Shostakovich - Symphony no.10 - Nelsons

[Adiel]

במילה אחת: מופתי!

ביצוע נהדר בהקלטה מצויינת.
ההקלטה מספקת חוויית שמיעה ספקטקולרית.
מומלץ! מומלץ! מומלץ! (למי שמכיר את היצירה - ביצוע שאין שני לו, למי שלא מכיר את היצירה - לשמוע!

)

זוכה פרס הגרמופון לשנת 2016 - בחירה ראויה בהחלט.

Nelsons’s performance is mighty, marked by a wonderful nose for atmosphere and a way of making space for the succession of desolate wind solos – first clarinet, later bassoons and piccolos
gramophone magazine
​

​

 

[AK1]

ביצוע שאין שני לו

באמת שאני לא מבין את הצורך שלך, בהינתן ההתלהבות התורנית, להוריד מהביצועים האחרים.

התחרות לא קטנה, וממש לא טריוויאלי שזה עדיף על כולם, כביצוע ו/או כהקלטה, כך ש"אין שני לו" אינו במקום.

הנה סתם כמה אלטרניבות עדיפות לאזני/טעמי, למרות שעדיין לא מצאתי ביצוע שייהייה לגמרי לטעמי:

• Karajan 1966
• Karajan 1981
• Haitink 1977 (עדיף בתקליט)
• Neeme Järvi 1988
• אולי גם Vasily Petrenko 2009 -- לא כל כך מת עליו -- למרות שהוא זוכה פרס הגראמופון ב-2011

ואשר לפרס הגראמופון, בוא נעשה סדר:

אם דיסק זכה בפרס בקטיגוריה מסויימת, זה אומר רק שלטעמם של המבקרים של הגראמופון, הוא עדיף יחסית לדיסקים האחרים באותה קטגוריה שיצאו באותה שנה.

אפילו לטעמם זה לא אומר שזה הביצוע/הקלטה הטובים ביותר שייש ליצירות שבדיסק הזה.

בנוסף, אם היבול בקטיגוריה הנתונה בשנה הנתונה לא הצטיין, יתכן בהחלט שגם הטוב ביותר בקטיגוריה לא ממש מצטיין.

אבל נראה לי שמה שנותן את הפרופורציה המיטבית לערכו וחשיבותו של פרס הגראמופון הוא הדבר הבא:

• בכל שנה נבחרים לא רק הדיסקים "הטובים ביותר" בכל קטגוריה, אלא מתוכם גם "דיסק השנה" -- כבייכול ה"טוב ביותר" מכל הדיסקים שיצאו באותה שנה
  
  
• לא מזמן בחרו את הדיסק "הטוב ביותר" מבין כל "דיסקי השנה", כלומר דיסק-העל של כל דיסקי העל -- יעני הכי טוב שייש בכלל!!
  
  
• ואתה יודע מה נבחר כדיסק-העל של כל דיסקי העל?
  הקונצ'רטי לפסנתר של סן-סאנס עם Stephen Hough

לא איזו יצירת מופת ענקית, מאושיות הרפרטואר. לא איזה ביצוע ענק של איזשהו גדול שבגדולים. לא איזושהי הקלטה מדהימה בחזית הטכנולוגיה. כלום. סתם חמישה קונצ'רטי די שוליים, שרק אחד מהם מנוגן לפעמים, נחמד ולא מזיק, עם פסנתרן אנגלי -- לציון ההטייה המובהקת שייש לגרמופוניסטים למבצעים אנגליים -- ובהקלטה בסדר, אבל לא מי-יודע-מה מדהימה.

זה דיסק-העל של כל דיסקי העל??
אני לא חושב שייש הרבה מה להוסיף בעניין.

ואם נחזור רגע לדיסק של Nelsons, יש לי את גירסת ה-SHM-CD היפאנית.
אני מוצא שההקלטה טובה, אבל ממש לא "ספקטאקולארית", והביצוע טוב בהחלט אבל לא יוצא-דופן.

מומלץ, אבל לא בהתלהבות יתרה, ורק למי שאוהב שוסטאקוביץ' -- יהייו מי שיישתעממו מהפרקים האיטיים הארוכים בסימפונייה הזו.

