תזמון, תזמון, תזמון
הרמקול הארץ-ישראלי המצוי (פורח בעיקר באביב וחוזר לצפון בקיץ) כולל מספר יחידות בתיבה, לרוב בקו ישר הניצב מהרצפה ומפלג תדרים (קרוסאובר). מהירות התגובה והשיכוך של היחידות אינה זהה; וופר גדול וכבד איטי משמעותית מיחידת טוויטר. כאשר, נאמר, תזמורת עושה "בום" חגיגי בהשתתפות כל מה שיש לה – כל התדרים - הוא לא יצא מהרמקול בבת בום אחד בגלל אותו עניין. לכך מצטרפת העובדה כי תדרים גבוהים ממילא מהירים מעצם מהותם מנמוכים.
הנה נפגע התזמון.
פתרון אחד הוא מיקום שונה של היחידות "המהירות" ביחס ל"איטיות". המהירות יהיו קצת מאחור. פתרון אחר הוא שימוש במספר יחידות בס קטנות במקום אחת גדולה. עוד אחד הוא שימוש במגנטים חזקים מאוד וחומרים קלים לתגובה מהירה ושיכוך תואם. בנוסף, הקפדה על החומר ממנו עשוי הרמקול חשובה לעניין זה. אם התיבה משתתפת מדי בחגיגה, וממילא מה שהיא תאגור הוא התדר הנמוך, גם זה יופיע באיחור ויעשה חוסר סדר באוזן כדי באסה. תכנון נכון של אותו מפלג תדרים חשוב אף הוא. וכומבן: התאמה נכונה של היחידות.
פתרון אחר הוא לוותר על כל זה וללכת על משהו אחיד, עם תגובה סופר מהירה (אלקטרוסטטי מלא שאין לו בכלל קרוס אובר או דיפולי מהיר אחר כמו ריבון או פלנר מגנטי). לחלק מהפתרונות יש תשלום בתחומים אחרים של היכולת ולחלק מהם סתם תשלום דרך הכיס.
המבחן: מוזיקה בהיקף גדול ובעוצמה רבה המתגשמת בבת אחת; נגיד, הפתיחה לכרמינה בורנה של אורף (בהקלטה בעלת איכות דינמית מצטיינת, כמובן). אבל כל קרשצ'נדו בעוצמה מלאה (fff) של תזמורת מלאה יספר את הסיפור.
ברמקול טוב העסק יהיה צלול, מפורט וברור. בבינוני, העסק יימרח, ותיווצר תחושת "משיכה" של אותו מופע-רועש-בבת-אחת - גם בהופעת הצליל, גם בשיכוכו