מתאם נדרש משתי סיבות:
אחת,לאפשר חיבור בין תבריג כלשהו בצד העדשה לתבריג כלשהו בצד המצלמה,כשהאחד שונה מהשני.
השני:מעבר לתאום בין שני סוגי תבריג נדרש,גם,להרחיק את העדשה מהסנסור על מנת שהאור שנלכד בעדשה יכסה את מלוא גודלו של הסנסור. בגלל חוקי הפיסיקה והאופטיקה,הרחקת העדשה מהסנסור מגדילה את שטח האור שנלכד בעדשה ומוקרן על הסנסור.
[קח/קחו פנס כנסו לחדר חשוך,עמדו מטר מהקיר והאירו עליו עם הפנס. ועכשיו:קחו צעד אחור ותראו שהשטח המואר על הקיר....גדל.]
המרחק בין תבריג עדשת MFT לסנסור של מצלמת MFT הוא X מ"מ.
המרחק בין תבריג עדשת L MOUNT לסנסור של מצלמות ה FF ב L ALLIANCE גם הוא בדיוק אותו X מ"מ.
משכך לא ניתן לשם מתאם בין L MOUNT ל MFT כי זה יגרום להרחקת העדשה מהסנסור. מאחר והמרחק בשני ה MOUNT זהה לחלוטין הרחקת העדשה,במקרה הזה עדשת MFT,מהחיישן,במקרה הזה L,יגרום לעיוות אופטי והופך את הסט לחסר שימוש.
משכך:אין מתאם בין MFT ל LEICA L וככל הנראה גם לא יהיה.
למה זה כן עובד בתבריגים אחרים? התבריג הוא הרבה יותר ומעבר לאמצעי לחבר עדשה עם תבריג X למצלמה עם אותו X תבריג. כדי שהאור שהעדשה לכדה יוקרן על מלוא הסנסור ו/או הפילם צריך שבין הסנסור/פילם לבין האלמנט האחרון של העדשה (האחרון זה שסמוך לתבריג עצמו) הוא מרחק קבוע ומדויק ושונה לחלוטין בין תבריג לתבריג. כשיודעים מהו המרחק של כל תבריג אפשר ליצר מתאם שירחיק את העדשה בהתאם. במקרה דנן,ולא ביד המקרה,המרחק בין שני התבריגים לשני הסנסורים,למרות ההבדל בגולדם של הסנסורים,זהה לחלוטים ולכן אי אפשר לשם מתאם.
לעניין הידע הכללי:
יש גם מצב הפוך. בתקופת הפילם,בעיקר בעשורים שבין 1940 ל 1960 שיוצרו עדשות שכאשר עושים פוקוס גם האלמנט הקדמי וגם האחורי של העדשה זזים,האחד,הקדמי,זז מהמצלמה והלאה והאחורי,זה שבצד התבריג,נע אחורה אל עבר החיישן. לפילם,זה לא ממש שינה למצלמות בנות ימינו פירוש הדבר הוא,שיהיה מגע פיזי בין העדשה לחיישן שינזק פיזית ויהרס פרמננטית.
מנחם.