מי שלא מכיר שוסטאקוביץ', עדיף להתחיל בסימפוניות אחרות, כמו מס' 9 (הכי קצרה וקלילה שלו) ומס' 5 (מעמיקה ומלהיבה), ודיסק מוצלח במיוחד להתחיל בו הוא של Haitink, ספציפית בסידרת Decca Eloquence המוזלת, שם גם שיפרו איכשהו את הסאונד:

כרגע אפשר להשיג אותו יד שנייה במצב טוב במשהו כמו £2.45 בתוספת £3.58 משלוח -- כ-30 ש"ח.

עמיר

 

[AK1]

לנ"ל יש להוסיף ששמעתי את הדיסק עם חבר במערכת שלו -- מערכת hi-end ללא ספק.

מעבר לזה שגם הוא לא התלהב, לא מהביצוע ולא מהסאונד, כשעברנו להקלטה של גרגייב -- לא פאר האודיופולייה -- שנינו הרגשנו הקלה.

עמיר

 

[AK1]

כרגע חזרתי מערב השוואות שכלל 9 ביצועים של הפרק השני מהסימפונייה הזו.

תוצאות ההשוואה הן בעירבון מוגבל, ולא רק בגלל שהיא בוצעה במערכת לא מזהירה, במידה שאפילו שינתה את הייחסים בין איכויות הסאונד של ההקלטות יחסית למה שקורה במערכת שלי.

עם זאת, ההקלטה של נלסונס "זכתה" במקום הלפני האחרון עם 16 נקודות, כשרק הביצוע המאוד פושר של גרגייב השתרך אחריה עם 14 נקודות. שני אלה היו גם הביצועים האיטיים ביותר בהשוואה -- 4:22 ו-4:26 דקות בהתאמה.

במקום הראשון זכה הביצוע של ואסילי פטרנקו עם הפילהארמונית המלכותית של ליברפול (4:09) שקיבל 44 נקודות. אין ספק שהא הרוויח הרבה מזה שהמערכת הזו החמיאה לו במיוחד מבחינת סאונד.

במקום השני אורמאנדי עם פילאדלפיה מ-1968, עם 25 נקודות.
גם 4:22 כמו נלסונס, אבל איזה הבדל בביצוע, בבנייה וב-authority!!

ההקלטה של אורמאנדי נהדרת באופן מפתיע, גם אצלי במערכת. הופתעתי מהסאונד של הטראנספר הכי פשוט של סוני בסידרה מוזלת, שנשמע טוב יותר מה-LP שקניתי sealed.

מקום שלישי הייטינק (4:03) עם 28 נקודות, ורביעי -- ההעדפה האישית שלי -- Neeme Jarvi עם 25 נקודות (גם 4:03).

יש לחזור ולציין שכל זה בעירבון מוגבל, וביום אחר ו/או בסדר אחר ובטח במערכת אחרת ועוד יותר בטח עם מדרגים אחרים הייו יכולות להתקבל תוצאות אחרות לחלוטין.

עמיר

נ.ב., ואם אני לא טועה, אפילו @Adiel עצמו לא נתן לנלסונס אף נקודה, או לפחות זו לא הייתה ההעדפה הראשונה שלו

 

[arye.gur]

עמיר, כל הכבוד על הידע המידע והרצינות ובכל זאת, אם לדעתו של מישהו הקלטה מסויימת היא עדיפה בהיבט המוסיקלי ובהיבט הטכני, הרי אי אפשר לסתור את ההתרשמות שלו.

אריה

 

[AK1]

עמיר, כל הכבוד על הידע המידע והרצינות ובכל זאת, אם לדעתו של מישהו הקלטה מסויימת היא עדיפה בהיבט המוסיקלי ובהיבט הטכני, הרי אי אפשר לסתור את ההתרשמות שלו

תלוי מה נקרא "לסתור", ובאיזה מידה הוא "סותר" את עצמו

ובכל מקרה יש מקום להצביע על כך שייש חילוקי דיעות לגבי הקלטה מסויימת.

עמיר

 

[Adiel]

בהשוואה לא נתתי אפילו נקודה אחת לביצוע של נלסונס ולדעתי הוא היה אחד הביצועים הגרועים מבין המבחר.
מעבר לסאונד עגלגל וחביב המערכת לא הוציאה את רוב מה שנמצא בהקלטה ואשר ״יוצא״ אצלי בבית מ-Source דיגיטלי שמחירו כמה עשרות פעמים מחיר כל המערכת שנמצאת שם.

