מבחינת הקלטות, Mercury Living Presence (להלן MLP) התחרו בהקלטות RCA Living Stereo (להלן RLS) מבחינת איכות הקלטה, אם כי אופי ההקלטות שונה מאוד.
עם זאת, לטעמי, לא הייתה ממש תחרות מבחינת המבצעים שהקליטו עבור החברות האלה.
עם כל הכבוד למנצחים כמו Paray, Dorati, Skrowaczewski וכאלה, וסולנים כמו Szeryng, Starker, Bachauer וכאלה, עם הברקות של ממש פה ושם, הם לא ממש באותה כיתה כמו מנצחים ברמה של Reiner, Munch, Monteux וסולנים כמו Heifetz, Rubinstein, Piatigorsky ואחרים. גם במוסיקה הקלה יותר, Fennell של MLP פחות מוצלח לטעמי מאשר Fiedler של RLS.
מבחינה מוסיקאלית הרמה הכללית ב-RLS גבוהה בהרבה מאשר ב-MLP, וגם השיאים גבוהים יותר.
מבחינת הקלטות, ההקלטות של RLS הרב יותר "ניטראליות" ו"מיושבות", אם כי עדיין מבריקות ועם הרבה נוכחות ותחושת-אולם.
MLP הלכו הרבה יותר לכיוון של ברק ואימפאקט ונוכחות של "הכל בפרצוף". תופי באס וטימפאני ובראס מ-ד-ה-י-מ-י-ם, כינורות בד"כ חריפים וחותכים באוזן, הרבה פעמים עד כאב או אי-נעימות.
ההעברה של MLP ל-CD בוצעה ברובה בנוכחות/עזרת המפיקה המקורית, Wilma Cozart Fine, אשתו של הטכנאי הראשי שם, Robert Fine. העברות אלה פחות חורטות באוזן מאשר התקליטים, הכינורות פחות צורחים, אבל חלק מהמיידיות והאימפאקט הלך לאיבוד (חלק בהחלט נשאר!).
בהמשך, אחרי מותה של Cozart האמורה, העבירו חלק מההקלטות ל-SACD, בשניים ובשלושה ערוצים. אלה העברות סופרלאטיביות ברובן, שלקחו את הטוב בכל העולמות -- כל הטרבל האלים נעלם, אבל כל הנוכחות והאימפאקט נשארו!
עם זאת, למרות שה-SACDs האלה הם hybrid, כלומר מכילים גם שיכבת CD, שיכבת ה-CD לא הרוויחה כלום מההעברות החדשות ל-DSD -- מפאת כבודה של הגברת Cozart, השאירו החוכמולוגים ב-Decca את ההעברות שהיא עשתה!
אז מה יש לנו בקופסה האמורה?
סופר-הברקות יש מעט: ל-1812 של צ'ייקובסקי ולסוויטה הסקיתית של פרוקופייב אני לא מכיר ביצועים עם כל כך הרבה התלהבות ואימפאקט -- בפרוקופייב החריפות המרקוריאנית עוזרת
וגם הזיקוקין-דינור (Fireworks) של סטראבינסקי מצויינים.
יש לא מעט (ולא הרבה) דברים טובים, אבל כאלה שייש להם תחרות קשה.
את ההקלטות של Byron Janis לקונצ'רטי 1+2+3 של רחמנינוב -- אני מעדיף - ובהרבה -- ב-RLS, עם Reiner ו-Munch, כששומעים גם את התזמורת כמו שצריך, לא עם Dorati הפושר עם תזמורת מאוד ברקע.
גם ההקלטה של ציפור האש עם דוראטי מצויינת, במיוחד כהקלטה, אבל לא מלהיבה כמו אצל אחרים (במיוחד סטוקובסקי בסוויטה, ב-Decca Phase 4), ובנוסף יש את הפאנטאסטית של ברליוז עם Paray, נצחונו של ולינגטון (סימפוניית הקרב) של בטהובן עם דוראטי, ועוד כמה הקלטות של שטארקר ו-Janis.
יש לציין שאת ה-1812 ואת הוולינגטון הקליטו עם תותחים אמיתיים, בוולינגטון יש גם רובים/מוסקאטים מהתקופה וב-1812 פעמוני כנסייה. מאוד מרשים, וייש גם tracks של הסברים והדגמות איך עשו את ההקלטות.
וייש כמה וכמה דברים לא לכתוב עליהם הבייתה.
יש כאן הרבה חומר "היסטורי" חשוב, וייש כאלה שמתלהבים מהביצועים כאן יותר ממני, אם מעריצי שטארקר ואם חובבי דוראטי, אבל כהמלצת קנייה -- מבחינתי האישית -- מאוד בהסתייגות.
למי שייש נגן SACD עדיף לנסות להשיג את מה שייצא ב-SACD -- לא בהכרח קל -- רובם/כולם out-of-print.
פה ושם יש גם הדפסות מצויינות ב-K2HD, כולל ל-1812.
עמיר
