.

[SONYES]

.

 

[AK1]

מה שנשמע לך לא נכון הוא בחלק מהמקרים הנכון.

יש את העניין של Historically-Informed Performance -- להלן HIP -- ביצועים שמסתמכים על ידע/מחקר היסטורי ומוסיקולוגי לגבי מה שהייה נהוג בעת כתיבת היצירות.

מסתבר שהייה מקובל לשים את הכינורות הראשונים/שניים משני צידי המנצח, ולא כולם משמאל, וייש אפילו הרבה יצירות עם משחקים אנטיפונאליים בין הקבוצות, אפקטים שהולכים לאיבוד כשכולם משמאל.

בכל מקרה, מנצחים שאינם לוקחים כמובן מאליו את מה שסתם מקובל כ-default, מסדרים את הכלים לפי איך שנוח להם ו/או נשמע לדעתם טוב יותר. סטוקובסקי למשל הרבה בניסויים כאלה.

עמיר

 

[AK1]

אם אתה שואל למה התזמורת מסודרת בצורות שונות, התשובות כנראה פשוטות: זה מאפשר לממש אפקטים מוזיקאליים מסויימים ו/או כך נוח למנצח לשלוט בתזמורת.

 

[AK1]

אם אתה נכנס לענייני נכון/לא וכך צריך/לא, אני לא בעניין.

וסטוקי התחיל בניסויים עשרות שנם לפני תחילת עידן הסטריאו, ובטח לפני Decca Phase 4.

בעצם גם הרבה לפני ההקלטות בסטיראו פרימיטיבי עבור "פנטאסיה" של דיסני, דומני שבסביבות 1939.

ואני גם לא שותף להשמצות של הקלטות Decca הנ"ל.

עמיר

 

[nkorah]

התשובה העיקרית היא - שינוי

הפסטוראלית, שנתת כדוגמא, היא למעשה דוגמא מצויינת. יצירה מורכבת, אבל קל מאוד להפוך אותה לרדודה ומשעממת. אני מכיר ביצועים בודדים שהפכו אותה למעניינת (עבורי!). מנצח מהשורה הראשונה ניגן אותה עשרות פעמים, אם לא יותר, הקליטו אותה כנראה אלפי פעמים.

לא ברור לך שכמעט כל אדם כזה יחפש איך לחדש? לשנות?
וברגע שהוחלט לחדש במשהו, קל למצא "הסבר" - סידור "מסורתי" של התזמורת? איזה טקסט עלום שאפשר להבין ממנו את "כוונת" הקומפוזיטור? אוקוסטיקה ייחודית באולם כלשהו? - זה לא ממש משנה, השינוי הוא המטרה.

השאלה אם השינוי הוא לטעמך, או לא, היא משנית. העובדה היא ששמת לב
וכן, גם לי זה מפריע, אבל לא עד כדי המנעות מהאזנה.

 

[AK1]

הפסטוראלית, שנתת כדוגמא, היא למעשה דוגמא מצויינת. יצירה מורכבת, אבל קל מאוד להפוך אותה לרדודה ומשעממת. אני מכיר ביצועים בודדים שהפכו אותה למעניינת (עבורי!). מנצח מהשורה הראשונה ניגן אותה עשרות פעמים, אם לא יותר, הקליטו אותה כנראה אלפי פעמים.

לא נראה לי ששינוי כמו מקום הקונטרבאסים ו/או הצ'לי יהפוך ביצוע משעמם למעניין.

לא ברור לך שכמעט כל אדם כזה יחפש איך לחדש? לשנות?
וברגע שהוחלט לחדש במשהו, קל למצא "הסבר" - סידור "מסורתי" של התזמורת? איזה טקסט עלום שאפשר להבין ממנו את "כוונת" הקומפוזיטור? אוקוסטיקה ייחודית באולם כלשהו? - זה לא ממש משנה, השינוי הוא המטרה.

אם הייה גרעין כלשהו של אמת בצורת ההצגה הצינית והמתנשאת הזו, אזי היינו רואים בכל מקום -- בתוכניות קונצרטים, בראיונות עם מנצחים, בעטיפות תקליטים, בחוברות דיסקים, בדיונים מוזיקאליים, בביקורות על ביצועים/הקלטות --כל מיני "הסברים" מוזיקולוגיים לעניין, אבל לא נתקלתי בכאלה בשום מקום, מעבר לעניין מיקום הכינורות השניים.