עמיר, גם לך יש Source דיגיטלי ברמה גבוהה, ולכן אני מתפלא שאתה והחבר האודיופיל לא התפעלתם מאיכות ההקלטה גרידא, כיוון שאצלי היא בהחלט ספקטקולרית.

ההפתעות שלי היו הביצוע של פאבו ירבי, שנתתי לו את מרבית הנקודות, וכן הביצוע של אורמנדי, שבד״כ איני מתרשם מאופן הניצוח שלו.

בכל אופן, כאמור, ההשוואה נעשתה בתנאים מסויימים ע״ג מערכת מסויימת, וקרה לי בעבר לא פעם ולא פעמיים שהגעתי הביתה וחזרתי על ההשוואה במערכת שלי וההעדפות שלי היו שונות לחלוטין ממה שציינתי לטובה בערב ההשוואות.

 

[AK1]

עמיר, גם לך יש Source דיגיטלי ברמה גבוהה, ולכן אני מתפלא שאתה והחבר האודיופיל לא התפעלתם מאיכות ההקלטה גרידא, כיוון שאצלי היא בהחלט ספקטקולרית.

לדעתי זו טעות תפיסתית לייחס הכל למקור -- כל רכיבי המערכת משפיעים על התוצאה.

אצלי ההקלטה בסדר, לא מהמבריקות, ואצל החבר, שהמקור הדיגיטלי שלו יקר פי כמה (אבל לאו דוורא עדיף ), התוצאה קצת מעיקה אפילו.
גם האלבום האחר באותה סדרה, עם הסימפוניות 5+8+9 לא מצטיין בהקלטה, לדעתי, אבל בסדר.

כבר הייו מקרים בעבר שהתלהבת מאוד מהקלטות שלטעמי הן בינוניות, ופסלת הקלטות שלטעמי הן סופרלאטיביות -- ע"ע צ'ייקובסקי 4.

זו גם אחת הסיבות שבגללן טענתי כבר אז שהרזולוציה של סולם הניקוד שלך להערכת הקלטות היא אבסורדית, כי אם תשנה רכיבי/ים במערכת, דברים יכולים להשתנות עד להתהפך, לטעמך.

ההפתעות שלי היו הביצוע של פאבו ירבי, שנתתי לו את מרבית הנקודות, וכן הביצוע של אורמנדי, שבד״כ איני מתרשם מאופן הניצוח שלו

הביצוע של Paavo Järvi אינו מאלה שאני מתלהב ממנו בביית, ובהשוואה מצאתי שהוא קליל מהאחרים -- מה שלא בהכרח מתאים מבחינתי -- ומאוד צלול, עם תוף באס בסגנון Telarc... אולי הצלילות והניגוד לאינטנסיביות-עד-אלימות (ש"מתבקשת" במוסיקה) אצל האחרים נתנו לו יתרון השוואתי.

במשך הרבה שנים נהגתי די לזלזל באורמאנדי, על תקן מישהו שהוא טוב על תקן "מתאם" נגינה -- כולם מנגנים היטב ובייחד, אבל אין שאר רוח בנגינה -- אבל בכמה השנים האחרונות הופתעתי שוב ושוב לטובה מהפרשנויות שלו.

גם בהקלטות Columbia שלו מצאתי יותר ויותר כאלה שייש בהן משהו מבחינה טכנית, אמנם בדרך כלל לא ברמה של מה שהופק ב-RCA וב-Decca וכו' באותן שנים, אבל בכל זאת, והשוסטאקוביץ' הזה ממש מבריק בהקלטה, שהיא בין המתחרות על המקום הראשון באיכות הטכנית בין 23 ההקלטות שבדקתי, חלקן ב-SACD.

בכל אופן, כאמור, ההשוואה נעשתה בתנאים מסויימים ע״ג מערכת מסויימת, וקרה לי בעבר לא פעם ולא פעמיים שהגעתי הביתה וחזרתי על ההשוואה במערכת שלי וההעדפות שלי היו שונות לחלוטין ממה שציינתי לטובה בערב ההשוואות.

זה בהחלט קורה, ולכן הזכרתי כאן פעמיים ובמפורש, במידות פירוט שונות, שאפילו ההעדפות האישיות במסגרת ההשוואות הן בערבון מוגבל, שלא לדבר על ההעדפות הקבוצתיות.

עמיר