Jazz Poet

[diz1]

Tommy Flanagan
הפסנתרן הכי לירי לטעמי הוא טומי פלאנגן. "בן" למה שמוכנה אסכולת דטרויט בפסנתרנות ג'אז ( יחד עם חברים נפלאים כמו הנק ג'ונס ובארי הריס)
פלנגן ליווה את הסאונד של הג'אז כמעט חצי מאה. החל מהשתתפות בהרכבים של הגדולים מכולם כמו
הטרומבוניסט ג'י ג'י ג'ונסון,סוני רולינס (קלוזסוס) קולטריין(giant steps)מילס דויס,דקסטר גורדון,קולמן הוקינס,
וכמובן הפסנתרן של אלה פיטג'ראלד המון שנים.
בשני העשורים האחרונים לחייו החל להקליט בפורמט טריו כמוביל.
שורה שלימה של הקלטות שכל אחת מהם פשוט מעולה.
כמה המלצות
טלוניקה

allmusic ((( Thelonica > Overview )))
המוזיקה של טלוניוס מונק

Giant steps
כשם של התקליט שהזניק את קולטריין לדרך חדשה ובו פלנגן ניגן, כך שם התקליט של פלנגן 20 שנה מאוחר , עם המוזיקה של קולטריין
allmusic ((( Giant Steps > Overview )))
ואם כבר קולטריין אז הקלטה מעולה עם המתופף של קולטריין והאח של הנק ג'ונס

allmusic ((( Super-Session > Overview )))
הרבה אנרגיה אלווין ג'ונס מכניס לטריו הזה.

וכאן תקליט שלם עם המוזיקה של האח הגדול של הנק ואלווין
allmusic ((( Let's Play the Music of Thad Jones > Overview )))

והנה אחד עבור אלה
allmusic ((( Lady Be Good...For Ella > Overview )))


מי לא מכיר את התקליט הזה של קולטריין
allmusic ((( Beyond the Blue Bird > Overview )))

אז כמה עשרות שנים מאוחר יותר ניפגש עם הגיטרסט באותו תקליט להקלטה
allmusic ((( John Coltrane with Kenny Burrell > Overview )))

טוני פלאנגן הוא משורר ג'אז אמיתי. עבורי הוא הפסנתרן האהוב ביותר משנות השבעים ואילך. ללא גימיקים, לא אורח לרגע, לאורך שנים רבות הלך והשתבח. הוא מערבב בתוכו את מורשת באד פאול ומונק יחד עם זו של ביל אבנס. הוירטואוזיות איננה בצורה אלא במסר המוזיקלי .הוא בית ספר לפסנתרנות ג'אז ולג'ז בכלל.
אם יש תקליט אחד להתחיל בו זה יהיה
allmusic ((( Jazz Poet > Overview )))
אני מזמן נהפכתי אספן של כל הקלטותיו.
זכיתי לפגוש אותו ב1995 דרך מכר באירוע פרטי. באותו אירוע הוא התיישב על הפסנתר (הרגיל) שהיה שם וניגן קטע אחד , שלו,שנקרא Sea changes
באותו מפגש הוא התגלה כאדם מקסים וצנוע, ללא שום מניירות .
הצלחתי לראות אותי 4 פעמים בהופעות .

מי שמתעניין בג'אז ובפסנתר מוזמן לקחת שיעור איך מנגנים באחד מתקליטיו הרבים.


YouTube - Tommy Flanagan Trio

 

[yairjazz]

צודק ב 100%

סקירה מצויינת והמלצה לעניין (Y)(Y)

גם אני מאוהבי Flanagan הקרוי בחבר'ה אצלנו "נפלא-נגן"...
הדיסקים שלו ב Enja הם תענוג צרוף. אחד אחד. אמנם ב Giant Steps המקורי של Coltrane הוא לא כל כך מצליח להסתדר ונשמע די אבוד, אבל הוא מחזיר לעצמו את הכבוד באלבום טריו שהקליט שנים מאוחר יותר באותו שם.

לצערי לא יצא לי לראות אותו אפילו פעם אחת לייב (sad)

 

[diz1]

