.
- פותח הנושא SONYES
- פורסם בתאריך
AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,906
- מעורבות
- 2,930
- נקודות
- 113
בצעירותו, שטראוס הייה מלחין פורץ דרך בתחום הפואמות הסימפוניות, החל ב"דון ז'ואן" אופ.20, עם הברקות מלאות כמו "תעלוליו העליזים של טיל אוילנשפיגל" אופ.28 והברקות חלקיות כמו "כה אמר זאראתוסטרא" אופ. 30 (שמתחילה לשעמם אותי בחלק השני), עם ups כמו "דון קישוט" אופ.35, וקצת downs יחסית לרמה הזו, של "חיי גיבור" אופ.40 וה"סימפונה דומסטיקה" אופ.53.
סופר-הברקה היא אופ.54 -- האופרה "סאלומה", אבל משם והלאה החלה דעיכה, כשאופ.63 "אגדת יוסף" ממש דלוחה, ואופ.64 "סימפוניית האלפים" בנוייה בעיקר על וירטואוזיות תזמורתית, והרבה פחות על השראה, מלודית, הארמונית או אחרת.
נראה לי ששטראוס ידע זאת, ואפילו הגדיר עצמו כמלחין מדרגה שנייה, אבל מדרגה ראשונה בתוך הדרגה השנייה
רק לקראת סוף חייו הייו לו עוד מעט הברקות, במיוחד ארבעת השירים האחרונים, והרבה פחות מזה בקונצ'רטו לאבוב, למשל.
אז, כאמור, אני לא מתלהב מהמוסיקה של "סימפוניית האלפים", ומעט ההנאה שאני מפיק ממנה היא פונקצייה בעיקר של הסאונד.
ובסאונד, ההקלטה של קאראיאן די חלשה. קניתי אותה לאחרונה ב-SHM-CD יפאני, והסאונד רחוק מלהצטיין, עם לא מעט harshness "דיגיטאלי" -- מהסוג שבולט בחלק מההקלטות הדיגיטאליות המוקדמות, במיוחד של DG (לא כל כך אצל Decca -- ההקלטות של Dutoit למשל, מאותה תקופה, הן מדהימות). גם הנגינה התזמורתית, מאורגנת ובנוייה היטב ככל שתהייה, לא מלהיבה אותי במיוחד, אם כי קטע הסערה די מרשים.
לעומת זאת, ההקלטה של תִילֶמָאן (Christian Thielemann) ב-multichannel SACD מדגישה את הוווירטואוזיות התזמורתית, עם brass הרבה יותר כוחני וברור מאשר אצל קאראיאן, מה שברור כבר מהקטע הראשון, ובלי שום harshness.
עדיין לא כוס התה שלי. מעדיף קפה.
עמיר
סופר-הברקה היא אופ.54 -- האופרה "סאלומה", אבל משם והלאה החלה דעיכה, כשאופ.63 "אגדת יוסף" ממש דלוחה, ואופ.64 "סימפוניית האלפים" בנוייה בעיקר על וירטואוזיות תזמורתית, והרבה פחות על השראה, מלודית, הארמונית או אחרת.
נראה לי ששטראוס ידע זאת, ואפילו הגדיר עצמו כמלחין מדרגה שנייה, אבל מדרגה ראשונה בתוך הדרגה השנייה
רק לקראת סוף חייו הייו לו עוד מעט הברקות, במיוחד ארבעת השירים האחרונים, והרבה פחות מזה בקונצ'רטו לאבוב, למשל.
אז, כאמור, אני לא מתלהב מהמוסיקה של "סימפוניית האלפים", ומעט ההנאה שאני מפיק ממנה היא פונקצייה בעיקר של הסאונד.
ובסאונד, ההקלטה של קאראיאן די חלשה. קניתי אותה לאחרונה ב-SHM-CD יפאני, והסאונד רחוק מלהצטיין, עם לא מעט harshness "דיגיטאלי" -- מהסוג שבולט בחלק מההקלטות הדיגיטאליות המוקדמות, במיוחד של DG (לא כל כך אצל Decca -- ההקלטות של Dutoit למשל, מאותה תקופה, הן מדהימות). גם הנגינה התזמורתית, מאורגנת ובנוייה היטב ככל שתהייה, לא מלהיבה אותי במיוחד, אם כי קטע הסערה די מרשים.
לעומת זאת, ההקלטה של תִילֶמָאן (Christian Thielemann) ב-multichannel SACD מדגישה את הוווירטואוזיות התזמורתית, עם brass הרבה יותר כוחני וברור מאשר אצל קאראיאן, מה שברור כבר מהקטע הראשון, ובלי שום harshness.
עדיין לא כוס התה שלי. מעדיף קפה.
עמיר
נערך לאחרונה ב:
היו לי שלשה ביצועים לדבר הזה (לא כולל תקליטים) בסוף בחרתי להשאר עם אוזווה בפיליפס
ונפתרתי מהיתר. אוזווה מאד אידאומטי ומאד מזכיר את קאראין , ההקלטה של פיליפס עדיפה על זו של DG .
היצירה הנ"ל רחוקה מלהיות יצירת מופת ענקית ,במקרה הטוב יצירה ממדרגה שלישית.
(אגב נושא סנטה מתוך "ההולנדי המעופף" מצוטט לקראת הסיום וזוהי כן יצירת מופת..
דקה 48:16 בבצוע של הייטינק כאן למעלה)
לא מכיר את הביצוע של תילמן ,לאחרונה רכשתי את "אלקטרה" בביצועו ושם הוא ממש נפלא (הקלטת לייב) בכלל יש לי ניסיון די טוב עם המנצח הזה (ברוקנר 5 למשל..)
נ.ב.
יש ביצוע חדש בחברת BIS לאלפינית והוא די מאכזב
ונפתרתי מהיתר. אוזווה מאד אידאומטי ומאד מזכיר את קאראין , ההקלטה של פיליפס עדיפה על זו של DG .
היצירה הנ"ל רחוקה מלהיות יצירת מופת ענקית ,במקרה הטוב יצירה ממדרגה שלישית.
(אגב נושא סנטה מתוך "ההולנדי המעופף" מצוטט לקראת הסיום וזוהי כן יצירת מופת..
דקה 48:16 בבצוע של הייטינק כאן למעלה)
לא מכיר את הביצוע של תילמן ,לאחרונה רכשתי את "אלקטרה" בביצועו ושם הוא ממש נפלא (הקלטת לייב) בכלל יש לי ניסיון די טוב עם המנצח הזה (ברוקנר 5 למשל..)
נ.ב.
יש ביצוע חדש בחברת BIS לאלפינית והוא די מאכזב
