מבחינה מוסיקאלית, אין שום ספק שההפסד אדיר ממש. שניהם הם מענקי הניצוח של האלף הקודם.
מבחינת איכות סאונד, ההפסד קטן למדי -- הקלטות קולומבייה מהתקופה הנ"ל לא הצטיינו, בטח לא יחסית ל-RCA Living Stereo ו/או Mercury, וגם לא יחסית ל-Decca, EMI ואחרים, וגם ההעברות לא מצטיינות. חלק מההקלטות, במיוחד אצל ואלטר, שהוא מדור קודם בעצם, הן מונופוניות.
ברנשטיין הצעיר יותר, בהקלטות קולומבייה, עדיף בעיני בהרבה מקרים (לא בכולם!) על ברנשטיין המבוגר יותר, לפעמים השיכור והעמוס בשינאה עצמית, בהקלטותיו ל-DG. הסט הזה של הקלטות קולומבייה מכיל פנינים רבות, ואפילו יהלומים. חלק מההקלטות הן עדיין העדיפות הגבוהה ביותר שלי או בתחרות על המקום הראשון, למרות הסאונד, למשל הסקוטית של מנדלסון, בראהמס 3, מן העולם החדש, מאהלר 1 ו-4, הסיפוניות של פראנק, ביזה ופרוקופייב הקלאסית, צ'ייקובסקי 2 ו-4 ועוד.
יש לי הסתייגויות מחלק מהדברים, למרות שגם להם יש מעריצים, כמו היידן, מוצארט וחלק מהבטהובנים, אבל הרמה הכללית מעולה.
ברונו ואלטר עדיין מחזיק מיים אפילו במוצארט שלו (הסימפוניות האחרונות, במיוחד 38 ו-40), ומביא חום ואנושיות לכל מה שהוא עושה. מוזר שחסרים דבוז'אק 8 ו-9 שהוא עושה נפלא, הסימפוניות של בראהמס איתו וחלק מהבטהובנים (במיוחד הפאסטוראלית) מפורסמות באיכותן, למרות שאינן העדפותי הראשונות. החמישית ידועה בכך שהוא מחזיק שם את הפרמאטה ב"טה-טה-טה-טאםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם" באורך אינסופי
הברוקנרים 4 ו-9 מעולים, הוא הייה אסיסטנט של מאהלר וניצח על הופעות הבכורה של חלק מיצירותיו, כך שייש לביצועיו אוטוריטה מיוחדת, גם אם לא העדפתי הראשונה, וגם שוברט חיובי מאוד.
לא להחמיץ את הברנשטיין. הוואלטר גם מומלץ בסך-הכל.
תיהנה!
עמיר
