם החברים שאני כבר מכיר מסיבובים קודמים. אני בטוח שהפסדתי מכך שלא הרחבתי את המעגל ולא פגשתי אנשים נוספים, אבל גם לזמן ולאנרגיה שלי יש גבול. אצל שניים חביבים שהכרתי והייתי אצלם בעבר - ברוך גליסקו ואמיר ארמה - לא עברתי שוב כי בביקורים אצלם , שהיו מהנים בפני עצמם, לא ראיתי שיש להם רמקולים מדפיים שיכולים להתאים לי. מכיוון שאני בכל זאת כבר חצי ירושלמי ומבלה הרבה אצל החתולה הירושלמית שלי, החשוד המיידי הבא היה איל פור. איל היה מהראשונים שהכרתי בתחום, החיבה בינינו היתה מיידית, והידע שלו בתחום האודיו והמוסיקה הקלאסית לא יסולא בפז. מצד שני - אני יודע כבר שהטעם שלנו באודיו ממש לא זהה. בעוד איל הוא חובב גדול של אקווארלים, משיחות מכחול עדינות ומרפרפות, צלילים עדינים ומלטפים - אני עצמי חובב של ציורי שמן עזי צבע ומבע, אקספרסיוניזם בולט, צליל שמן גדול עשיר ומתפרץ קדימה אל תוך פרצופו המדושן של המאזין. אבל לבקר אצל איל זה תמיד תענוג.
בקיצור ולעניין - מה שמענו ?
3 רמקולים מדפיים באו בחשבון, משודכים לנגן איר אקיוט ולהגברה של שינדק כדי לקבל השוואה קרובה ככל האפשר לזו שלי.
הראשון היה המדפי הגדול של טריאנגל, הג'נז. מה לומר ? רמקול משובח , בנוי היטב, מפורט - אבל גם איל הסתכל עלי והבין מיד שהוא לא בשבילי.
הרמקול השני היה הדבור 3XL - ממשיכו של הדבור המדפי הקודם. הדגם הקודם היה אצלי בבית לפני שרכשתי את המורל - וכמעט נשאר שם ... רמקול מפורט בטירוף מצד אחד ועדין ומלטף מצד שני, רמקול שאפשר להאזין לו שעות ללא עייפות ובהרבה התעלות הרוח. אבל ... הוא נפסל גם הפעם מאותה סיבה שנפסל קודמו : הוא פשוט קטן ועדין מדי. לאחד כמוני , שאוהב כאמור משיחות עזות של צבע שמן עבה, זה פשוט לא מספיק. לחובבי האקווארלים - זהו פשוט מאסט. הרמקול הטוב ביותר מסוגו.
על הכן עולה המתחרה השלישי, לבוש מחלצות מהודרות , בגימור פנטסטי של עץ בלאקה משובחת. זהו ה VOLLA של אורוס קנטוס, עם התיבה המאסיבית והגדולה, טוויטר ריבון מרשים ואלמנט מידוופר נוסף. טוב - נגיע ישר לסוף - ברגע ששמעתי אותו חשבתי שאולי הגיע הסוף למסע שלי, שהיה די קצר בשלב זה, ושמצאתי את מה שבאתי בשבילו. חשבתי להגיד לאיל לארוז את החיה ולקחת אותה אתי. כל מה שרציתי - פירוט , טבעיות, בצד עוצמה ודינמיות - הכל היה שם. אבל מה ? להפסיק ככה על ההתחלה מסע כל כך מעניין, עד שהחלטתי סוף סוף לשדרג ? התאפקתי, נשמתי עמוק, אמרתי תודה, ויצאתי מהחדר. ממשיכים את המסע . מקסימום תמיד אפשר לחזור ... נכון ?
חברים. אתם קצרי סבלנות ואני כבר קצת עייף. היו עוד כמה תחנות למסע הזה. ואני מציע שבכל זאת נתאזר בסבלנות ונשמע אותו פרק פרק, עד לסיום הפרק הנוכחי (כלומר עד שנרכשו הרמקולים החדשים - המסע עצמו לא תם עדיין ותוכלו לקבל עידכונים בזמן אמת כי יש עוד אלקטרוניקה ואקוסטיקה וכבלים ומה לא שאפשר לשדרג).