חוצמזה, אספקט משמעותי של עבודת ההכנה של מנצח הוא האפקטיביות של זמן החזרות. חלק מהמנצחים אפילו מתגאים באפקטיביות שלהם, ולהזיז נגנים מפה לשם סתם כך זה ביזבוז זמן.

אז, להערכתי, ממש לא מדובר בשינוי-לשם-שינוי. להיפך, אנחנו מדברים על גדולי המנצחים, שכמעט כולם מוזיקאים רציניים מהעילית שבעילית, שכנראה יש סיבות מעמיקות יותר למה שהם עושים ומקדישים לו תשומת לב.

למשל לעניין מיקום הכינורות השניים -- זה לא שאלה שמעדיפים למקם אותם משמאל הם טיפשים ו/או לא מכירים את הנושא ו/או מתעלמים ממנו סתם כך. למיקום שלהם מימין יש מחיר משמעותי.

כשמנגנים בכינור, גוף הכינור מוטה לכיוון הנגן, כך שרוב האנרגייה האקוסטית, במיוחד בצלילים הגבוהים שהם כיווניים, מופנית לכיוון זה.

כשהכינורות משמאל, ההטייה הזו עוזרת להקרנת הצלילים לכיון הקהל.
כשהכינורות מימין, ההטייה לכיוון ההפוך מהקהל גורם לאובדן עוצמה וברק, וכייש מישחקים אנטיפונאליים בין קבוצות הכינורות, הכינורות השניים נשמעים חלושים יותר וחסרי ברק, והאיזון מתערער.

כך שהמנצחים בוחרים להם את מה שהם מעדיפים ב-trade-off שייש כאן, וכנראה שהסיבות הן מוזיקאליות נטו.

עמיר

 

[nkorah]

לא נראה לי ששינוי כמו מקום הקונטרבאסים ו/או הצ'לי יהפוך ביצוע משעמם למעניין.


אם הייה גרעין כלשהו של אמת בצורת ההצגה הצינית והמתנשאת הזו,
עמיר

זו לא הצגה צינית ובטח שלא מתנשאת. גם גדולי המוסיקאים בעולם משתעממים. גם הם רוצים שינוי - גם זו דרך לייצר אותו. לא אמרתי שהדברים נעשים כגחמה, או כלאחר יד. בהחלט נסיונות רציניים, שנובעים מהבנה עמוקה במוסיקה ובתזמור. עדיין - במקרים רבים, כנראה ברובם, המניע הבסיס הוא שינוי, ולא תמיד הוא לטובה.

 

[AK1]

זו לא הצגה צינית ובטח שלא מתנשאת.

מצטער אם טעיתי בהבנת דבריך. פשוט ניסוחים כמו "לא ברור לך ש...?" הם לרוב ממקום של התנשאות.

גם גדולי המוסיקאים בעולם משתעממים. גם הם רוצים שינוי - גם זו דרך לייצר אותו. לא אמרתי שהדברים נעשים כגחמה, או כלאחר יד. בהחלט נסיונות רציניים, שנובעים מהבנה עמוקה במוסיקה ובתזמור. עדיין - במקרים רבים, כנראה ברובם, המניע הבסיס הוא שינוי, ולא תמיד הוא לטובה.

התמודדות עם החזרות (repetitions, not rehearsals) היא חלק אינטגראלי מחייו המקצועיים של כל מבצע קלאסי, שאמור לבצע פחות או יותר את מה שנקבע לו מראש, והאפשרויות לשינויים הן מועטות. זו לא בעייה רק של מנצחים אלא של כל סוגי המבצעים.

למבצעים השונים יש דרכי התמודדות שונים עם העניין הזה, שעולה מדי פעם בראיונות איתם או בדברים שהם כותבים, החל בלקיחת "חופשות" ארוכות ממלחינים/יצירות/סגנונות מסויימים ועד ללימוד מחודש של היצירות כמו מאפס, לא רק חזרה על מה שהם כבר עשו בעבר.

לא זכורה לי אף התעסקות בנושא שינוי סדר הכלים (מעבר לכינורות השניים) מאף ראיון/יומן/תיעוד שנתקלתי בהם, פרט לסטוקובסקי. כנראה שעבור המנצחים זה סתם עניין פראקטי, שתלוי בהרגלים, באולמות השונים, ביצירות הספציפיות וכיו"ב, ולא נראה לי שהם רואים בשינוי כזה משהו מהותי מבחינה מוזיקאלית, ואין לזה עבורם את המשמעות של "שינוי למען שינוי" כדי להתגבר על שיעמום/שחיקה.