זו התייחסות פשטנית מאוד לנגינה ב GAINT STEPS

ההתייחסות לנגינה של טומי פלנגן בקטע
GAINT STEPS
כדוגמה לנגינה שמפספסת את הקצב, או לא עומדת בקצב, נובעת מחוסר הבנה בסיסי של הקטע.
צריך להבין שקולטריין הקליט את אלבומו הראשון באולנטיק עוד בתקופה שהיה בהרכב של מיילס דוויס. קולטריין רצה ללכת לצעד הבא שלו עם המוזיקה שלו , כאשר עבר להקליט באטלנטיק.
הוא לא היה ילד אז( ובטח לא טומי פלנגן), אלא אומן בוגר ומוכר שניגן עם כל הגדולים וספג עד אז המון ביקורות על נגינתו.
ההקלטה הראשונה האטלנטיק לא יצאה לאור אף פעם כי הייתה אסון. הפסנתרן היה הנק ג'ונס.
GAINT STEPS הוקלט ביומיים. כל טייק פעמיים. כמעט ללא חזרות, ולא הסברים מה ואיך לנגן בין הנגנים. הם הגיעו מוכנים. נתנו את הקטע שלהם והלכו.
חדר ההקלטות של אטלנטיק היה ייחודי בזה שהיה בין הראשונים שהקליט ב 8 ערוצים. אם היה משהו שקולטריין לא היה שלם איתו הוא לא היה מופיע באלבום.
הקטע GAINT STEPSהוקלט פעמים. יש כאילו שלא מבינים וחושבים שכביכול פלנגן לא עמד בקצב או התבלבל בקטע הזה(בשתי הפעמים שהוקלט)-
זו דעה מאוד רגילה למי שלא היה רגיל לשמוע את קולטריין באותה תקופה או להבין מה הוא רצה.עד אז היו רגילים ללוויי פסנתר נוסח רוורסייד או בלונוט בו הפסנתרן רץ עם האקורדים יחד או מאחורי הנשפן.
ובכן-זה ממש לא המצב.
פלנגן ניגן במתכוון במפוזר ומרווח כדי ליצור דיסוננס מול מה שקולטריין ניגן ורצה להבליט.
ומה הוא רצה להבליט?
בקטע הזה קולטריין מנגן נגינה סימטרית (בניגוד לפלנגן) יש חזרתיות של חומר מלודי אל מול שינויים ריתמיים רבים. החזרה המלודית נועדה להזכיר למאזין שהקטע הוא הרמוני.
קטע יותר מהיר בתקליט ופחות הרמוני הוא COUNTDOWN
בכל זאת ולמרות ש"בצעדים גדולים" קולטריין מנגן יותר לאט( ביחס לקטע COUNTDOWN שגם מתחיל באותו אקורד) , עדיין המנגינה נעה כל הזמן קדימה ונותנת תחושת המשכיות של אותו נושא הרמוני.זה הקטע של הקטע GAINT STEPS ולשם כך הוא הוקלט.
לפלנגן לא הייתה שום בעיה לנגן מהר או רצוף יותר ב"צעדים גדולים" –זה לא משהו מאוד קשה.
הנגינה שלו בצורתה באה להבליט את מה שקולטריין עושה ומזל שלא ניגן את האקורדים כמו שניגן אותם בתקליט הטריו שלו.
http://www.allmusic.com/cg/amg.dll?p=amg&sql=10:kzfixqugldde
זה היה הורס את הקטע כולו.

 

[yairjazz]

שמע diz,
אחרי פוסט כזה אין לי מה לעשות אלא ללכת לשמוע את האלבום שוב (ושוב).

 

[yairjazz]

אמנם על טעם ועל ריח לא נתווכח

אבל עשיתי כפי שאמרתי וחזרתי לאלבום.

אפתח ואמור שזכרוני ורשמיי הנ"ל מנגינתו של Flanagan ב Giant Steps (הקטע) לא השתנו.

הליווי שלו לא מדוייק. התאמצתי ובדקתי ככל יכולתי מול ההרמוניה המקורית של הקטע. הרבה מהאקורדים שהוא מנגן פשוט "נעלמים" כאילו הוא לא הרגיש מספיק בטוח בשביל לנגן אותם באופן מלא ונוכח ויש גם בעיות עם הטיימינג. אבל זה מילא.
הסולו שלו - איך לומר - פשוט מבאס. זה לא שהוא מראש מחליט לנגן לאט או לא מדוייק. זה נשמע כאילו הוא מתחיל ונתקע, ושוב מתחיל ושוב נתקע. כך כמה פעמים עד שבסוף הוא "מתייאש" ומסיים את הסולו שלו עם נגינת ה Changes של הקטע. שים לב שכשהוא מתחיל את הסולו הוא דווקא מנסה לקחת אותו בסגנון המוכר שלו, ולא רק פעם או פעמיים, אבל פשוט לא מצליח.

תשמע גם איך בקטעים האחרים באלבום הוא מחזיק היטב וקולח (כפי שפלנגן יודע ומקפיד תמיד להיות) ואיך הוא פשוט קורס בקטע הזה. הוא לא נשמע כך בשום מקום (לא באלבום הזה ולא בכלל). אני מייחס את זה לחדשנות ההרמונית של הקטע (שללא ספק חרש קרקע הרמונית בתולה) ובתוספת המהירות (שכשלעצמה לא היתה אמורה להוות בעיה לפלנגן) וכנראה גם לחוסר הכנה מספיק של הקטע מצידו.

