צליל לאומי - מה שהיה, מה שיש
פעם היה דבר כזה. היו רמקולים אמריקאיים שהיה להם מה שנקרא West coast sound"" - צליל גדול, צבעוני, רועש בכל המובנים. האנגלים, עם טעם אחר בכלל וחדרים בסדר גודל קטן בהרבה, ייצרו דברים אחרים. מי שמכיר הדפסות אנגליות וגרמניות בתקליטים של EMI חווה את ההבדל; אצל הגרמנים זה תמיד היו מעט חד יותר. רמקולים איטלקיים גם הם היו שונים וכו'.
תופעה זאת הייתה גם בתחומים אחרים של תעשייה לאומית מפותחת, בייחוד בתחומים שחרגו משימוש נטו והגיעו לאזורי התחביב - מכוניות, למשל.
אבל זה משתנה (גם במכוניות), בגלל שהשוק נעשה גלובלי, בגלל שיצרנים צריכים להיות יותר מוטי-יצוא ובגלל שהייצור עצמו הרבה יותר בין-לאומי. שינויים נרשמו כבר כאשר יצרנים מסוימים רצו להצליח בשווקי ענק שיש להם טעם או צרכים ייחודיים, כמו ארה"ב או להבדיל יפן. באנגליה למשל, קונים היום מוצרים אמריקאים, דבר שלא היה כמעט לפני עשור וחצי. וזה מחלחל גם לשם.
בקיצור: היה צליל לאומי, כעת הוא מתפרק על בסיס שונה.