שנה טובה תומר וגם שנה טובה לדוקטור. יש כאן בלבול קל ובוא נעשה צדק הסטורי: השנה 2006, קנינו כרטיסים לסנטנה באולם האולימפי במינכן במשרד כרטיסים בתוך לשכת התיירות במרינפלאץ, הכיכר המרכזית של מינכן בו נמצא בית העירייה. אומרים לנו במשרד הכרטיסים שההופעה של איגלס למחרת ההופעה של סנטנה היא סולד אאוט. אנחנו הולכים להופעה של סנטנה בציפייה גדולה, כבר בשיר הראשון, להקת החימום של בנו של סנטנה הווליום היה מחריש אוזניים. חשבתי שאני מתעלף, אמרתי - יש תערוכה ואני חייב לשמור על האוזניים כי באתי לסקר את התערוכה. חיכיתי לשיר השני, הווליום עוד הוגבר. אמרתי שאני מרים ידיים, קמתי ויצאתי - וככה לא ראיתי את סנטנה בהופעה. לא ראיתי.
למחרת מסתיימת התערוכה בשש - אני מחליט שעל החיים ועל המוות אני רואה את ה-איגלס, לא יכול להיות שינגנו את הוטל קליפורניה, וואן אוף דיז׳ נייטס, ניו קיד אין טאון, דה לונג ראן, טייק איט איזי ואני לא אהיה שם. נוסע ברכבת התחתית לאולם האולימפי והקופות סגורות, כלומר אין כרטיסים, באתי לעזוב מאוכזב ועצוב, ופתאום בשעה 7 בערב נפתחת בצד קופת הרגע האחרון, רצתי והגעתי שלישי בתור, נשארו כרטיסים ב-97 אירו ורק במזומן. היה לי מזומן 200 אירו, הושטתי לקופאי שני שטרות של 50 אירו, והייתי בעננים עד סוף הערב. המקום היה מקום נפלא באורקסטרה בשורה 20 באמצע בול מול הבמה. ההופעה היתה מעלפת, אחת הטובות שראיתי בחיי. פעם ראשונה בחו״ל ששמעתי סאונד הופעה לא כוחני, נותן כבוד לנשפנים, לקלידנים, לגיטרות, להרמוניות הקוליות הנהדרות של איגלס בשיאם. למחרת, אחרי התערוכה הלכתי לסאטורן במרכז העיר. ירדתי למחלקת הדיוידי ורכשתי את ההופעה של איגלס בינואר 2004 במלבורן אוסטרליה, כמעט קופי של ההופעה המהממת שראיתי ערב קודם. מאז זה הדי וי די ובשלב שני הבלו ריי שמורץ כמעט הכי הרבה במערכת שלי (מקום ראשון בפער - כוורת, המופע האחרון בפארק הירקון, הייתי בכל ההופעות ב-2013).
אפילוג - ביוני 2019 אני נוסע לשטוקהולם כדי לראות את מארק נופלר, פיל קולינס והזמרת הפותחת בהופעה שלו שריל קרו בהופעה כמעט מלאה משלה. עוד בארץ מתברר לי ששלושה ימים לפני ההופעה של נופלר יש בטלהנור ארנה הסמוכה הופעה של איגלס בהרכב החדש שלהם עקב נסיבות מצערות. קניתי כרטיס וקיוויתי לטוב. גלן פריי כבר מת מינואר 2016, הקול של דון הנלי נשחק מאוד, ובמקומו של פריי גוייסו בנו הבכור, דיקון פריי וזמר הקאנטרי המעולה וינס גיל, אבל שני המחליפים לא הצליחו להיכנס באופן קולי וכריזמטי לנעליו העצומות של גלן פריי המנוח. בסך הכל היתה הופעה לא רעה וכפי שאמר דון הנלי בעצמו ״זו לא אותה להקה״ והוא צדק, וזה די עצוב, אבל נשארו הזכרונות מאותו ערב בלתי נשכח באולם האולימפי במינכן. ואגב אני בעד להנציח גם הופעות פחות טובות, ולכן רכשתי את הבלוריי של אותו הרכב חדש של איגלס בהופעה בפורום בלוס אנג׳לס 2018, מידי פעם אני מסתכל בה כדי להעצים את הפרספקטיבה.
ראיתי את איגלס בשיא שיאם, לא ראיתי את סנטנה, שמאז אגב ביטל הופעה אחת בישראל מסיבות פוליטיות, לא ניכנס לזה - אני נהנה מאוד לראות בלו ריי של סנטנה בהופעת מיטב הלהיטים בפסטיבל מונטריי בשווייץ ובמופע בשם ״קוראסון״ שצולם במקסיקו עם תגבורת אמנים מקומיים.