דרך אגב, בהרבה מאוד מקרים תזמורת שמלווה אופרה/באלט מה-pit שמתחת לבמה מסודרת בצורה שונה לחלוטין מהמקובלת מהסידור על הבמה. יש מצב שהרגלי הסידור של מי שניצח הרבה על אופרות/באלטים יהייה שונה מהרגיל אצל מי שניצחו בעיקר על הופעות קונצרטיות.

אולי אני טועה.

עמיר

 

[nkorah]

ואולי אני טועה

 

[AK1]

אני לא משמיץ את הקלטות דקה

התכוונתי שאתה משמיץ את הקלטות Decca Phase 4

עם המון המון עיוותיים חסרי תקדים ממש -20 מקרופונים -שכל כלי נשמע גדול עם הפרדת סטראו
שכיום נשמע כמעיין גימין אבל אז במערכות של התקופה היה נשמע לעין ערוך טוב מכל דבר
ובעוד כמה דיסקים כאלו זה בולט -נו זה מה שיש

איך בעצם אתה מגדיר "עיוותים"?

מידת ההבדל בין הצליל בין

• גלי הקול שהגיעו למיקרופונים הממקומים כמו אוזני מאזין במקום טוב באולם/מרחב ההקלטה

לבין

• מה שמגיע לאזני המשתמש כאשר הוא יושב בביתו ומאזין למערכת

כולל הבדלים בווליום?

(שזו לדעתי הגדרת "עיוות" בהקשר זה)
למותר לציין שאין מצב שבו אין עיוותים משמעותים, ובחלק מהמקרים ההגדרה הנ"ל לא ישימה כי לא הייו מקורופונים במקום טוב באולם -- או שהתזמורת בכלל ישבה באולם ולא על הבמה -- וכן הייו אינספור מיקרופונים במקומות אחרים.

או איך אתה מגדיר עיוות?

להדגשה/קירוב של כלים מעבר לפרופורצייה הרגילה שלהם כשיושבים באולם אני קורא highlighting, וזו תופעה נפוצה ביותר כבר משנות ה-60. הקלטות Phase 4 פרצו דרך בהקשר זה בכך שלא ניסו להסתיר את ה-highlighting כמו בהקלטות "רגילות", אלא הביאו כלים ל"חזית".

בכך הם יצרו משחק חדש: במקום מ"בואו ננסה לשחזר את המציאות" כמו שכולם התיימרו לעשות אבל רימו במשחק, הם הציגו את האפשרות של "בואו נעשה הכי כייף שאפשר, אפילו אם זה יותר כייף מהמציאות".

וההקלטה הזו של שחרזאדה עם סטוקובסקי היא באמת כייפית במיוחד עבורי, לאין שיעור יותר מזו העלובה בעיני של ברנשטיין, שאתה מעריץ.

וייש עוד כמה וכמה הקלטות מופלאות בסידרה הזו, בעיקר של סטוקובסקי, אבל גם Stanley Black (הקאפריצ'ו האיטאלקי + הספרדי) ועוד.

למשל ההקלטה של הסוויטה מתוך "ציפור האש" של סטראווינסקי משאירה אותי תמיד סחוט-רגשית, כבר באמצע הקליידוסקופ עתיר האימפאקט של "הריקוד השטני של המלך קאשצ'יי" (Kashchei, או איך שכותבים את זה)

באותו תקליט/דיסק יש גם תזמור שסטוקובסקי עצמו עשה ל"לילה על הר קרח" של מוסורגסקי (במקור עבור הסרט "פנטאסיה") -- לא התיזמור הרגיל של רימקי-קורסאקוב. זה תיזמור עתיר אפקטים תזמורתיים מפחידים ומאיימים מכל הסוגים, החל במיתרים ב-פלאז'ולט (לא לוחצים את המיתר עד הסוף, ומתקבל צליל דומה לשל חליל מצפצף), בראס מעומעם, נגינה על המיתרים עם העץ של הקשת (קוֹל לֶנְיוֹ), ועוד.

וייש שם גם מארש סלאבי (יש המתרגמים בטעות "מארש עֶבֶד" ) מאת צ'ייקובסקי בביצוע סוחף.

לעזאזל ה"ריאליזם" השיקרי, יחי הכייף!!

עמיר

 

[AK1]

בוא נפשט את עניין העיוותים.
אנא האזן שוב לשחרזאדה ה-Phase 4, וכתוב לנו באיזה מקומות -- דקה/שנייה באיזה פרק -- אתה שומע עיוותים. בסדר?

חוצמזה שלא דיווחת אם בהוצאה המוקדמת של אוטלו עם קאראיאן יש אורגאן!

עמיר