גלוי נאות:
אני לא צלם מקצועי,חובב? אולי. לפחות 40 שנה יש לי מצלמה שהקנפיגורציה שלה היום נקראת DSLR וכולן היו,מאז ועד היום,,תוצרת קנון. ומפה והלאה לא אזכיר עוד שם של יצרן - זה או אחר.
צילום,מה זה?
צילום זו אומנות. יש מי שמצלם למגירה ויש מי שמצלם כדי לשמור מזכרת מרגעים בחיים ויש מי שמצלם כאומנות ועל זה פרנסתו. לכן הדבר הראשון שצריך לחשוב עליו לפני שנכנסים לעולם הצילום זה האדם שמציץ בעינית ומחליט,או לא,לירות תמונה.
המצלמה (גוף):
המצלמה היא לא טייס אוטמטי/מחשב/רובוט היא כלי,די עשיר בטכנולוגיה עכשווית,שמצריך לימוד של חוברת ההדרכה,קונפיגורציה ראשונית (כן יש דבר כזה) והכרות של הכלי על מנת שבשעת האמת תצא הקומפוזיציה הרצויה ולא איזה דבר חיוור ונטול חיים שמוקרן על מסך המחשב....על מסך המחשב? כן כי כבר אין פילם שאותו מפתחים ואת התמונות המ"חורבנות" אפשר להשאיר בחנות הפיתוח -- הימים אלה עברו לבלי שוב.
העדשה (בעברית עצמית אבל ניצמד לשמה העממי):
למצלמה אין עין והיא לא רואה שום דבר. כדי שהחיישן שלה יחשף לאור וייצר תמונה הוא צריך עדשה. העדשה היא עסק מסובך ובפשטות: זו מערכת של זכוכיות בצורות שונות שתפקידן ללכוד את האור המוחזר מהעצם שאותו רוצים להנציח ולשגר אותו לחיישן של המצלמה שבתורו מנציח קובץ בינארי שבתורו מנציח....:תמונה.
יש המון סוגים של עדשות וה"המון" הזה "נולד" כי משתמשים בעובדה שהעדשה רואה באופן שונה לחלוטין ממה שרואה העין האנושית ולכל מצב שרוצים לצלם - צריך עדשה שמערך הזכוכית שלה ידע להתמודד איתו.
אתן דוגמא: העין שלנו יכולה לראות נוף שקו האופק שלו נמצא קילומטרים מאיתנו וגם יכולה לקרוא פונט זעיר 20 ס"מ ממנה. עדשת טלאפוטו יכולה לקרב את קו האופק של העין ולחשוף פרטים שהעין לא תראה אבל ב 20 ס"מ היא עיוורת לחלוטין,ולמרחק הזה צריך עדשה אחרת,עדשת מיקרו,שבעשרים ס"מ תחשוף פרטים שהעין תפספס אבל את קו האופק לא תראה.
ובקיצור לכל צורה של צילום צריך להתאים עדשה מלשה. אין עדשת כלבו.
מנהל הבנק:
גוף המצלמה איננו מוצר זול שנמכר בפינה לא מנוצלת בסופר השכונתי וגם: בגופי מצלמות ישנה שונות גדולה מאוד והתאמה לשימוש של האדם שאוחז בה ומציץ בחור העינית להחליט אם יורה או לא. אבל גוף המצלמה איננו ההוצאה הגדולה בעולם הצילום - ההוצאה הגדולה הוא העדשה. עדשה טובהעולה הרבה כסף והרבה פעמים יותר מהגוף עצמו.
אני רוצה לציין שמחיר גופי המצלמות בישראל לעיתים מתומחר בחזיריות מה למרות ואף על פי שאין מיסים (למעט מע"מ מקומי) על גופי מצלמות,לא כך הדבר בתמחור עדשות. עדשות בישראל מתומחרות זול יותר מאשר באנגליה ובמערב אירופה (מבוססת האירו) ובמחיר זהה ולא פעם זול יותר ממחיר המדף בארה"ב. גם על עדשות אין מיסים למעט מע"מ מקומי.
הדשא של השכן:
מגרה,לפעמים, ומאוד קורץ לטובת היחסים מנהל הבנק,להביא גוף,ואולי סט שלם,מחו"ל. לא פעם זה נכון אבל מצלמה,ולעיתים גם עדשה,הם מערך מכאני מורכב שלא עלינו עשוי יום אחד להתקלקל ואם וכאשר זה יקרה הדשא הירוק של השכן לא היה דשא אלא שדה גידול לענה.
לסיכום:
למי שרוצה ל"היכנס לעולם הצילום" ורוצה להנציח "רגע" כלשהו שנתקל בו - יש את הטלפון הנייד בכיס של כולנו - והוא,הוא כבר יודע לצלם לא רע בכלל.
מי שרוצה להכנס לתחום האומנות שנקרא צילום (אפילו למגירה בלבד) קודם כל צריך להגדיר לעצמו באיזה משלל תחומי הצילום הוא רוצה להתנסות. למשל: צילום נוף. צילום בני אדם,צילום חרקים,צילום ספורט ומניתי מעט שבמעט.
אחרי הגדרת האדם נגדיר את גוף המצלמה,ויצרן הגוף שגם יענה על הצורך שהוגדר קודם וגם לא יקים ממקום ריבצו את מנהל הבנק.
הגדרת הגוף איננו עניין של מה בכך,למה? כי אם "נדבקתם" ליצרן ,זה או אחר, כל הציוד הנלווה (בעיקר עדשות) יתיאימו לגוף שהוא ייצר ואם בעתיד תשתדרגו ביצרן אחר ההשקעה כולה יורדת לטמיון ומתחילה חדשה - מנהל הבנק ירדוף אתכם....
אחרי החתונה עם יצרן גוף המצלמה מגיע האיסוף העקרי וזה של העדשות. כאמור "סיפור" העדשות הוא סיפור יקר ובעצם צרכן הכסף העיקרי של התחביב הזה. ועדשה טובה עולה כסף והרבה. ועדשה מעולה עולה הרבה מאוד כסף.
ובסוף:גוף בינוני,עדשה בינונית אבל אדם שיודע מה הוא עושה,מה הוא רוצה ולאן הוא מוביל את התחביב הזה - ואת הקלות הבלתי נסבלת לצלם עד שכרטיס הזיכרון מתמלא ואין הוצאות פיתוח - יכולים להביא תמונות מקסימות והכי חשוב: המון המון סיפוק.
בהצלחה וחתימה טובה.
מנחם
