@אורי_ו :
יש צדק בדברי המרואיין. רוב הקידודים בתחום האודיו מבוססים על קידוד PCM שזה אומר שכל תדר במוזיקה מומר לאפסים ואחדים. בפענוח רצף האפסים והאחדים מיצר אות חשמלי שמוגבר זורם בכבל לרמקול ומזיז אותו קדימה ואחורה - ומשם:לאוזניים שלנו.
DSD משתמש בשיטת קידוד אחרת:המקודד לא מסתכל על תדרים אלא מסתכל על המופע הגלי שלהם. פה זה קצת מסתבך מבחינת היכולת שלי להסביר אבל בעקרון:כל צליל/תדר מיצר אמפליטודה שניראית כשן משור,כלומר יש לה התחלה,שיא ודעיכה מהשיא לשקט מוחלט. לכל תדר יש שן משור יחודית משלו,או במילים אחרות:כל תדר ייצר שן משור שהפיסגה שלה מגיעה לנקודת גובה מסויימת.
אתן דוגמא ציורית משהו: נניח שיש לנו קטע מוזיקלי שבו ארבע תדרים 60 הרץ 160 הרץ 320 הרץ ו 640 הרץ. השישים הרץ מיצר שן משור שגובה 0.015 מ"מ ה 160 מיצר שן משור שגובה 0.030 מ"ש ה 20 הרץ מיצר שן משור שגובה 0.060 וה 640 הרץ שן שגובה 0.120 מ"מ וכך האלה.
שן המשור הזו מקורבת מאוד למציאות משום שגלי קול נעים בצורה גלית שאם נרצה לתאר אותם גרפית הם באמת נראים כמו גלים הדומים לשיניים של משור עץ.
באלבום ביופיליה של ביורק היא נכנסה לתיאור חזותי של גלי הקול ובמהלך הכנתו,וגם במופעים החיים שלו,השתמשה ברמקולים שעליהם משטחי חול,ועוד חומרים מהטבע,שניגנו חלק מהמוזיקה והחול,או החומר האחר,קיפצצו ואכן הם נראים קקבצים לא אקראיים בכלל של שיני משור. אפשר לחפש את הסרט על הכנת האלבום ביוטיוב.
קידוד ה DSD מקודד את גובהם של שיני המשור ובפענוח מחדש מורה לנגן איך ליצר גל קול שגובהו כשן המשור שנדגמה.
בגלל שמה שנדגם זה הפסגות של שיני המשור,כל פיסגה הופכת לרצף בינארי של אפסים ואחדים, היכולת לדגום המון מידע ובברמת דיוק מאוד גבוהה יש ל DSD יתרון על היכולת לקרב את גל הקול שהוקלט לצורתו הטבעית,ראה בהקשר הזה את ביופיליה של ביורק שהזכרתי קודם.
מאחר ומה שנדגם זה רצף פסגות שיני המסור של התדרים שבהקלטה הפענוח אין צורך בביצוע Oversampling שתפקידו לעגל את פסגות שיני המשור שבפענוח על פי שיטת ה PCM הפסגות שלהם הן שטוחות (כמו הר שולחן) ונדרש Oversampling על מנת לקרב אותם לפסגות שיני המשור שהן עצמם מקורבות למופע של התדרים בטבע.
לכן DSD מפענח ומזרים בשיטת הביט הבודד ולא מבצע Oversampling כי לא צריך.
אז נכון: קבצי DSD הם העצם אותות סיפרתיים המספרים למחשב/למפענח כיצד ליצר את התדר שנדגם ולקודד חזרה למצבו הטבעי ולהזרים אותו,כאות חשמלי,למגבר ורמקולים כלשהם.
ה DSD הוא פטנט שפותח ונרשם על ידי סוני ופיליפס עבר מכשירי קומפקט דיסק שיקראו דיסק SACD ויצא לאור ב 1999.
מה שכן:לומר שזה קובץ אנלוגי שהוקלט על הרד דיסק וכו וגו' זה מעט ציורי אבל מקורב למציאות. הקירוב,המדויק יותר,צריך להיות ש DSD זה קובץ סיפרתי שמכיל מידע מדויק בקירוב גבוה מאוד למציאות של מופע התדרים המוקלטים כפי שהם מופיעים בעולם האנלוגי - כאשר האוזניים שלנו הן אנלוגיות שכן הם שומעות גלי קול קרי אוויר שהוזז ממקומו מספיק מהר ובשינויים מספיק תכופים שנשמעים לנו כמו מוזיקה. ומוזיקה זה מה שזה בהחלט.
בתיאוריה,כי תמיד התיאוריה והמציאות לא תמיד תואמות במאת האחוזים,קבצי DSD מכילים מידע מדויק יותר על התדר המקורי שהוקלט מאלה שהוקלטו בשיטת ה PCM והשאלה היא:אם זה ככה,ומאחר ומכשירי ה CD יודעים לפענח קידוד DSD מדוע לא נזנחה שיטת ה PCM? והסיבה לכך,להבנתי ממה שקראתי,פשוטה: ליצר קובץ DSD נדרש ציוד מאוד מדויק ומאוד יקר,וגם ה DSD פרץ לעולם בזמן שפורמט ה CD (זה העגול והכסוף והמקודד ב PCM) כבר עשה הרבה כסף,החזיר את ההשקעה והניב רווחים ובשוק הזה,של החזרת ההשקעה ומעבר לרווח,קשה מאוד להזיז פרה חולבת ממשאבות החליבה.
גלוי נאות:
המידע המצ"ב איננו מדעי,פסיאודו מדעי או נכתב כדי לעמוד בדרישות פרסום של ירחון אקדמי אלא אסופה של הסברים המבוססת על קריאת מאמרים באנגלית - שגם הם טכניים ומסבירים ולא מאמרים שעומדים בדרישות האקדמיה.
מנחם.