אם כבר השווית ל Countdown שדומה מאד במבנה ההרמוני ל Giant Steps, שים לב שב Countdown אין סולו פסנתר...

דבר נוסף, לתשומת לבך, בהקלטה השניה (האלטרנטיבית) של הקטע לא פלנגן מנגן פסנתר כי אם Cedar Walton.
ההבדלים בין הטייקים הם בראש ובראשונה בקצב שלהם. הגרסא עם Cedar Walton שהוקלטה כחודש לפני ההקלטה עם Flanagan - הרבה פחות מהירה מהגרסא עם Flanagan. גם המתופף שונה. עם Cedar Walton ניגן Lex Humphries ועם flanagan ניגן Art Taylor ועשה לדעתי עבודה טובה יותר מאשר Lex.
והבדל נוסף הוא שבגרסת Walton אין בכלל סולו פסנתר. אולי היה עדיף להשאיר את הגרסה הזו בתקליט (ולו מפאת כבודו של Flanagan) אבל מאד יכול להיות ש Coltrane רצה דווקא את הקטע המהיר יותר (כי כך אפשר לשמוע יותר טוב את הרצף ההרמוני המיוחד שלו).

דבר אחרון - אני לא קונה את דבריו של Nat Hentoff על העטיפה. הוא בסך הכל נתן לו מוצא של כבוד. מילא, הוא - הוא היה חייב לתרץ את זה באיזשהו אופן כי אי אפשר היה להשאיר את זה ללא התייחסות, אבל להעלות היום, 50 שנה מאוחר יותר, כשהאלבום כבר זכה למעמדו הרם והבלתי מעורער, את הפאדיחה לרמה של כוונה תחילה שכאילו עומדת מאחוריה איזו תובנה מוסיקלית - נראה לי קצת מוגזם, במיוחד שמאז שמענו את Flanagan מנגן לא מעט, והסגנון שלו מאד ברור ואופייני ומאד רחוק מאותו סולו אומלל ב Giant Steps.

הנה הקטע מסונכרן עם התווים למי שרוצה להתעמק.

 

[diz1]

מצטער שהסבריך פשטנים עבורי מהסיבה המאוד פשוטה(חלקה ציינתי קודם)
קולטריין לא ילד
פלנגן לא ילד
נסוי אנטירגן-לא ילד
ההפקה באטלנטיק הייתה רצינית לקחה כמה ימים וכמה טייקים
מה שהיה טוב נכנס לאלבום.
הם הקשיבו לטייקים ויכלו "לתקן" או להקליט עוד אם רצו בכך.
כאשר שומעים את הטייק האלטרנטיבי (שלא נכנס לאלבום) שמנגן בו סיידר וולטון בפסנתר-מחזק עוד יותר מה פלנגן ניסה לעשות. גם סיידר וולטון ניסה לנגן בדרך דומה וזה נשמע פחות טוב.
NET HENTOFF
אינו סוחר אודיו ואפילו לא תקליטים. ולכן לרמוז כאילו שהוא כתב על גבי התקליט את מילותיו המתייחסות לנגינת פלנגן-כאילו זה סוג של פרסומת לא מדויקת שנועדה רק לקדם תקליט-ובכן אני לא קונה את זה. בו נגיד ככה, שהוא טיפה יותר מכיר ג'אז מאיתנו וכנראה לא צריך "לדחוף" דברים.
אני לא קורא עטיפות של דיסקים ולכן לא זוכר מה נאט הנטוף ציין שם . תקרא את הספרים שיצאו על קולטרין (2 ביוגרפיות) יש שם התייחסות להקלטה.
בסופו של דבר הנגינה של פלנגן בקטע הזה היא כפי שכתבתי מטרתה להבליט את מה שקולטריין עושה ובאופן ניגודי. איך אתה תופס את זה ומה אתה חושב היה צריך להיות "נכון" זה עיניינך.

אני מעדיף לקבל את גירסת האומנים עצמם למה נכון.כנראה הם יודעים יותר טוב .
מניח שמה שאתה תופס וחושב ומהרהר, הוא חלקיק ממה שהם באופן מודע ידעו באותו זמן.
הבחירות באלבום הזה , כולם , אינם מקריות.

הקלטת מופת של קולטריין ואחת ההקלטות הכי מפורסמות של אטלנטיק אם לא המפורסמת ביותר

 

[diz1]

שש שנים אחר שהוקלט בתקליט GAINT STEPS
הקטע NAIMAנשמע אחרת
http://www.youtube.com/watch?v=q6WwuxqXPOg